זה היה שבוע שהאופוזיציה תשמח לשכוח. בכנסת היא נוצחה בשורה של הצבעות שבהן תלתה תקוות, מחוק ההגירה ועד חוק הקנאביס. יו"ר האופוזיציה נתניהו, שהטיף לחברי סיעת הליכוד להילחם בהצבעות על כל תת־סעיף ותקנה, בכלל נעדר ביום רביעי מסיבות עלומות. בגוש הימין־חרדים מתרבים הריבים לגבי ההצבעות בכנסת בכלל, ובליכוד החלו דיבורי הירושה עם הצהרתו של יולי אדלשטיין שיתמודד נגד נתניהו. הביצוע של אדלשטיין היה חיוור, כאילו החליט להתנדב ולשכב על הגדר עבור המתמודדים שעוד יבואו; הכרזתו לא רופדה בחברי כנסת ובראשי ערים שהביעו מיד תמיכה. אפילו כנס פעילים גדול לא היה. אצל גדעון סער, האחרון שניסה להתמודד מול נתניהו בליכוד, כל המרכיבים האלה היו חלק מההתמודדות – וזה עדיין נגמר בניצחון גדול של ביבי. ובכל זאת, עמומה וחלושה ככל שתהיה, הירייה של אדלשטיין הייתה הראשונה. במקביל, המשפט הפלילי של נתניהו התחדש בתנופה מחודשת ומטרידה עבורו, הסדקים בקואליציה סביב התקציב נראים לפי שעה מינימליים למדי (דגש על המילים "לפי שעה"), ונתוני הקורונה בירידה חריפה למרות מדיניות לא קוהרנטית של הממשלה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
- כיפת ברזל היא רק שעיר לעזאזל
לנתניהו כל זה לא משנה. כדרכו, הוא הביט רק במרכיב אחד, המדד היחיד שהוא קורא לעומק: הסקרים. הם מראים בעקביות שהתוצאות שלו טובות יותר ממה שהיו בבחירות האחרונות. שראש הממשלה בנט לא צובר תאוצה, וגם לפיד לא. שאין מתמודד אחר בליכוד או בימין שבכלל מתקרב אליו. המצב המשופר של נתניהו מתקיים מבלי שיצא למתקפת ראיונות בכלי התקשורת הממוסדים. ואם מדברים על המשפט, בקצב הנוכחי מי יודע עוד כמה שנים תהיה הכרעת דין סופית; נתניהו מתכוון לשוב לראשות הממשלה שנים קודם לכן. הוא מעריך שאחרי התקציב, דווקא אחריו, תתחיל ההתפרקות הגדולה.
2 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו מליאה מליאת הכנסת כנסת חוק איחוד משפחות האזרחות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
וממילא מתנגדי הממשלה תמיד ימצאו נקודות אור אם יחפשו טוב מספיק. את הגדולה מכולן סיפק השבוע אלעזר שטרן שיצר במו פיו סערה שסיימה את ההתמודדות שלו לראשות הסוכנות היהודית, הביך את יאיר לפיד שתמך במועמד שלבסוף נאלץ לפרוש, גרם לחצי מהקואליציה להתנזר מראיונות כל השבוע כדי להימנע מלהתייחס לסוגיה וחשוב מאלה – העלה לסדר היום את תרבות הטיוח וסתימת הפיות למתלוננות על הטרדה מינית, בצה"ל ובכלל בחברה הישראלית. שטרן הסתגר החל ביום שלישי בביתו בהושעיה שבגליל, מאשים שנערך לו ציד מכשפות. לא ממש. הוא זה שהודיע ברדיו שגרס תלונות ואז הבהיר לפתע מאוחר יותר שלא דובר בתלונות על עבירות מין. או אז הופיעו עדויותיהן של שתי נשים שסיפרו שלא רק שהן התלוננו על עבירות כאלה – זה לא היה אנונימי. הן עשו זאת פנים אל פנים מול שטרן, ותשובתו כפי שתיארו אותה הייתה שילוב גס של טיוח, חוסר רגישות, אולי סתימת פיות ממש. יותר גרוע ממגרסה. משעה שכל זה קרה, ועם כל ההכרה בזכויותיו ויכולותיו של האלוף במיל', הסוף היה ברור לגמרי לרבים. בין היתר למשקיף מהצד שמתגורר כעת בבית הנשיא, והיה עד לא מכבר יו"ר הסוכנות.
אנשי הציבור ששוחחו עם הנשיא הרצוג השבוע סיפרו שהוא העריך מיד ששטרן לא יוכל להמשיך עד הסוף בהתמודדות לאור הפרסומים. הנשיא נמנע מהבעת עמדתו האישית בעניין – הוא מעריך את שטרן וסבר שיש לו את כל הכישורים לתפקיד – אך סיפק הערכה רציונלית, כמי שמכיר את המנטליות של הקהילות בארצות־הברית ובאירופה. בעולם התאגידי שממנו באים התורמים והעסקנים הגדולים של העם היהודי אין סבלנות יתרה לטיוח של תלונות על הטרדה מינית, ואין רצון להיות מואשמים בכך שנתנו יד למינוי שנוי במחלוקת. ממילא, ובניגוד למה שהשתמע השבוע, לממשלה אין שליטה מוחלטת בהחלטת הגוף שממנה את יו"ר הסוכנות הבא; הרצוג, שעשה בית ספר לנתניהו ולקואליציה הקודמת, הוא ההוכחה לכך. "רק שבליכוד לא יביאו לנו איזה הרצוג", אמר השבוע שר בממשלה. אין לו ממה לחשוש: נתניהו ממוקד בעצמו, ובסקרים. לפי הסדר הזה.
בשבוע שעבר עסק טור זה ברובי האיירסופט, רובי אוויר משודרגים שמשמשים יותר ויותר את ארגוני הפשיעה ומוגדרים בישראל כ"כצעצוע מסוכן" בלבד. בשבוע האחרון – עם או בלי קשר – החלו להתרחש מהלכים נרחבים בעניין. שרת הכלכלה אורנה ברביבאי כינסה אתמול דיון דחוף ומשותף לפקידי משרדה והמשרד לביטחון הפנים – ובסופו הודיעה רשמית כי תוציא צו לאיסור יבוא הרובים הללו לארץ לתקופה של שלושה חודשים לפחות. ברביבאי הייתה נחושה למרות התנגדויות שנשמעו בענף מועדוני הירי וגם בקרב חלק מפקידי הממשלה; היא השתכנעה בנחיצות העניין כתוצאה מחוות דעת מפורטת שהגיש השבוע ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה. הצו שלה עוד זקוק לאישור ועדת הכלכלה – אך זו ההתקדמות החשובה ביותר בתחום בשנים האחרונות. האם שלושה חודשים הם זמן מספיק להעביר את רובי האיירסופט לתחום האחריות של המשרד לביטחון הפנים? לא בטוח.
קיבלתי הערות טכניות ממומחים ומקוראים, ובעקבותיהן כדאי להדגיש כי רובי האיירסופט – שיכולים להגיע מעוצבים כנשק אם־16, תבור, אקדח גלוק, קלצ'ניקוב ועוד – מטרידים מאוד את השב"כ והמשטרה לא רק בגלל היכולת לבצע בהם הסבה שתהפוך אותם לכלי נשק קטלניים לכל דבר ועניין, כאלה ששימשו ומשמשים בפיגועים ובאירועי רצח על רקע פלילי. עניין לא פחות משמעותי הוא שקשה להבדיל ביניהם ובין כלי נשק רגילים, וכך ארגוני הפשיעה ועבריינים יכולים לעשות בהם שימוש להטלת אימה, פרוטקשן ועבירות אחרות. השבוע פורסם על אישה שנחטפה ממעון לנשים מוכות בידי שני אחיה, בצפון הארץ, תוך שימוש בכלי נשק כאלה. בדוח ראש אח"מ במשטרה נאמר כי עבריינים החלו משתמשים ב"הגנת איירסופט" בבתי המשפט. כאשר נטען שאיימו בנשק על אזרחים, הם אומרים כי מדובר היה ב"צעצוע מסוכן" בלבד, ובשל היותם של הרובים כה דומים לדבר האמיתי, אי־אפשר לבטל זאת. אך המהות היא ההתפשטות של מה שמכונה "דמויי אם־16" שבהם נעשה שימוש בחלקי איירסופט, והם משמשים לפעילות פלילית ענפה; החל ב־2014 זיהתה מעבדת הנשק של המשטרה לראשונה כלי כזה – שהמדינה מגדירה עד היום כצעצוע – שהוסב לנשק קטלני ממש. מאז תפיסות כלי נשק כאלה גדלות כל שנה לפחות פי שניים (בסך הכל כ־123 החרמות רובים כאלה בשנת 2020). ההצפה של החברה הישראלית בנשק חם עברייני (או במקרה של האיירסופט, כזה שמיובא לישראל כחוק) היא זרז מהותי לצמיחה באלימות, בעיקר זו בחברה הערבית.
אפשר לראות זאת גם דרך נתוני הפשיעה במדינת ישראל כולה, שהמשטרה והמשרד לביטחון הפנים פירסמו השבוע. מאגר המידע שפורסם כולל את כל העבירות שבגינן נפתחו תיקים פליליים החל משנת 2016 וכלה ברבעון השלישי של 2021, מחולקות לפי סעיפי עבירה, מרחבי המשטרה ומחוזות. כך אפשר לראות איפה הפשיעה, איזה סוג של פשיעה והיכן היא במגמת עלייה או דעיכה לאורך זמן. כאשר מביטים בחמש עבירות חמורות בלבד: רצח, הריגה, ניסיון רצח, חבלה חמורה ומעשה אינוס בכוח או באיומים, מגלים שתי תופעות מטרידות. הראשונה היא שבין השנים 2016 לרבעון הראשון של 2019, ניכרת יציבות יחסית בסך התיקים שנפתחו בישראל. אך החל מ־2019 מתחילה עלייה משמעותית. היא עשויה להיראות קלה במבט ראשון בגרף; היא רחוקה מלהיות כזו. למעשה, יש עלייה מ־1,260 תיקים כאלה שנפתחו לפני שנתיים, עד כדי למעלה מ־1,950 בסוף יוני 2021; עלייה של למעלה מ־50 אחוז. יש עוד משהו יוצא דופן, חשוב: מרחב לכיש של המשטרה. אשדוד, אשקלון, קריית-גת, קריית-מלאכי ושדרות, והשטחים ביניהן. לפי עבירות אלה לבדן, לכיש – אזור שמכיל כמה מאות אלפי תושבים – עוקף את מרחבי ירושלים יחדיו, את מרחבי תל־אביב יחדיו, המכילים מיליוני בני אדם. בנגב ובלכיש נפתחו 7,000 תיקים בשנים הללו בעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. אלה לא מספרים המתקרבים בכלל למה שמתרחש במרכז הארץ. מתוך העבירות הללו, אונס וחבלה חמורה הן הנפוצות ביותר. גם אם מנכים אותן, המרחבים העבריינים ביותר בישראל בעבירות רצח, ניסיון רצח והריגה הם, לפי הסדר, השפלה, לכיש והנגב. הנתונים האלה – שיצאו לאור אחרי מאבק ארוך של התנועה לחופש המידע וגורמים אחרים (גילוי נאות: אני משמש כיו"ר בהתנדבות של התנועה), ובעקבות הרוח החדשה במשרד לביטחון הפנים – ממחישים עד כמה דרום הארץ והמרכז הפכו לשתי מדינות שונות. הם מצריכים טיפול מדויק, ממוקד במוקדי הפשיעה החמורה.
הסערה שיצרה הקורונה בשוקי המערב עשויה להתפתח להוריקן. בבייג'ינג צופים בעניין
הקורונה היא אירוע כה הרה גורל שההשלכות שלה יהיו כאן לשנים קדימה, גם אם תיעלם ותתפוגג לפתע עד סוף החורף (זה לא יקרה, למרבה הצער). משק כנפי הפרפר של הווירוס מניע כעת הוריקנים ברחבי העולם באינסוף תחומים – מתנועתם של לווייתנים שנהנו משקט יחסי בצירי התחבורה הימיים וכעת חווים עומס אימתני, דרך הורדת שיעורי פליטות הפחמן לאטמוספרה באורח דרמטי למשך כשנה, וכלה במשבר האימתני הנוכחי בשרשראות האספקה בעולם. באורח פשטני, המגפה תרמה לדעיכה מלאכותית בביקוש ולכן גם בהיצע של מוצרי יצוא. אך באורח מהיר מאוד הייתה קפיצה בביקושים כאשר המגפה דעכה במערב (בחסות החיסונים). נוצרו עומסי תנועה, פשוטו כמשמעו, במסלולים הימיים העיקריים ובנמלים ברחבי העולם – עומסים שמעולם לא נראו, עם ספינות שמחכות שבועות ארוכים שיפרקו את סחורותיהן.
הביקושים האלה גבוהים במיוחד לקראת חג המולד המתקרב, שבמדינות רבות יהיה "הנורמלי" הראשון מאז 2019, והם קשורים גם למחסור האירופי בנהגי משאיות, וכמובן למשבר השבבים – הנחוצים לא רק למחשבים, אלא גם לתעשיית הרכב. המשבר הזה החריף השבוע בעקבות הודעת סין שהיא תצמצם את הייצור של סיליקון גולמי, שנחוץ לצ'יפים, וזה מצטרף למחסור בנחושת ובאלומיניום. ההערכה בתעשיית הרכב היא של הפסדים בסדרי גודל של למעלה מ־200 מיליארד דולר במכירות.
יש שתי גישות למשבר הזה: הראשונה, האופטימית, היא שמדובר באירוע רגעי, בסך הכל חיובי, שנובע מעוצמת ההתאוששות הכלכלית העולמית. השוק יידע לווסת את עצמו, הפקק של הספינות והביקושים יידלדל ובעוד שנה לא נזכור את האירוע כלל. הגישה השנייה גורסת שלמשבר יש סיכוי ניכר לגרום לעליות מחירים דרמטיות ובכך להוביל לאינפלציה ממש. הנתונים מארה"ב השבוע על גידול משמעותי ביותר באינפלציה מרמזים שזה כבר החל לקרות. אינפלציה – תופעה שכמעט נעלמה מהעולם המתועש מאז 2009 והמיתון הגדול – תחייב את הבנקים המרכזיים להפסיק במדיניות הדפסת הכסף שלהם (המכונה באלגנטיות "הרחבה כמותית") ולהתחיל להעלות את הריבית, עניין שהשווקים בכלל לא יודעים איך לשערך אחרי שנים כה רבות של כסף זול. יש בעיות קצת יותר אנקדוטליות לאמריקה: במסיבת עיתונאים אתמול נשאלה דוברת הבית הלבן לגבי הסיכוי שהאמריקאים לא יקבלו בזמן את החבילות שלהם לקראת החגים. "אנחנו לא הדואר, פדקס או UPS", היא אמרה.
בין שתי הגישות, האופטימית והמדכדכת, ממשל ביידן ממש לא רוצה להמתין ולראות מה יקרה. אתמול הורה הנשיא האמריקאי להתחיל להפעיל נמלים מרכזיים בארה"ב במשך שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה (קצת משונה לחשוב שזה לא קרה עד היום, בהתחשב בגודל הכלכלה האמריקאית). גוברים הלחצים על ביידן להסיר את מכסי המגן שהטיל טראמפ במסגרת מלחמת הסחר שלו עם סין – כן, המכסים האלה עוד שם – ובכך לנסות להוזיל את הסחורות המגיעות לצרכנים באמריקה, שנאנקים תחת עליות מחירים של הכל, מנעלי ספורט ועד מכשירי חשמל. ואם כבר מדברים על טראמפ, "אנחנו צריכים להשקיע יותר בייצור המוצרים שלנו בארה"ב", אמר הנשיא אתמול, בציטוט דומה להפליא לעמדותיו של טראמפ על גלובליזציה, "אנחנו לא רוצים להסתמך על מדינה או תאגיד אחד, בפרט כאשר הם לא חולקים איתנו את הסטנדרטים בחוקי עבודה ותקנות סביבתיות". הוא היה יכול להסתפק במילה אחת: סין. בייג'ינג עצמה צופה בעניין בבלגן במערב ובארה"ב; לא חסרות לה בעיות, אך ההערכה שגוברת שם היא שהמערב נחלש עם המגפה, וכי הבשילה העת לממש את הפוטנציאל הסיני כמעצמת־על, עם שליטה נרחבת באזורים פסיפיים. אנחנו רק בהתחלה של הסיפור הזה.
ציטוט
"מוקדם יותר, היו דאגות שהחשוד עובר רדיקליזציה"
(מפקד משטרה בנורווגיה מתייחס לטבח שביצע אזרח דני במדינה, השבוע. הוא המיר את דתו לאיסלאם לפני הפיגוע)
