ערפל ושמו "זונה"
כשהתורה רוצה להבהיר לנו מי רשאי לעבוד את עבודת הכהנים, היא לא חוסכת בפרטים ומציינת את המוצא, הגילאים הרלוונטיים, המין והמצב הפיזי המדויק של המשרתים בקודש.
- גזר דינה: הנאנסת שקולה לא נשמע/ שהרה בלאו
מבנה המשכן, סוגי הקורבנות ואופן הקרבתם, החיות הכשרות למאכל, המשרתים בצבא והאסורים זה על זו באיסורי עריות - גם לכל אלה יש רשימות מפורטות שלא משאירות מקום רב להתלבטות. קורה כמובן שאנו לא מבינות את תוכן הרשימות (כאשר, למשל, שם של חיה או סוג של מום כבר לא מוכרים לנו), ועם זאת ניכר שהרשימות מתאמצות להיות בהירות.
בניגוד לכך, התואר "זונה", המוזכר בתנ"ך למעלה ממאה פעמים, מעורפל וחסר משמעות קונקרטית.
שפה ופוליטיקה
החידה-בדיחה המטופשת, שלרוב נאמרת בצירוף גיחוך גס, אודות הזנות כמקצוע העתיק ביותר בעולם, מכילה לפחות שלוש טעויות: האחת – זנות אינה מקצוע. השנייה – גם לו הייתה, מקצוע יש עתיקים ממנה (אם תרצו: הגננות של אדם הראשון / הבל כרועה צאן / קין כראשון החקלאים), והשגיאה השלישית היא שבזנות אין שום דבר מצחיק.
השורש ז.נ.ה זכה לפופולריות לא מבוטלת בשפתם של סופרי המקרא. במקום הראשון בשימוש בשורש זה, ובפער עצום מכל היתר, נמצא ספר יחזקאל (31 פעמים). אך למרות השימוש המקראי הרב בתואר "זונה" אין דרך לדעת מיהי הזונה המקראית.
לפער בין השימוש התדיר למשמעות המעורפלת יש הסבר פוליטי. נוח היה לראשי השבט להלך אימים על הנשים, בעזרת אפשרות שנמוך מעמדן למעמד של "זונות". משום כך הם העדיפו שלא להגדיר את המעמד הזה. המעמד המסוכן הופך למאיים כפליים כאשר אינך יודעת האם ובאלו תנאים הוא יחול עלייך. פחד שאין לו יעד מסודר הופך לחרדה, פוביה אישית וקהילתית.
פרטי האינפורמציה היחידים שהמקרא מספק אודות הזונות הם: נשים, מעשים מיניים, התנהגות לא נאותה וענישה מחמירה. כיוון שכל אישה אמורה לקיים יחסי מין, כל אישה מועדת ליפול להגדרה של זונה ולהוקעה הקהילתית המתלווה אליה.
חשבו על תארים נוספים שחיים בערפל
חשבו על מי שקראו לה בבית הספר "מופרעת", או "עצלנית", או כתבו עליה בתעודה שהיא "לא מממשת את הפוטנציאל שלה". חשבו על התואר "חולת נפש". כל אלה תארים שחוסר הקונקרטיות שלהם עובד בשירות בעלי השררה. אלה כינויים ריקים, שקל לטפול אותם על הזולת, יש להם סנקציות קהילתיות חמורות וקשה להשתחרר מהם (שהרי בהיעדר הגדרות אין דרך להוכיח שהתואר לא חל עלייך). ה"זונה" המקראית, ה"עצלנית" של בית הספר והעלבון הפופולרי "חולה נפש" מתגוררים באותו רחוב, ומעוררים מחשבות על הקשר שבין שפה לפוליטיקה.
ואלה הכללים
הזונה הראשונה במקרא מוזכרת בפרשת השבוע, וישלח. בפרשה, ליתר דיוק, מוזכרת דינה, הנערה שאחיה פחדו שיקראו לה זונה, ולכן רצחו עיר שלמה (בראשית ל"ד):
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ, וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָה וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה. וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה, וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ. וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה... וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר... וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם... וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ... וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ".
הסיפור עשיר ברגשות, ג'סטות, מלחמות ופעילות דיפלומטית. לענייננו, הגדרת הזונה המקראית, נלמד כמה דברים:
א. את לא צריכה לעשות דבר על מנת שתזכי בתואר "זונה". לאורך כל הסיפור דינה לא פועלת או מדברת. היא לא נשאלת ולא עונה. היא זונה. המעשים והכוונות שלה לא רלוונטיים. אנחנו היינו אומרות שדינה נאנסה, אבל מבחינת האחים שלה, בעילה של בת השבט בלי אישור מראש מהגברים שאחראים עליה, הוא הזניה. ועל כן, אישה שנאנסת היא זונה (אלא אם כן, האחים שלה יצליחו לנקום). במילים אחרות, זונה היא אישה שנלקחה על ידי גבר בלי הסכמת ראשי השבט שלה.
ב. דינה בעצם כן עשתה משהו, והסיפור נפתח במשהו הזה: "ותצא דינה", אומר המספר - ולמעשה מאשים אותה בהשתלשלות העניינים מכאן ואילך. לא לחינם התואר "יצאנית" מקביל לתואר "זונה", שכן אישה שיוצאת מביתה בלי אישור והשגחה של הגברים במשפחה, מזמינה את האונס שלה, ולכן היא לא קורבן.
הצורה הזו של האשמת הקורבן דומה לשאלות שנשאלות קורבנות אונס גם בימינו: "למה התלבשת כך?" "למה הסתובבת לבד בשעה כזו?" "מה חיפשת שם?" ההנחה שביסוד האשמות אלו היא שהמרחב הציבורי שייך לגברים. נשים צריכות להיות בבית, תחת השגחה של מנהיגי המשפחה. אם יצאת מהמרחב הביתי אל המרחב ששייך לגברים, את יצאנית, כלומר את מצהירה בעצם יציאתך שמותר לגברים - אדוני המרחב הציבורי - לעשות בך כרצונם.
ג. התואר "זונה" לא נועד לבייש רק את האישה, אלא גם את הגברים הממונים עליה. זהו עלבון לגברים שלא שמרו על אחותם, ולכן התיקון של מעשה הזנות הוא בפגיעה, מנה אחת אפיים, בגברים של השבט "המזנה". התואר "זונה" הוא כלי נשק במאבקי חמולות.
הזונה הכהנית
על מנת לחוש את הערפל המושגי, נעבור לזונה של ספר ויקרא, הזונה הכהנית, ושם נמצא חוק האוסר על כהן לשאת זונה (ויקרא כ"א, ז'): "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו". כמה פסוקים אחר כך מופיע חוק כהני נוסף המתייחס לבת הכהן: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף".
אם כן, לכהן אסור לשאת זונה ולבת כהן אסור, באיסור חמור במיוחד, לזנות. אבל מהי הזונה הכהנית? האם מדובר במקרה הדומה למקרה דינה? כלומר, האם גם חוקים אלה מתייחסים לאישה שנאנסה? והאם כל אישה שנאנסה - או רק "יצאנית", כלומר אישה שמואשמת באונס שלה (והאם יש אישה שלא מואשמת באונס שלה)? ואולי בכלל אלו שתי קטגוריות שונות שנושאות את אותו שם?
חכמי התלמוד מתלבטים בשאלה זו והרמב"ם, שכדרכו מכריע מחלוקות, מגדיר למעננו את הזונה הכהנית (הלכות איסורי ביאה יח, א): "הזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו".
כן, כל גויה וכל אישה יהודייה שקיימה יחסי מין עם גבר שעל פי ההלכה אסור לה להינשא לו. לא יצאנית, לא דינה וגם לא הוללת. הגדרה משפטית מצערת, שמפתיעה ומאתגרת את הזנות המוכרת מסיפורי התורה ומדברי הנביאים.
מה יצא להם מכל זה?
העיון הקצר בשלושה מקורות מקראיים המתייחסים לתואר "זונה", מלמד כמה נזילה היא ההגדרה. אין אפשרות להוציא מהמקרא נתונים שילמדו אותנו מי ומתי תזכה לתואר המצער הזה. מה שכן, ברור שזה תואר רע שעלול לעלות לך בחייך, ובכל זאת אין לך ממש איך לדאוג שלא יטפלו אותו עלייך. מתוקף היותך אישה את תמיד בקבוצת סיכון.
כשהאיום גדול והשליטה שלך קטנה, גדל הסיכוי שתהפכי לכבשה צייתנית ומבוהלת. זו, חברות שלי, המטרה של השימוש הנרחב והמעורפל בתואר "זונה".
הבושה עוברת צד
השבת יקראו בבתי הכנסת את סיפורה של דינה, הנערה שהייתה כלי משחק במלחמת גברים - ואיש לא שאל את פיה. המהפכה המבורכת של השנים האחרונות מבקשת לשים סוף למשחק הפטריארכלי הכפול בנשים, זה שמנצל ואונס אותן - ואז מאשים אותן באלימות שהופנתה נגדן.
זו הזדמנות להעלות על נס שתי יוזמות מבורכות שמבקשות לחבק את דינה ואחיותיה. האחת היא הקבוצה המדהימה: "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות", קבוצה של מלאכיות שמסרבות לשפוט ומחויבות להושיט יד ולפתוח את הלב. הקבוצה מסייעת בדרכים יצירתיות, דיסקרטיות ומרגשות לנשים במעגל הזנות, מתוך כבוד ובלי לשפוט את החיים ואת הבחירות של נשים אחרות. כיף לתת כתף בקבוצה הזו. כדאי לכן להצטרף.
היוזמה השנייה היא הקבוצה: "בנות דינה – רבות רפורמיות משמיעות קול", קבוצת חשיבה ופעולה של רבות רפורמיות, אל מול מציאות של אונס, פגיעה מינית וגילוי עריות בחברה הישראלית. רצתה אלוהים והשנה פרשת דינה והיום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, יוצאים באותו היום. בדף הפייסבוק של "בנות דינה" תמצאו שלל הרצאות ופעילויות רלוונטיות.
שבת שלום!
