הערכת המצב השנתית של צה"ל, שמתפרסמת לראשונה ב-ynet הבוקר (שלישי), גורסת כי בשנה החולפת השתפר במידה מתונה מצב הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. זאת מפני שהסבירות למלחמה יזומה נגד ישראל מצד אויביה נשארה נמוכה כפי שהייתה בשנתיים הקודמות, וגם הנפיצות (האפשרות שתקרה הסלמה פתאומית ולא צפויה) שהייתה גבוהה מאד בשנים האחרונות פחתה במקצת בזירה הצפונית. להערכת צה"ל הנפיצות עדיין נשארה גבוהה בזירה העזתית וכן ביהודה ושומרון, אולם ההסתברות להתלקחות פתאומית של החזית הלבנונית, הסורית או העיראקית בשל תקרית שתסתבך ותוביל להסלמה ירדה ב-2021 וכנראה תישאר נמוכה גם בשנה הקרובה. אלה חדשות טובות, בתנאי שלא יגרמו לשאננות בצה"ל.
סיבה נוספת לאופטימיות בצמרת צה"ל היא אישור תקציב הביטחון ובתוכו תקציב צה"ל, שמאפשר להאיץ את הרכש, ההצטיידות והאימונים של הסדיר והמילואים בשנתיים הבאות. ראוי לציון הוא השיפור הדרמטי שצפוי בשנים הקרובות ביכולת של צה"ל להתמודד באמצעים ובשיטות הגנתיים והתקפיים עם איום הטילים והכטב"מים על העורף, על מתקנים אסטרטגיים חיוניים ועל הגייסות בחזית.
הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון, החודש: "צה"ל מאיץ את התוכניות להתמודדות עם איראן"
(צילום: דוברות הכנסת)
בנקודה זו חשוב להבהיר כי "הערכת המצב" של צה"ל איננה זהה ל"הערכת המודיעין הלאומית" השנתית. הערכת המודיעין הלאומית השנתית היא תוצר של אגף המודיעין בצה"ל המתבססת על תפוקות כל גורמי קהיליית המודיעין. (אמ"ן בהגדרתו הוא המעריך הלאומי). הערכת המודיעין עוסקת אך ורק באויב ובסביבה האסטרטגית החיצוניים המשפיעים על ישראל. "הערכת המצב השנתית" של צה"ל מנסה להעריך את מצבה הביטחוני הלאומי של מדינת ישראל על ידי הצבה אלה מול אלה של היכולות והכוונות של האויבים וגורמים חיצוניים אחרים, כפי שבאו לידי ביטוי בהערכת המודיעין ושל היכולות המודיעיניות והמבצעיות, הכשירות והמוכנות של צה"ל, כמו גם את ההשפעה וההרתעה שיש ליכולות המוכחות שלנו על כוונות האויב. התוצאה נטו של התהליך הזה מאפשרת להעריך טוב יותר מה יקרה ומה עלול לקרות במקרה שצה"ל יידרש להתמודד באחת משש הזירות או בכולן. לעיתים מכונה הערכת המצב המטכ"לית הזו "הערכת מצב נטו".
את הערכת המצב של צה"ל לשנת 2022 סיכם הרמטכ"ל בשבוע שעבר, וכבר הביא את עיקריה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בהמשך היא תובא לדיון מעמיק בקבינט.
את השיפור המתון במצב הביטחון הלאומי מיחסים בצה"ל לארבעה גורמים:
ראשית, חלה האטה ניכרת בהתפתחות האיומים בזירה הצפונית: נבלמה ההתבססות הצבאית של איראן בסוריה, בעיקר בסמוך לגבול עם ישראל; הואטה התעצמות חיזבאללה והמיליציות הפרו-איראניות בנשק אסטרטגי איכותי מדויק (טילים וכטב"מים מכל הסוגים) וכן שובשה אספקת סוללות ההגנה האווירית מתוצרת איראן שמאיימות על חופש הפעולה של חיל האוויר באזור. זאת כתוצאה ישירה מאפקטיביות המב"מ (המערכה שבין המלחמות) שצה"ל מנהל בזירה הצפונית.
שנית, הנפיצות בזירה הצפונית פחתה בגלל מקבילית הכוחות שנוצרה בסוריה עם דעיכת מלחמת האזרחים שם. משטרו של נשיא סוריה בשאר אסד ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין התומך בו מעוניינים להשליט יציבות מדינית ומשילות של המשטר ברוב שטחה של סוריה כדי שיוכלו להתחיל בשיקום ההריסות. לרוסיה וגם למשטר צפוי רווח ניכר משיקום סוריה אם יימצא גורם שיממן אותו, אך לפי שעה אין גורם כזה. אפילו סעודיה ומדינות הנפט האחרות במפרץ הפרסי, שלאחרונה שיפרו את יחסיהן עם אסד, אינן ששות להשתתף בשיקום כל עוד ארה"ב אינה מכירה בלגיטימיות המשטר וכל עוד איראן מתבססת צבאית וכלכלית בסוריה.
ההתבססות של איראן היא למורת רוחו של אסד, שהפעילות האיראנית מערערת את משילותו וריבונותו בארצו. לכן הוא והרוסים מקבלים כעת בהבנה, יותר מבעבר, את התקיפות התכופות המיוחסות לישראל שבולמות את האיראנים. תקיפות אלה אמנם מרתיעות משקיעים אך פוטין, שהאיראנים מתחרים בו כלכלית ומערערים את היציבות בסוריה, מגלה הבנה. בשנים האחרונות נוצר בסוריה מצב חדש שבו האינטרסים של פוטין, של בשאר אסד ושל ישראל כמעט חופפים. כתוצאה מזה האפשרות של הסלמה פתאומית בחזית זו (נפיצות) פחתה. גם בתחום זה אפשר לרשום הצלחה למב"מ.
אבל זה לא הכול. יש בממסד הישראלי הביטחוני לא מעט הסבורים שכדי להיפטר מהאיראנים על גבולנו או לפחות לצמצם את נוכחותם צריך לנקוט צעדים עקיפים שיסייעו לאסד לפרוש את מוטת שלטונו על סוריה כולה. יש אפילו מאמץ מדיני לנסות לגייס את וושינגטון לסייע לאסד לשקם את ארצו, בין השאר כדי שארה"ב תהיה משקל נגד להשפעה הרוסית בזירה הצפונית.
אשר לרוסיה, היא כאמור מעוניינת ביציבות ובשקט בסוריה וכך גם ישראל. ככלות הכול ה"יציבות" היא היפוכה של נפיצות. הרוסים מעוניינים גם שהפעילות המיומנת של חיל האוויר ופיקוד הצפון נגד איראן ושלוחיה בסוריה לא תפגע במוניטין המסחרי של סוללות טילי היירוט מתוצרת רוסיה המוצבות שם. צה"ל משתדל ומפגין יצירתיות מבצעית כדי למלא את רצונו של פוטין.
סיבה נוספת להפחתת הנפיצות בזירה הצפונית היא שחיזבאללה מסובך פוליטית וציבורית ונחשב אחראי לפחות חלקית למשבר הרב-מערכתי שלבנון שקועה בו, לפי שעה ללא מוצא. ההערכה בצה"ל היא שבתקופה זו פחתה הנכונות של נסראללה לצאת לעימות הרסני עם ישראל, שרק יגביר את סבל העם הלבנוני. המסקנה המתבקשת היא שהמב"מ בזירה הצפונית משיג תוצאות לא רעות וכדאי להגביר אותו.
סיבה השלישית לשיפור במצבנו הביטחוני היא אישור תקציב המדינה, המאפשר לצה"ל להאיץ את תכנית הרמטכ"ל למהפכה תפיסתית ומבנית בצה"ל כפי שהיא באה לידי ביטוי בתר"ש (תכנית רב-שנתית) "תנופה". אישור התקציב גם מאפשר לצה"ל לשפר את המתווה הנוכחי של צה"ל לתקיפה מסכלת באיראן אם תחליט לפרוץ בזמן הקרוב לעבר הנשק הגרעיני. כמו כן להצטייד, לתכנן ולהתאמן על מתווים מבצעיים נוספים, עתידיים, לסיכול הנשק הגרעיני באיראן שיבשילו בעוד כמה שנים.
בצה"ל מעריכים שכל פעולה ב"מעגל השלישי" (איראן ועיראק) תגרור אחריה עימות גם בזירה הצפונית הקרובה, ואולי אפילו בעזה ובתוך שטח ישראל. גם לא בטוח שמכה שתונחת באיראן תסיים את המלאכה. לכן בהקשר לסיכול פריצה איראנית לנשק גרעיני, צה"ל מתכונן למערכה די ממושכת בטווחים ארוכים וקרובים, כולל מהלכים קרקעיים ומהלכים בעומק. בשום מתווה צפוי זה לא יהיה "זבנג וגמרנו".
כאמור בתחום ההתמודדות עם טילים, כטב"מים וטילי שיוט קיימים, וכאלו שיהיו בעתיד בידי האיראנים, כאן צפויה קפיצת מדרגה ואולי אפילו דילוג כמה מדרגות כלפי מעלה ביכולות להגן על העורף האזרחי והצבאי בישראל. מדובר בשילוב של טכנולוגיות לייזר, אלומות אלקטרו-מגנטיות, חיישנים ואמצעי גילוי וכן טילים ופצצות מסוגים חדישים, סייבר ובינה מלאכותית. רוב אלה הם פיתוחים כחול-לבן שכבר הבשילו או קרובים מאד להבשלה, ואשר ההצטיידות בהם התעכבה בגלל היעדר תקציב. אישור התקציב מאפשר להצטייד בהם סוף-סוף. עם זאת ברור לפיקוד הבכיר של צה"ל שלעולם לא תושג הגנה הרמטית על שמי המדינה ועל העורף הישראלי.
5 צפייה בגלריה
שיתוף הפעולה עם מדינות האזור הוא סיבה לאופטימיות. תרגיל "דגל כחול", בחודש שעבר
(צילום: AFP)
סיבה רביעית לאופטימיות בתחום הביטחון הלאומי הוא שיתוף הפעולה המודיעיני והביטחוני המתהדק ומתעצם עם מדינות האזור. אי אפשר להרחיב בנושא, אבל התרגיל האווירי הבין לאומי "דגל כחול" שנערך בהובלת חיל האוויר בישראל וביקור מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין השבוע באיחוד האמירויות הם אבני דרך ראויות לציון בהקשר זה. בהערכת המצב הצה"לית זה כבר גורם שמביאים אותו בשיקולי הערכת המצב.
עד כאן הזירות והתחומים הבולטים שבהם חל שיפור במצבנו הביטחוני. בשאר הזירות והתחומים אין החמרה או שיפור משמעותיים:
בזירת עזה - אחרי מבצע "שומר החומות" במאי השנה הושגה יציבות על תנאי תמורת הטבות כלכליות. אבל הנפיצות גבוהה כמו בשנים שעברו. הרגיעה השוררת כעת מאריכה ימים יותר מאשר אחרי סבבים קודמים הודות לכסף הקטארי, למעורבות המצרית ולרצון הטוב של ישראל שמעניקה לעזתים בקצב מהיר הקלות כלכליות כולל עבודה בישראל. אולם הנפיצות לא פחתה, מפני שחמאס והג'יהאד האסלאמי הפלשתיני הם ארגוני "התנגדות" איסלאמיים קיצוניים, מפני שישראל עדיין דוחה חלק מדרישותיהם הכלכליות ומפני שהמו"מ על עסקת שבויים ונעדרים תמורת עצורים תקוע.
הנפיצות בזירה העזתית אף התגברה, מפני שצה"ל המליץ לדרג המדיני שלא לאפשר לחמאס ולג'יהאד להתעצם. המשמעות היא שכל מידע מודיעיני מהימן שיצביע על מקום או אנשים שעוסקים בהתעצמות, למשל ייצור רקטות וטילים, חפירת מנהרות או ייצור כטב"מים, יתורגם לפעולה צבאית מסכלת. הכוונה היא לפעול נגד התעצמות גם אם זה לא יהיה בתגובה על התגרות קודמת של חמאס או הג'יהאד. מכה לשם סיכול ומניעת התעצמות. דוגמה לכך היתה הפלה בטיל "כיפת ברזל" של הכטב"מ העזתי שיצא לטיסת ניסוי מעל הים מול חופי עזה לפני שבוע. זה שינוי מובהק במדיניות הפעולה בזירה העזתית שעשוי להצית עימותים, אך הוא מוצדק מבחינה ביטחונית ובראיית תנאי הפתיחה של העימות הגדול הבא.
5 צפייה בגלריה
השקט נשמר בזכות הטבות כלכליות, אבל הנפיצות עודנה גבוהה. פלסטינים בעזה מנסים לקבל אישור עבודה בישראל
(צילום: AP)
בזירה הימית שוררת יציבות ורגיעה. כנראה מפני שאירן וצה"ל הגיעו למצב של הרתעה הדדית. מה שמאפשר לאיראנים להתמקד בפעילות ימית מתריסה נגד הצי החמישי האמריקני במפרץ הפרסי ובמפרץ עומאן. כך הם מנסים ללחוץ על ממשל ביידן לקבל את תנאיהם לחזרה להסכם הגרעין. האמריקנים מאותתים בחזרה - אף כי בהססנות רבה - שאם טהרן לא תזדרז ותחזור לשולחן המו"מ בווינה הם יאכפו מחדש את הסנקציות על ייצוא נפט ואף יקשיחו אותן. ישראל היא שחקן משנה במשחק האיתותים הימי הזה בין האיראנים לאמריקנים. תרגיל המארינס בישראל בשבוע שעבר היה חלק ממשחק זה.
בהערכת המצב הצה"לית ל-2022 קיים מרכיב כבד של חוסר ודאות הנוגע לפרויקט הגרעין הצבאי האיראני. אמנם איראן האטה בחדשים האחרונים את קצב העשרת החומר הבקיע. הם צברו כמות קטנה מהמסה הקריטית הנדרשת של אורניום מועשר ל-60% ולא העשירו כלל אורניום לרמת נשק, כלומר ל-90%. הם גם לא האיצו את קצב התקנת הצנטריפוגות המתקדמות להעשרת אורניום מדגמים IR-4,6 והם הודיעו שהם חוזרים לשולחן המו"מ על חזרה להסכם הגרעין עם האיחוד האירופי ועם רוסיה וסין, אך לא עם ארה"ב.
מנגד ברור לגמרי שהמשטר הנוכחי באיראן בראשות המנהיג העליון עלי חמינאי והנשיא אברהים ראיסי הקצין ולא נותן אימון במערב. בירושלים תוהים, כמו בוושינגטון, אם האיראנים מתכוונים באמת לחזור להסכם הגרעין, או שהם מודיעים שיחזרו לשולחן המו"מ ב-29 בנובמבר, אך בעצם מושכים זמן כדי ללחוץ על ביידן להיענות לדרישותיהם. בינתיים הם מתקדמים למצב של מדינה השולטת בייצור החומר הבקיע שהוא ליבת הנשק הגרעיני.
בצה"ל כמו בדרג המדיני מבינים שאין טעם היום לנסות להשפיע על התנהלות האמריקנים בנתיב הדיפלומטי עם איראן. הם נעולים על המאמץ להחזיר את אירן להסכם גרעין באמצעות דיפלומטיה ונחושים לנהל אותה על פי דרכם. בכל מקרה, עד שלא יתבררו כוונות האיראנים והאמריקנים תתקשה מדינת ישראל לגבש אסטרטגיה קוהרנטית משל עצמה כלפי הגרעין האיראני, וקשה יהיה לנו לבוא בדרישות לאמריקנים לתאם עמדות ולסייע לנו להתמודד עם האיום הזה.
