התרגיל של נאט"ו בלטביה
(צילום: נדב אייל, רויטרס)
המדינות הבלטיות, אלה שוולדימיר פוטין חומד להשיב לידי רוסיה, הן המקום בו יכולה להיפתח מלחמת העולם השלישית. הן קטנות, עם מיעוט רוסי גדול, על גבול בלארוס או רוסיה, קטנות מימדים ומצומצמות באוכלוסיה. והכי חשוב: הן חברות בברית נאט"ו. פלישה אליהן היא כפלישה לארצות הברית.
חלק מהלטבים לא רק ארזו תיקים. בתי המרקחת דיווחו על שנגמרה להם האספקה של כדורי יודין, שהאוכלוסייה (בעיקר המבוגרת) הסתערה להצטייד בהם בעקבות האיומים של ולדימיר פוטין במלחמה גרעינית והחדשות המטרידות על אבדן הקשר עם אתר האסון הגרעיני בצ'רנוביל.
יצאתי אתמול ללוות את תצוגת האש של נאט"ו, במסגרת תרגיל נרחב של הברית הצבאית להיערכות לקראת מלחמה עם הרוסים. התרגיל מתקיים בכל שנה-שנתיים, ומובל בידי הכוח הקנדי שאחראי על הגנתה של המדינה בת 1.8 מיליון התושבים. בדרך כלל זה לא אירוע שמעניין איש, אלא שאלה לא ימים רגילים..
המלחמה באוקראינה - כתבות נוספות
תחושת החירום פה עזה מאוד. שר הביטחון הלטבי בשיחה אמר בשיחה עמי כי "הם יצטרכו להרוג את כולנו. הם כמובן יכולים לתקוף אותנו בנשק גרעיני, אבל אז כל ברית נאט"ו תהיה במלחמה הזו".
הדבר הראשון הבולט הוא הדגלים. על כל כלי צבאי, מג'יפים ועד לטנקים. היה ברור לגמרי שהקימו בשטחי התרגיל, מחוץ לריגה ובתוך שטחי הבסיס הצבאי הגדול במדינה, מיצג. המיצג הזה נועד להעביר מסר בעיקר לעיניו ואוזניו של אדם אחד, שיושב בקרמלין. אחד אחרי השני קודמו כלים משוריינים וטנקים, עם דגלים שונים, אל רמפות הירי ומשם פתחו באש.
למי שתכנן את התרגיל היה חשוב להראות שימוש ברחפנים - כולל כאלה שמיוצרים בלטביה עצמה - בשדה קרב משולב, עם ירי ארטילרי, ירי טילים של חי"ר, שימוש בטנקים וכלים קלים יותר, מסוקי אפצ'י שריחפו מעל הבימה של בכירי הצבאות, ומטוסי F-16.
בחלק המרשים והחשוב ביותר בתרגיל, פתחו כל הכוחות מהמדינות השונות, ספרדים, קנדים, סלובקים, הולנדים ועוד, באש לעבר שטח המטרות. זה היה ביטוי למסר פשוט מאוד של נאט"ו: כוח האש שלה הוא הדבר העוצמתי ביותר שיש היום בעולם, ושהעולם אי פעם ראה.
מפקד אמריקני הודה בפניי מאוחר יותר שהאתגרים עדיין אדירים, מערכות התקשורת של הצבאות השונים לא תמיד מותאמות, וכך גם שיטות הלחימה. "אבל", הוא אמר, "יש לנו רצון לשתף פעולה ולהגיע לתוצאה טובה - וזה מה שחשוב". היחידה שלו נסעה יותר מ-17 אלף קילומטר כדי להגיע לתרגיל הזה ולהעביר את המסר שנאט"ו, אם צריך, מוכנה למלחמה. הם אמורים היו לירות טילי ג'וולין, אלה שמסופקים כעת כנשק נ"ט לאוקראינים, "אבל חתכו את החלק שלנו מהתצוגת אש בגלל קוצר זמן", אמר הקצין האמריקני באכזבה גלויה.
אל מול אכזבתו, וההתלהבות הכללית של הלוחמים (נניח אלה שירו טילים), אי אפשר היה שלא להיזכר בוועידות נאט"ו. אירועים שסיקרתי במשך שנים, והתאפיינו במין מפגש קוקטיילים דיפלומטי כזה שנראה לא רלוונטי, שהרי אל מול מי נאט"ו תילחם בכלל בעולם החדש? הרוח של הועידות הללו היא נחלת העבר. נאט"ו מתאמנת ביערות לטביה ובנקודות אחרות באירופה תוך היערכות למלחמה שכולם מקווים שלעולם לא תגיע.
