מרימה לאנונימיות
בשבוע החולף נעשה בישראל תקדים מרגש, גבר שמקפיד לא להיות אנונימי, שילם מחיר על פגיעה בגברים ובנשים אנונימיות. לפני שנעסוק בגבר הלא אנונימי ובהשתקה הכפולה של מי שהאמינו שהוא תקוותן האחרונה, נעשה כבוד לאנונימיוּת, ונסקור בקצרה כמה פרקים בתולדותיה.
יש לנו חיילים אלמונים?
במשך השבוע התנגן בראשי שירו של אברהם יאיר שטרן: "חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים / וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת./ כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים:/ מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת". השיר מדבר בשבח הבחירה באלמוניוּת, והאידיאולוגיה שמתוכה צמח רואה בחיי אדם אמצעי להשגת המטרה.
בניגוד למשטרים טוטליטריים, החבורות שהשיר היה להמנונן מתגאות בכך שלא נשלחו כעדר תועה אל מותם האנונימי, אלא בחרו בחיים אלמוניים שיכולים להביא למוות אלים, מתוך אמונה: "לֹא גֻיַּסְנוֹ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים,/ כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ./ רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין!/ חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד ארצנו!"
הגורל צוחק צחוק מריר: את השיר "חיילים אלמונים" כתב יאיר שטרן, אך הלחן שייך לו ולאשתו המוזיקאית, רוני. אלא שרוני, בניגוד לבעלה, הייתה באמת חיילת אלמונית והיא לא מוכרת כיוצרת השיר. האנקדוטה המצערת הזו היא הזדמנות להרהר בהבדל בין מי שבוחר באלמוניות - ובין מי שנדחפת אליה.
המאבק ההומניסטי של יהודה עמיחי
את שירתו של יהודה עמיחי אפשר לאפיין במאבק להומניזציה של החברה הישראלית. אם להיות מדויקת יותר, הומניזציה של שדה הקרב הישראלי, ולכן (וגם מסיבות נוספות) הומניזציה של הגבר היהודי-ישראלי. עמיחי נשא על בשרו את פצעי התרבות של "חיילים אלמונים" - תרבות שהאדירה את קורבנות המלחמה, וניהלה את כל החברה הישראלית ולא רק את לוחמי האצ"ל והלח"י.
עמיחי מיקד את עדשת השיר שלו בפניו ופצעיו של החייל הבודד: "אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים... וְכָל הַמֵּתִים שָׁבִים הַבַּיְתָה וּלְכֻלָּם שֵׁמוֹת,/ גַּם לְךָ, יוֹנָתָן/ תַּלְמִידִי, אֲשֶׁר שִׁמְךָ בְּיוֹמָן הַכִּתָּה/ כְּשִׁמְךָ בִּרְשִׁימַת הַמֵּתִים./ תַּלְמִידִי שֶׁהָיִיתָ,/ בַּעַל שֵׁם שֶׁהָיִיתָ,/ בַּעַל שִׁמְךָ... אָנָּא, גַּם אֵלֶּה שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ,/ אֶהֱבוּ אוֹתוֹ גַּם אַחַר מוֹתוֹ..."
המחאה נגד תרבות "חיילים אלמונים" הובילה, גם אם לא התכוונה לכך, למחאה נגד הכיבוש והמלחמות בכלל. אם לכל חייל יש שם והורים דואגים בבית, גם לחיילי האויב יש שם והורים. כולנו גברים ונשים פרטיות, ואין מטרה שתצדיק את הפיכתנו ל"חיילים אלמונים".
שלוש רמות (לפחות) של אנונימיות
האנונימיות הראשונה, זו של יאיר שטרן, היא אנונימיות מבחירה ואולי אפילו אנונימיות-לכאורה. שטרן היה מנהיג צבאי ופוליטי רודף ונרדף. תמונתו התנוססה על גבי מודעות, ופרס הוצע למי שיתפוס אותו. שטרן לא היה אנונימי, הוא חי בהסוואה מבחירה.
האנונימיות השנייה היא של החיילים הפשוטים, הצעירים, אלה שנשלחו למות בקרב על ידי הקהילה, בלי שבאמת בחרו בכך. חלקם אפילו לא הבינו על מה הם נלחמים ומה עמדתם בנושא. החיילים, במידה שיצאו מהקרב בריאים בגופם ובנפשם, יוכלו לבחור את סגנון החיים הנכון להם.
האנונימיות השלישית היא של אלה שנדחפו לשולי הקהילה, ולא יכולות ויכולים לשנות את המצב. האנונימיות של אלה שהוחלשו והוסללו לתפקיד "חיילות אלמוניות" בכל שדרות החיים. לפעמים הן רוצות לצעוק מכאב, לפעמים הן רוצות להוריד את המשא מהגב, לפעמים הן מבינות שהן שחקניות עמלות ומותשות במשחק שפועל נגדן, אבל אין להן אפשרות להפסיק להיות אלמוניות.
אם חיילת אלמונית שכזו אוזרת עוז ובקול חרישי וגם אלמוני מסבירה שהיא לא יכולה יותר, ויוצאת מגדרה ומעלה את המילים הכבדות האלו על הכתב, מכתבה מגיע לידיו של חייל מאוד לא אלמוני, והוא מפעיל את המגרסה.
אנונימיות בפרשת השבוע
פרשת לך לך היא דוגמה מצוינת לתהליך שממיין את האנושות למעט בעלי שם - ולרוב אנונימי. הצו האלוהי שניתן לאברם: "לך לך", הוא אבן הפינה של הבניין המשפחתי שעליו יעמלו דורות רבים, משפחה שתהפוך לעמו של אלוהים.
עיקרון המיון של האנושות מכאן ואילך הוא מידת החשיבות בבניית המשפחה. החשוב ביותר הוא אב המשפחה, הפטריארך. חשיבות הדמויות וההתרחשויות תקבע לפי תרומתן לבניית דמותו של זכר האלפא. לכן שמה של שרי, אשת אברם, ושם אחיינו, מוזכרים - אך יתר הנשים והגברים שיבואו אתם לכנען מכונים: "הנפש אשר עשו בחרן".
אלוהים מבטיח לאברם שהוא יירש את ארצם של תושבי כנען, אך הם מוזכרים רק בשמם הקיבוצי. לחייהם, להפסדם הצפוי במלחמה ולמותם האלים אין שם פרטי, והם מתפקדים כמכשול שההתגברות עליו מאדירה את שמו של ראש השבט.
ושרי?
לפעמים מכונה "אשתו" ולפעמים "שרי", ובכל מקרה, היא רקע לסיפורו של הגיבור הראשי, אברם. עד כדי כך שולית אשת הפטריא,רך שכאשר הוא חושש שחייו בסכנה, הוא לא מהסס למכור אותה : "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".
אברם הוא לא איש רע. הוא עושה מעשים רעים כיוון שהוא הפנים את האמונה שהוא שווה יותר, שחייו ראויים למעמד של יחיד סגולה, ואילו חיי הסובבות אותו יכולים מעת לעת להיכנס למכונת הגריסה.
שרי שסובלת מהפטריארכיה, משתפת איתה פעולה, והיא "משתמשת וזורקת" את שפחתה הגר. גם שרה לא הייתה אישה רעה, היא עשתה מעשה רע כיוון שהייתה חלק ממנגנון היררכי, ומנגנון היררכי הוא תמיד דכאני.
ואלוהים?
השבוע היא שמעה צרימה מוזרה באוזניים. בהתחלה היא חשבה שהיא הגיעה לגיל וזה טינטון, אבל אז היא בדקה שוב, הקשיבה היטב והבינה שזעקת מגרסות הנייר עולה אליה מהארץ. בעצב ובנחישות שלחה אלוהים את אלעזר שטרן, את יאיר לפיד, את מירב מיכאלי ואת כל נשות ואנשי הקואליציה החדשה לקרוא את האופן שבו טיפל אלוהים בפרשיית הגריסה של הגר.
שרה שתכננה ששפחתה תעניק לה ילד ולא תבקש זכויות, דואגת (פעמיים) לגירושה של הגר. הגר לא לוקחת את הסיכון שלקחו חיילות של אלעזר שטרן, ולא מגישה תלונה אנונימית. היא יושבת ובוכה, וכל "חטאה" הוא שאיננה יכולה לראות במות הילד.
אלוהים (במקרה זה) רוצה ללמד את הפטריארכיה שיעור. היא לא מחכה לתלונה אנונימית או לא. היא פונה מיוזמתה אל האישה המדוכאת, ומבהירה שהיא ערבה לשלומה.
עם מי שכבת?
לפני שנים רבות, בהיותי צעירה ורעבה להצלחה ולבניית מקומי הטוב בעולם, הגשתי מועמדות לתפקיד יוקרתי וזכיתי בו. מאושרת סיפרתי למי שעד לאותו רגע היה ידידי, על ההצלחה, והוא השיב לי בשאלה שנראתה לו מה-זה מצחיקה: "עם מי שכבת בשביל לקבל את התפקיד הזה?" מודה שלא הכרתי את השאלה. הלסת שלי צנחה, וממעמקי הנפש שחררתי תשובה שהפתיעה גם אותי: "שכבתי עם הדימוי העצמי שלי. העזתי להאמין שאני לא פחות ראויה ממך והצלחתי".
רוחמה וייסצילום: אלבום פרטינזכרתי בדיאלוג הזה כשעשיתי חיפוש בגוגל על יחסו של אלעזר שטרן לנשים, ומצאתי את דבריו המבישים למירי רגב: "אני יודע איך התקדמת בצבא". לאחר ההלם הראשוני שאלתי את עצמי איך התקדם אלעזר שטרן בצבא. שאלתי - וגיליתי: ההתקדמות שלו החלה ברגע היווצרו, כשאבא העניק לו כרומוזום y. זה, חברות שלי, הגורם החשוב מכל להתקדמותו של שטרן בסולם הדרגות הצבאי.
מה עוד סייע לו? משפחה ממוצא אשכנזי, לימוד בישיבה תיכונית אליטיסטית שהסלילה את תלמידיה להצטיינות, ומשום כך גם היו לו סט ערכים, חברים וקשרים שעזרו לו לפתוח שערים.
לעומת שטרן, אישה שרוצה להתקדם בצבא תיתקל בכמה תקרות בטון. היא אישה, והצבא לא מיועד לבנות מינה. בצבא היא אמורה לשרת בתפקידים זוטרים, וכן, גם להסכים להיות מותקפת ומנוצלת, ואם תאזור אומץ ותגיש תלונה, היא תקבל בתגובה את רעש מכונות הגריסה.
ובבית המדרש של הטוקבקים
אתן זוכרות שהבטחתי לכן לבקר את הממשלה גם אם בראשה יעמדו נשים שלהן הצבעתי? כצפוי, זה קרה במהירות. יאיר לפיד, תתבייש. לפחות תחקור את יחסו של אלעזר שטרן לתלונות של נשים. ממתי אנחנו יכולות להסתפק בעדות אישית של מי שכל כך משתלם לו להכחיש את מה שאמר?
ואת, מירב מיכאלי, הצבעתי לך בדיוק בגלל סוגיות מסוג זה. מגיע לכולנו שפעם אחת הקואליציה תרעד בגלל פגיעה בנשים.
ולחברותיי וחבריי בסוכנות היהודית – כמה צדק ייעשה אם בעקבות גסות הרוח של שטרן, ולראשונה בתולדות הארגון, תעמוד בראשו אישה.
שבת שלום!
