המלחמה באוקראינה: סיכום חדשות היום
הלילה שבין ראשון לשני היה שקט, וכך גם ביום שני. מזג האוויר האיר לנו פנים, היה קר, אבל השמש זרחה והיה שקט בקייב. העוצר הוסר ב-08:00 בבוקר, השמש זרחה ואנשים עמדו בשקט בתורים ארוכים לפני המרכולים ובתי המרקחת.
נראה שתושבי קייב למדו בימים האחרונים לעמוד בסבלנות בתור. אם זה מול הכספומטים שמתרוקנים זה אחר זה, או בתור הארוך בתחנות הדלק, שם הנהגים רצו למלא את המכל על כל צרה שלא תבוא.
רון בן ישי משוחח עם תושבים בקייב
(צילום: גיל יוחנן )
בצהריים הגיעה המשלחת של ממשלת אוקראינה, בראשה היועץ של הנשיא זלנסקי ושר הביטחון האוקראיני רזניקוב, לשיחות עם המשלחת ששלח נשיא רוסיה פוטין לגבול בלארוס-אוקראינה.
התמונות ששודרו מתחילת המפגש נתקבלו בתגובות ספקניות של האוקראיניים שעמדו בתורים הארוכים. אבל הייתה איזו תקווה שייתכן שמדובר בהפסקת אש זמנית, וגם זה טוב במצב של חוסר ודאות וחרדה הולכים וגוברים.
רוב האנשים בכלל לא יוצאים לרחוב, חלקם אפילו לא יוצאים מהמקלטים. הם צופים ב-CNN ורואים שהמודיעין האמריקני מנבא שהכוחות הרוסיים "ינקטו בגישה יותר אגרסיבית". הם לא צריכים פרשנות של מומחה כדי לדעת מה זה אומר.
הלוחמים הרוסים על הקרקע, השריונרים ואנשי חיל הרגלים, ואפילו אנשי הכוחות המיוחדים – הספצנאץ, לא הפגינו כושר לחימה בימים האחרונים. למעשה, גם המודיעין וגם הכוחות המתמרנים הרוסיים הפגינו רמה ירודה של מוטיבציה, של תחכום ושל כושר לחימה.
אבל להפציץ הרוסים יודעים, והאוקראינים יודעים שכאשר הרוסים מפציצים – מעט מאוד בניינים ואנשים נשארים שלמים באזור המופצץ. כך הם שטחו את גרוזני, בירת צ'צ'ניה, ב-2000 במלחמה נגד המורדים הצ'צ'נים. בעיר עם 400 אלף איש נשארו רק שלושה בניינים על תילם. כך פוטין ניצח במלחמה ההיא, אחרי שחייליו של קודמו, ילצין, נאלצו לברוח מצ'צ'ניה.
יש סיבה טובה להעריך שפוטין דבק במלחמה הנוכחית במסורת הצבאית הרוסית שאומרת מה שלא הולך בכוח ילך בהרבה יותר כוח.
עם זאת, אני מעריך שבקייב פוטין לא ייתן לכוחותיו להפציץ את העיר מהאוויר וברקטות עד דק, כמו שעשה בצ'צ'ניה. זה עלול לפגוע בו כבומרנג בדעת הקהל הרוסית, ורק להקשיח את העמידה האיתנה האוקראינית.
הפיצוצים בחרקוב. פוטין הוריד את הכפפות
(צילום: טוויטר)
אבל בחרקוב הוא כבר הוריד את הכפפות כנראה, כאשר הפגיז מרכז שכונתי בעיר ברקטות מצרר. בתיעוד מאותו המקום נראות פצצות המצרר מתפוצצות בזו אחר זו על גג מרכז הקניות, ונראה שמדובר במהלך נוסף במלחמת התודעה, שנועד לערער את המורל של תושבי העיר והצבא האוקראיני שמגן עליה.
עד כה זה היה מקרה בודד. החוק הבינלאומי אוסר להשתמש בפצצות מצרר כאלו על אוכלוסייה אזרחית. לא דווחו מקרים נוספים, ולכן אני מניח שזה היה איתות אזהרה לצבא האוקראיני, שאם ימשיך לגלות התנגדות זה מה שעשוי לקרות לחרקוב.
"הרוסים הם כמו הנאצים"
בחזרה לקייב. בערב, בשעת כתיבת הדברים האלה, המשלחת האוקראינית סיימה את השיחות על הפסקת האש והמשלחת הרוסית הודיעה שיהיה סבב נוסף בימים הקרובים. השיחות כנראה לא הניבו תוצאה של ממש, זאת מפני שמיד אחרי שהודיעו על סיום השיחות בבלארוס, במרחק של 250 קילומטרים מכאן, התחדשה האש הרוסית על פרברי קייב בעוצמה רבה. הסירנות ייללו ומטחי הרקטות והטילים סימנו שלא הושגה התקדמות של ממש בשיחות.
6 צפייה בגלריה
שוטרים כורעים בזמן אזעקה בקייב. מיד אחרי סיום השיחות התחדשה האש הרוסית בעוצמה רבה
(צילום: AP)
גורמים בממשל האוקראיני אמרו שהשיחות הללו נועדו לכישלון, וכי הרוסים הסכימו להן לא מפני שהם רוצים להגיע לתוצאה, אלא מפני שמדובר במהלך תודעתי מול דעת הקהל ברוסיה, שרבים בה מצדדים באוקראינה. פוטין רוצה להוכיח שהוא נותן הזדמנות לדיפלומטיה, אבל לא מהסס להודיע שהדיפלומטיה כשלה באמצעות מטחי פגזים שהפרו את שלוות היום.
הסכנה הגדולה כעת בקייב, ובאוקראינה בכלל, היא דווקא מפני אנשי המיליציות האוקראיניות, כולל אנשי "ההגנה הטריטוריאלית", שהיא למעשה מיליציה ממשלתית חמושה. אנשי המיליציות הללו הקימו מחסומים לא רק על הדרכים הראשיות, אלא בעיקר בשכונות.
כשנסענו לכיוון רובע אובלון שבצפון העיר, ולאחר מכן לשכונת אודסה תרס שבדרומה, נאלצנו לעצור כמעט כל 200-300 מטרים במחסום מאולתר, שבו איימו עלינו האוקראינים בקלצ'ניקובים או ברובי צייד ובאקדחים מכל מיני סוגים ודרשו תעודות.
על סמך הניסיון שצברנו בימים האחרונים ידענו כבר שלא מתווכחים, אלא עושים מה שהם אומרים, ומנסים איכשהו להתיידד איתם כדי לעבור. השם "ישראל" עוזר. באחד מהמחסומים הללו נהרג ישראלי. לא על ידי הרוסים, אלא על ידי המיליציונרים האוקראינים, שחלקם הגדול שיכורים, ויש ביניהם אפילו ילדים שמחזיקים נשק והאצבע על ההדק מהירה מדי, מבלי שהמבוגרים ינסו לעצור בעדם.
יש גם היבט מעניין למחסומים האלו, ולהתגייסות האזרחית להכנות להתגונן בפני הפולש הרוסי. ברובע אובלון הצפוני של קייב ראינו לפתע לצד המחסום, בעודנו מציגים כרגיל את תעודות העיתונאי שלנו, גברים ונשים ממלאים שקי חול ובונים עמדות שאמורות לעצור את הפולשים מרוסיה.
ביקשתי לצלם, הם סירבו. אך לאחר שאמרתי שאני מישראל ואנחנו יודעים איך מרגישים במצבים כאלה, הם בדקו את תא המטען של המכונית, ואחרי שהשתכנעו שאנחנו לא אנשי כוח שכירי החרב הרוסיים מ"כוח ואגנר" – הם התירו לנו לצלם, ואף הסכימו להתראיין.
אחד מהם, סרגיי, במאי תיאטרון ששכנע את חבריו להתייחס אלינו בכבוד, סיפר שהמחזה האחרון שביים בתיאטרון בקייב היה מחזה על שריפת יהודים באסם בכפר בפולין. ההקבלה של סרגיי נראתה לי מוגזמת, ואמרתי לו את זה. הוא השיב לי: "אתה לא מבין, הרוסים הם כמו הנאצים".
האיום מבלארוס והכוח של השמועות
ידיעה חשובה שהתפרסמה, וגם היא מעוררת דאגה, היא הודעה על תפנית מסוכנת במדיניותה של בלארוס ביחס להחזקת נשק גרעיני. במשך עשורים בלארוס הודיעה שהיא לא מחזיקה ולא תחזיק עקרונית נשק גרעיני בשטחה. כעת הודיע שליט בלארוס לוקשנקו כי הוא משנה את המדיניות הזו, ואף ערך משאל עם כביכול שמאשר את השינוי הזה.
המשמעות הפרקטית היא שרוסיה תורשה להכניס לבלארוס נשק גרעיני, וכך תגדיל את האיום על מדינות מזרח אירופה שחברות בנאט"ו. פוטין מאמין שכך הוא גם ירתיע את נאט"ו מצעדים נוספים שהיא עומדת לעשות בתגובה לפלישה הרוסית. בלארוס הודיעה שהיא גם שוקלת לצרף כוחות משלה לפלישה לאוקראינה.
בהיעדר דוברות רשמית מסודרת ואספקת אינפורמציה מהימנה מצד השלטונות האוקראיניים, רווחות פה שמועות ללא הרף, שמופצות באמצעות הרשתות החברתיות. הן מגבירות את הפחד ואת החרדה של האזרחים מפני הבאות.
אין לדעת אם הפצת השמועות האלו היא תופעה ספונטנית או חלק מיוזמת מלחמת תודעה רוסית, אבל האפקט של השמועות האלו ממש הרסני.
פורסם לראשונה: 22:36, 28.02.22
