גל הטרור שאנו נמצאים בעיצומו מזכיר מאוד במאפייניו את "גל טרור הבודדים" שחווינו בעשור הקודם במשך כשנה, בין ספטמבר 2015 לאוקטובר 2016. כמעט כל המפגעים בגל הטרור ההוא היו אנשים שדקרו, דרסו או ירו באזרחים ובאנשי כוחות הביטחון מבלי שהיה להם שיוך ארגוני כלשהו, והמניע שלהם היה זעם על רקע אישי או דתי ורצון לנקום את מותם של "שהידים" שדקרו, דרסו או ירו לפניהם – ונורו וחוסלו תוך כדי פעולה.
6 צפייה בגלריה
תיעוד מזירות הפיגועים בבאר שבע, חדרה ובני ברק. קווי דימיון, וגם הבדל, לגל הטרור ב-2015
אלוף במיל' איתן דנגוט על גל הטרור והתרחישים האפשריים
(צילום: משי בן עמי)
שם הקוד הצה"לי לגל הטרור ההוא היה "אירועי גודל השעה", וניתן לומר שהשב"כ, צה"ל והמשטרה הופתעו אז: בשלב הראשון של גל הטרור הם לא ידעו בדיוק להתמודד איתו, כיוון שלא מדובר בסיכול התארגנויות טרור או תשתיות טרור ממוסדות – אלא ביוזמות ספונטניות של נערים ונערות פלסטינים שקמו בבוקר, לקחו סכין מהמטבח ויצאו לרצוח יהודים כדי לזכות בתואר "שהיד" ברשתות החברתיות. 40 בני אדם נהרגו בגל טרור הבודדים ההוא ו-459 נפצעו, עד שהוא דוכא לחלוטין באוקטובר 2016.
את כל זה חשוב לציין מפני ששיטות איסוף המודיעין והסיכול שבהן שב"כ, המשטרה וצה"ל השתמשו לראשונה ב"אירועי גודל השעה" ב-2015 יכולים לשמש אותנו היטב גם בגל הטרור הנוכחי שהחל בראשית חודש מרץ, וכנראה יימשך ואף יתגבר בחודש הבא ובזה שאחריו. אגב, גל טרור הבודדים ב-2015 החל בתקופת חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור וסוכות – וייתכן מאוד שגל הטרור הנוכחי יוגדר כגל "חגי ניסן" – הרמדאן, פסח וחגי פסחא של העדות הנוצריות.
על סמך הניסיון שנצבר בגל טרור הבודדים הקודם אפשר לתאר את הרקע ואת התפתחות גלי הטרור. הרקע הוא בדרך כלל כמה מוקדים נפיצים בין יהודים לערבים, חלקם על רקע דתי וחלקם תוצאה של חיכוך מסיבות אחרות. ב-2015, מי שיצר את התנאים להסלמת המצב היה הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, השייח ראאד סלאח שיצא בקמפיין ציבורי תחת הסיסמא: "אל-אקצא בסכנה".
6 צפייה בגלריה
אלכסנדר לבלוביץ' שנרצח ב-2015, ומכוניתו שעליה יידו פלסטינים אבנים
(צילום: אריק אבולוף, כבאות והצלה ירושלים)
לא היה שום בסיס ממשי לאותה הסתה, חוץ מהעובדה שיהודים רבים החלו לעלות להר הבית אחרי שנים שלא עשו זאת. ממשלת נתניהו התירה זאת והשר אורי אריאל מהימין הדתי-לאומי עלה להר הבית בהפגנתיות. הדבר סיפק דלק ותחמושת להסתה – בטענה שהיהודים מסכנים לכאורה את הר הבית – ולפעולות שנקטו הווקף הירושלמי וגם ממשלת טורקיה כדי להגן כביכול על הר הבית מפני היהודים שמנסים לכבוש אותו. על רקע זה נרצח אלכסנדר לבלוביץ' בירושלים על ידי נערים ערבים, וכך החלה "אינתיפאדת הבודדים".
המאפיין החדש באותו גל טרור היה ש"גורם ההדבקה" היה הרשתות החברתיות, ששימשו גם כלי ביטוי וגם תיבת תהודה למפגעים הפוטנציאליים, וגם לאלה שביקשו נקמה אחרי שמפגעים אלה חוסלו תוך כדי ביצוע הפיגוע הרצחני.
שב"כ, צה"ל והמשטרה הצליחו לדכא את גל הטרור ההוא בזכות שיטות פעולה שגיבשו לניטור הרשתות החברתיות, הפקת מידע מהן והוצאה מהירה לפועל של סיכולים, החל באזהרות למשפחות של הנערים שפרסמו פוסטים שהיה בהם לפחות רמז לכוונה לפגע וגמור במעצרי מנע. ככל שהשתכללו שיטות ניטור הרשתות החברתיות והסיכולים שהגיעו כתוצאה מכך, דעך גל הטרור.
מפקד מרחב דן: "למי שיש נשק - מצפים שתהיה לו יכולת תגובה"
(צילום: שמוליק דודפור, משי בן עמי)
האמצעי השני שצה"ל הוביל היה הפרדה קפדנית בין מבצעי הטרור לבין האוכלוסייה שאינה מעורבת. הרעיון אז היה שכיוון שרוב האוכלוסייה הפלסטינית לא השתתפה בגל הטרור, הוא לא דומה לאינתיפאדה השנייה – שהייתה התקוממות עממית לכל דבר ועניין. הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט שם לו למטרה לאפשר לאוכלוסייה הפלסטינית לקיים שגרה ומרקם חיים נורמלי, ולהתמקד נקודתית – במידת האפשר – במבצעים פוטנציאליים של טרור שזוהו ובמסיתים אליו. פעילות ממוקדת זו, שהייתה מבוססת ברובה על המודיעין שנאסף ממצלמות רחוב ושטח ומניטור הרשתות החברתיות, גרמה לכך שלא הייתה הצטרפות המונית לגל הפיגועים, כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה בשנות ה-90 ובאינתיפאדה השנייה ב-2001.
לא רק דאעש: אלו גורמי התסיסה
האמצעי השלישי היה הצפת השטח, בעיקר הנקודות המועדות לחיכוך בין יהודים לערבים ביהודה ושומרון, בחיילים מיומנים שהגיבו במהירות בכל ניסיון פיגוע. הצפת השטח הזו באנשי ביטחון הרתיעה רבים מהמפגעים הפוטנציאליים וגרמה לכך שמפגע שביצע את זממו נתפס במהירות או חוסל בזירת הפיגוע, מה שהפחית מאוד את החשק של צעירים וצעירות פלסטינים שחשבו על פיגועים להוציא לפועל את זממם. השיטות הללו, וגם מעצר השייח ראאד סאלח ומסיתיו, הביאו כאמור לדעיכת גל הטרור כעבור כשנה.
הרקע לגל הטרור הנוכחי שונה מהרקע שהיה לגל טרור הבודדים הקודם. הדקירות ופיגועי הירי שהחלו בתחילת מרץ נובעים כנראה משלושה גורמי תסיסה: האחד הוא העימותים בירושלים סביב שייח ג'ראח וגם הר הבית, בעיקר נושא העלייה אליו. גורם נוסף שמעורר מתיחות הוא הפעולות האגרסיביות שהמשטרה ומג"ב נוקטים בהן זה כמה חודשים בכדי לצמצם את מעשי הרצח בחברה הערבית-ישראלית ולתפוס כלי נשק לא-חוקיים – בעקבות החלטת הממשלה הנוכחית להילחם בפשיעה הרצחנית ובתפוצת כלי הנשק במגזר הערבי-ישראלי, וגם בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון.
6 צפייה בגלריה
הפגנה מול ביתו של ראש העיר ירושלים במחאה על פינוי משפחה פלסטינית משייח ג'ראח, בינואר
(צילום: יהל גזית)
אותה תפוצה נרחבת של כלי נשק לא-חוקיים, אגב, היא כנראה גורם נוסף שעומד מאחורי גל הטרור הנוכחי. נשק זמין, גם אם הוא מאולתר, יוצר מוטיבציה אצל מפגעים להשתמש בו. גורם נוסף הוא העימותים האלימים סביב הנטיעות בנגב ליד יישובי הבדואים שיזמה הקרן הקיימת לישראל וגם שאריות של עוינות ושנאה שנשארו במגזר הערבי בישראל, אחרי המהומות בערים המעורבות שהתלוו למבצע "שומר החומות" בשנה שעברה. כל אלה יצרו מצע נפיץ שאותו "הדליק" המחבל מהיישוב הבדואי חורה שבנגב, שרצח ארבעה ישראלים בשבוע שעבר בבאר שבע.
שיוכו של המחבל הזה לדאעש, וההזדהות של שני המחבלים מחדרה לארגון הטרור האיסלאמיסטי הזה, התקבעו אולי בתודעה הציבורית בנוגע לגל הטרור הנוכחי – והפנו את הזרקור לעבר אנשים שהושפעו מהאידיאולוגיה של דאעש – אבל למעשה, גל הטרור הנוכחי החל על ידי אנשים עם תעודות זהות כחולות, בירושלים בעיקר, שכנראה הושפעו יותר מהאירועים בשכונת שייח ג'ראח ומהעימותים בין קבוצות ימין לפלסטינים באותה שכונה, מאשר מדאעש.
אגרסיביות, אבל במינון
בשב"כ הצטברו זה כמה חודשים התראות על כוונות לבצע פיגועים על ידי בודדים ועל ידי התארגנויות מקומיות ללא שום קשר לדאעש. כ-100 פיגועים כאלה סיכל שב"כ רק השנה, ובשנה שעברה סיכל כ-500 פיגועים. כלומר, לא דאעש גרם לגל הטרור הנוכחי – אלא צירוף של זעם, להט דתי ותאוות נקם, בעיקר בקרב המגזר הערבי-מוסלמי בישראל.
דביר קריב, לשעבר בכיר בשב"כ, על המאבק בטרור
(צילום: אסף חן)
מה שעוד שונה היום הוא מידת ההשפעה והתפוצה האדירה של הרשתות החברתיות. בגל טרור הבודדים ב-2015 לא היה "טיקטוק", אבל במאי אשתקד באירועי "שומר החומות", וגם בגל הטרור הנוכחי, הרשת החברתית הזו מהווה גורם השפעה רב-עוצמה. אפשר לציין שוני נוסף, לחיוב, והוא שבכירי כוחות הביטחון היום הפיקו את הלקחים, הן מגל טרור הבודדים לפני שש שנים והן מאירועי "שומר החומות". לכן השטח הוצף מיד באנשי כוחות הביטחון. שב"כ, צה"ל והמשטרה לא מחכים שגל הטרור יגאה – אלא פתחו בפעולה התקפית-אגרסיבית בקרב מוקדי טרור פוטנציאליים, הן בשטח ישראל והן ביהודה ושומרון, במטרה להגיע אל אותם מפגעים פוטנציאליים עוד לפני שהם בכלל מתכוונים לעשות משהו, אם על סמך עברם החבלני או על סמך העובדה שהביעו כוונה ורצון לבצע פיגועים.
הסיכולים האגרסיביים הללו שמתבצעים בימים האחרונים, כולל מעצר 40 ערבים צעירים אזרחי ישראל המוכרים כתומכי דאעש, עלול להתסיס את השטח עוד יותר. במהלך המעצרים, אתמול והיום, נהרגו שני פלסטינים בג'נין – שהיא, כלומר העיר, מחנה הפליטים והכפרים שסביבה, הם יעד לפעילות סיכול אגרסיבית ונרחבת אחרי הפיגוע בבני ברק. המחבל שרצח שם חמישה בני אדם, נזכיר, הגיע מהכפר יעבד שליד ג'נין.
קיימת סכנה שנפגעים פלסטינים רבים יגרמו לתסיסה באוכלוסייה שלא משתתפת כרגע בגל הטרור, ולכן צריך לפקח כל העת על האגרסיביות שבה מתבצעות פעולות הסיכול, אף שהיא מבורכת לכשעצמה. זאת, כדי שלא תפנה כבומרנג נגדנו, תגביר את הטרור ותצרף אליו אנשים וקבוצות שלא התכוונו לפגע מלכתחילה.
הרצון שלא לגרום להפרעה במרקם החיים הכלכלי והחברתי של הפלסטינים והערבים הישראלים שלא משתתפים בטרור הוא שגורם למערכת הביטחון ולשר הביטחון בני גנץ להתנגד לביטול ההקלות שתוכננו עבור הפלסטינים לרגל חודש הרמדאן. הרעיון הוא שמתן הקלות לפלסטינים ופגיעה אגרסיבית קשה ומהירה במחוללי טרור פוטנציאליים, במינונים הנכונים, תביא לדעיכת גל הטרור הנוכחי תוך חודש-חודשיים – ולא תוך שנה כפי שהיה בגל טרור הבודדים הקודם.
