שבוע מדמם
הלילה הנשמה שלי הייתה עסוקה בליקוט פצעים, וכמעט שלא הצלחתי לישון. ימים עמוסים בידיעות שכל אחת מהן אינה טריגר כי אם מטח טילים, הגיעו לשיאם בהתאבדות הבזויה של חיים ולדר. לא הכרתי את האיש ולא נחשפתי לספריו. גדלתי במסדרונות הציונות הדתית, שגם הם היו צפופים באסונות מסוג זה, אבל ספריית בית הספר שלנו הייתה יחסית פתוחה. התבגרתי עם ספרי דבורה עומר, שחלקים מהם צונזרו בטוש שחור על ידי הספרנית, ואנו הצמדנו את הדף לחלון והצלחנו לקרוא תיאורים של נשיקות נעורים מהוססות.
אין לי סיפור אישי עם ולדר, אבל מחשבותיי עם הקורבנות, נשים וגברים, עשרות נשמות פצועות אך זקופות קומה, שעוברות בשעות האלו אונס שני. הדבר הראוי היחיד שיכול לעשות עבריין מין בסדר גודל כזה, הוא לקבל אחריות ולשאת את עונשו בהרכנת ראש. התאבדותו הייתה שילוב של שני מעשי נבלה, האחד הוא ההתקרבנות, המשך הבריחה מאחריות בהנחה שהתאבדותו תסובב את הגלגל החרדי, והאשמת הקורבן תעלה מעלה - והזוועה השנייה הייתה בחירתו להתאבד בסמוך לקבר בנו, וכך לכרוך בין שתי המיתות ולטבול את כותנתו בדם בנו שמת מייסורי הסרטן.
פגישה עם רופא
בתחילת השבוע הגעתי לקליניקה של רופא לצורך ייעוץ ובדיקה (תודה על הדאגה, שום דבר שקצת אנטיביוטיקה לא פותרת). האיש שישב מהצד השני של השולחן היה עדין, חכם ומקצועי. בסיום השיחה הוא אמר: "אני בכל זאת צריך גם לבדוק אותך". נעמדנו בדרכנו למיטת הטיפול, ובינינו התייצב גוש כבד ועצוב. הבנתי שהוא יודע, שאני יודעת שהוא יודע כמה מפחיד אותי – אותנו – להגיע למיטת הטיפולים. שמחתי לראות הבנה בעיניו.
3 צפייה בגלריה
הלבנת פניו של גבר מצוירת כחמורה יותר מפציעת גופה ונפשה של אישה. מימין: הרב גרשון אדלשטיין, משמאל: חיים ולדר
(צילום: שלומי כהן, "כיכר השבת")
שנים רבות, בעצם מאז שעמדתי על דעתי, ידעתי שבכל בדיקה רפואית אני לא רק החולה אני גם הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. חלשה ככל שאהיה, אני חייבת לעמוד על המשמר, לפרש כל בקשה ותנועה, להחליט האם נחצה גבול ואיך עליי להגיב. טוב שהטובים שברופאים נחשפים לזוועות. נקווה שברית תיכרת בינינו לבינם והמערכת הרפואית תהפוך למקום בטוח.
זה הולך להיות צונאמי
בשעות נדודי השינה עשיתי ספירת מלאי של הפעמים שבהן הוטרדתי מינית בידי רופאים. הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בת עשרים, בעודי תלמידת מדרשה דתית ותמימה, במרפאת הגינקולוג. כל מה שקראתן בתיאורים של השבועיים האחרונים – בדיוק כזה. שנים עברו עד שהעזתי לשוב למרפאה גינקולוגית. ומאז ועד היום, ככל שהדבר מתאפשר – רק רופאות.
3 צפייה בגלריה
הגינקולוג פרופ' מנחם אלקלעי, שנשים רבות טוענות שהוא פגע בהן מינית. מתי המערכת הרפואית תהפוך למקום בטוח?
(מתוך אתר שיבא)
באותו גיל ובאותה מדרשה, רופא משפחה שקיבל אותי עם חום גבוה וגרון כואב ביקש דברים שאסור לו לבקש, ואמר דברים שאסור לו לומר. ורופא הילדים השכונתי, שאליו הגעתי כאמא צעירה ודואגת עם תינוק מנוזל שמשתעל שיעולים מבהילים וקודח מחום – והוא, במקום לבדוק את הילד, נגע בי (כן, באישה סחוטה מעייפות עם טרנינג מכוסה בזיעה ונזלת של תינוק). אמרתי משהו למזכירה, היא גיבתה את הרופא, ונדדתי למרפאה מחוץ לשכונה.
נזכרתי גם באורתופד הירושלמי הפופולרי, שיש לו מרפאה בשכונה חרדית, ונזף בי שהגעתי לשם בלבוש לא צנוע. ואז, בלי להתבלבל, בסיום הבדיקה הוא אמר לי: "יש לך דווקא רגליים יפות, למה את לא הולכת עם מיני?" והיה גם הגינקולוג השכונתי שפגש אותי בחנות הספרים, ולחש לי: "נו, מתי אנחנו עושים עוד ילד?"
אוי, חברות, אם נדודי השינה שלי היו מתארכים, גם הרשימה הזו הייתה מתארכת – ואני יודעת שאני לא חריגה. יש הרבה רופאים נהדרים, ועם זאת יש סיכוי שכל אישה הוטרדה יותר מפעם בבדיקה רפואית. הזוועות שעליהן קראנו בשבועות האחרונים, מבשרות צונאמי.
בואו נדבר על הלבנת פנים
הרב גרשון אדלשטיין, שאני מעריכה חלק מדעותיו, עשה השבוע מעשה נבלה והתיר את הדם של קורבנות ולדר ושל חושפי הפרשה. הוא האשים אותן ב"רצח", לא פחות. על המחנכים והמחנכות במגזר החרדי נאסר לבטא עמדה עצמאית, והם נדרשו למקד את השיעורים בסכנת "הלבנת הפנים". כך מתהפכים על קורבנות.
זו הדרשה התלמודית החביבה על מגלגלי העיניים (בבא מציעא, נט, ע"א): "נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש, ואל ילבין פני חברו ברבים. מניין לנו? ...אמר דוד לפני הקדוש ברוך-הוא: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ. ...אומרים לי: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה? – ואני אומר להם: מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חברו ברבים – אין לו חלק לעולם הבא".
אני לא יודעת אם הדרשה הזו נועדה לכבס את חטאו של דוד או להפך, להאיר על צביעותם של מכבסי החטאים. כך או אחרת, בחברה החרדית היא משמשת קרדום להשתקת קורבנות.
"נוח לאדם שיבוא אל אשת איש ואל ילבין פני חברו ברבים". בכל פעם שאני מלמדת את הדרשה הזאת, אני מקפידה להלבין את פניה. אני לא יודעת מה "נוח", אבל אני יודעת מה מוסרי. אני גם יודעת שהדרשה מחפיצה נשים ומפארת גברים: איסור "אשת איש" לא קשור לחוויה של האישה, אלא לעובדה שהיא נשואה לאיש אחר. הלבנת פניה ופציעת גופה ונפשה, מתאיינים לעומת החרפה שבהלבנת פניו של פטריארך.
בשעה שאני מקלידה את המילים האלו, בחיידרים ובבתי הספר החרדיים מלמדים שקורבנותיו של ולדר (שעל חטאיו הס מלדבר), היו אמורות להיאנס ולסתום את הפה, העיקר שלא ילבינו את פניו. הרב אדלשטיין מתיר לא רק את דמן - אלא גם את דם הקורבנות הבאים, שנתבעים לשתוק ולאפשר לטרוריסטים לפגע.
"אנשים רעים הוציאו עליו שם רע"
כך הונחו המחנכים החרדים לומר לתלמידיהם. אני אולי אישה רעה, אבל מבינה דבר או שניים ביהדות. על פי חוקי התורה, על חלק ממעשיו של ולדר הוא חייב מיתה (לכאורה, כמובן, הרי הוא לא איפשר לברר את ההאשמות). בתורה שלי גם כתוב "ואהבת לרעך כמוך" ו"לא תעמוד על דם רעך". הנשים והגברים שהסתכנו וחשפו את פשעי ולדר, מקיימים בנפשם את המצוות האלו. הרב אדלשטיין ועושי דברו שכחו איזו תורה הם מייצגים.
חברות יקרות, חושפות הפשעים, סהדי במרומים שאני יודעת מה עובר עליכן בשעות אלה (שהרי MeToo). משפחה, קהילה, רבנים, חברות וחברים יוצאים נגדכן, החיים המוכרים לכן נטרפים ומה שהיה לא יהיה עוד. זכרו שאתן שומרות על הדור הבא - וגם על התורה. אם יש אלוהים היא בונה לכן מקום מיוחד בגן עדן.
מחשבות על מהותנות
הודות לאומץ ליבן של נשים צדקניות שהסתכנו והסכימו להעיד, ולאחריות העיתונאית של חן ארצי סרור, נחשפנו למעלליה של ציפי דינר, המורה מאולפנת שעלבים. שוב אנו לומדות שיש להשליך לפח את הפטפוטים המהותניים. זה לא כרומוזום שגורם לגברים כוחניים לפגוע בנשים ובילדים, זו התאווה הבלתי מרוסנת לשליטה.
פשעי מין הם פשעי אלימות. ככל שנמשיך לחשוף עברייני מין נמצא בחבורת החוטאים גם נשים. ההבדל המספרי בין החוטאים לחוטאות קשור לחלוקת הכוח בקהילה, ולא להבדלים מהותיים בין המינים, פשוט כי אין כאלה.
3 צפייה בגלריה
ציפי דינר. ככל שנמשיך לחשוף עברייני מין, נמצא בחבורת החוטאים גם נשים
(צילום: שאול גולן)
ושוב פורום תקלה
בתגובה לחשיפה של חן ארצי סרור, הודה פורום תקנה שמעללי ציפי דינר הובאו לפניו לפני כמה שנים, והם יידעו את כל מי שחלה חובה ליידעו. אז זהו, שלא. כלומר, אני מאמינה שמבחינה משפטית פורום תקנה כיסה את עצמו, אבל מבחינה מהותית?
פרום תקנה, שנים ידעתם על פשעיה של דינר, ולא שמתם להם סוף?! היה עליכם לפרסם את שמה, גם אם הדבר כרוך בסכנה לתביעת דיבה. היה עליכם לדאוג בכל מחיר למוגנות הנערות. אי אפשר להציל חיים בלי להסתכן. יש לי חברות מהמגזר שלכם שמסכנות את עצמן, מתרוצצות בבתי משפט, חוטפות תביעות השתקה ומצילות חיים. חבל שאתם לא.
ובכל זאת, פרשת השבוע
השבוע לא הייתה לי סבלנות לפרשת השבוע, ומזל שלה הייתה סבלנות אליי. היא פתחה לי פתח דווקא ברשימה המשעממת-לכאורה של בני ישראל במצרים. שורה תמימה ברשימה מעידה כי "אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה". פרשני הדורות התעניינו בשם המפתיע "פוטיאל", ואחת ההצעות היא שהפסוק רומז לצאצאית של "יוסף שפטפט ביצרו". פטפוט ביצר הוא לא משחק מיני עתיק. פטפוט בלשון חז"ל הוא ציוץ וגם דברי רהב והתנשאות. יוסף, בעומדו מול אשת פוטיפר, פטפט ביצרו וגם יכול לו.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerמי ייתן ולא נפטפט ביצר, לא נתנשא, לא נהיה צדקניות, לא ניפול ולא נפיל.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חג שמח לחברותינו החוגגות את הנובי גוד ושנה אזרחית בריאה ומוגנת לכולנו.
שבת שלום!
לכל הטורים של פרופ' רוחמה וייס
