בין המתיחות בירושלים למלחמה באוקראינה: רון בן ישי באולפן
(צילום: משי בן עמי)
המלחמה באוקראינה נכנסה לשלב חדש כמעט בכל הזירות. הרוסים הבינו את גודל הכישלון שנחל צבאם באוקראינה ונראה שפוטין וחוגו הקרוב החליטו "לחתוך" הפסדים ולתקן שגיאות בהפעלת הצבא, מה שמחייב שינוי של מתווה ה"מבצע הצבאי המיוחד" והגדרה מחודשת של המטרות. בשטח הדבר מתבטא בהוצאת הכוחות המוכים והמובסים מצפון ומצפון-מזרח אוקראינה חזרה לשטחה של רוסיה לצורך התארגנות מחדש ובמקביל הגברת המתקפה בדרום כדי להשתלט על חופי הים השחור ובהמשך כנראה גם לבצע מתקפה רבתי נוספת במזרח אוקראינה בחבל דונבאס כדי להשתלט עליו במלואו.
נראה שהמתקפה כדי להשתלט על חופי הים השחור של אוקראינה נועדה להשיג שתי מטרות אסטרטגיות שיכריחו את זלנסקי ואת המערב להיכנע לדרישותיו של פוטין, שעדיין לא נכנע ועדיין מסרב להגדיר את מתקפת הפתע על אוקראינה כמלחמה. הוא עדיין מדבר על "מבצע צבאי מיוחד".
חופי הים השחור מהווים מבחינת רוסיה נכס עיקרי משום שהם מאפשרים לפוטין לפתוח מסדרון יבשתי משטח רוסיה דרך מחוז דונייצק לחופי ים אזוב עד לקרים שפוטין סיפח ב-2014. ההשתלטות על אזור העיר חרסון במעלה נהר הדנייפר מאפשרת לפוטין לפתוח את הסכר שסגרה אוקראינה כדי שלתושבי קרים תחת שלטון רוסיה לא יהיה מים, אבל נראה שפוטין רוצה יותר מזה - הוא רוצה להגיע לאודסה ולהמשיך עד לגבול מולדובה ורומניה. זה נחוץ לפוטין כדי לחנוק בצורה כמעט מוחלטת את כלכלת אוקראינה.
אוקראינה היא אסם התוצרת החקלאית הגדול ביותר של מזרח אירופה והיא מייצאת תבואה, שמן חמניות, ירקות וביצים ותוצרת חקלאית אחרת בכמויות אדירות לכמעט כל מדינות אירופה, אסיה ואפריקה. במערב אפריקה, למשל, מורגש כבר עכשיו מחסור במזון מפני שהרוסים חוסמים את השיט בים השחור אל חופי אוקראינה. המצב יחמיר עוד יותר באביב כאשר החיטה והדגנים ינבטו ויצמחו - ואירופה, אפריקה וגם ישראל יחוו מחסור חמור בחיטה ובביצים מפני שהרוסים למעשה הטילו סגר ימי על החוף האוקראיני של הים השחור.
לא רק שאוניות מלחמה רוסיות משייטות מול חופי אוקראינה, אלא שהרוסים הטילו מוקשים ימיים כדי לוודא שאין יוצא ואין בא מחופי אוקראינה. 98 ספינות משא עוגנות בנמלי הים השחור של אוקראינה ואינן יכולות לנוע. מול חופי אוקראינה משייטות גם שבע ספינות נחיתה אמפיביות שמוכנות להנחית כוחות, לפי הערכות המודיעין הבריטי והאמריקאי, באזור אודסה ומדרום לה בואכה מולדובה ורומניה.
מכאן, שהדרום האוקראיני, בעיקר חופי הים השחור, הם לא רק הישג טריטוריאלי שפוטין שואף אליו כדי להשלים את סיפוח חצי האי קרים. זהו גם קלף מיקוח פוליטי מרכזי שמאפשר לו להחזיק את אצבעותיו על צווארה הכלכלי של אוקראינה כולה, גם מזרח אוקראינה וגם מערב אוקראינה, ולהדק או להרפות את אחיזתו בהתאם להיענות של זלנסקי, ארה"ב ומדינות נאט"ו לדרישותיו.
עשן מיתמר אחרי מתקפה של צבא רוסיה באודסה, אוקראינה
הדרום הוא עכשיו עיקר המשחק. נראה שפוטין יבצע את מה שאמר בדבר כוונתו להשתלט על כל חבל דונבאס, אבל זה לא באמת ישנה הרבה את תמונת המצב הקיימת - כיוון ש-65% מהחבל הזה על שני מחוזותיו, לוהנסק ודונייצק, מוחזקים ממילא על ידי הבדלנים האוקראינים הפרו-רוסים ועל ידי חייליו של פוטין שנמצאים בחבל ללא סימני זיהוי והם נקראים מתנדבים.
אלה שנלחמים בחירוף נפש, ואלה שפחות
ההתנגדות האוקראינית בדרום היא כנראה לא אחידה. במריופול, למרות המצור, ההרעבה וההפצצות, האוקראינים לא נכנעים ונלחמים. באזור זה פעלה גם מיליציה אוקראינית לאומנית ניאו-נאצית שאנשיה נלחמים בחירוף נפש ובקנאות נגד הרוסים. אבל בערים אחרות לאורך הים השחור, שהיו במשך מאות שנים בשליטת רוסיה, ושם שולטות השפה הרוסית והתרבות הרוסית, מגלים התנגדות פחות עיקשת לכוחות הרוסיים. לכן הדיח זלנסקי לפני יומיים שניים מבכירי המפקדים של צבאו, שניהלו את המערכה סביב העיר חרסון השולטת על הכניסה לחצי האי קרים.
בערי הנמל מיקולאייב ואודסה ישנה התנגדות עזה של האוקראינים למאמץ ההשתלטות הרוסי, אך בחלק ניכר מהכפרים והעיירות באותו אזור הרוסים כבר שולטים למרות האבדות הכבדות שספגו גם באזור זה. לכן אפשר לומר שהקרב על אוקראינה יוכרע בדרום. האוקראינים ממשיכים בקרב הכנה על בסיס מקומי, וכך גם נמשכות התקפות נגד בודדות שמתקיימות ביוזמה מקומית.
כדי לפתח יוזמות נרחבות יותר הם זקוקים לטנקים וכמעט לכל פלטפורמה יבשתית שהם יכולים לקבל מהמערב ושהמערב מוכן לספק להם, למשל טנקים מתוצרת רוסית שהם יכולים להפעיל מיד או שנאט"ו תספק בלי שום בעיות מבעלות בריתה של אוקראינה שהיו בעבר חלק מברית המועצות. הטנקים האלו אומנם מיושנים, אך האוקראינים יודעים להפעילם והוכיחו שבקרב הגנה, כשהם מסתתרים מאחורי בתים בשטח הבנוי וביערות המקיפים את הכפרים והעיירות, הם מסוגלים יחד עם החי"ר המצויד בטילים לגרום לאבדות ולנזק רב לטורי השריון והחי"ר הממוגן הרוסי.
במאמץ ההגנה הזה לוקחים חלק גם אנשי ההגנה הטריטוריאלית, שהם למעשה מתנדבים או אנשי מילואים שגויסו ואומנו בחופזה. אבל כשהם מצוידים ברקטות RPG, בטילי ג'אבלין אמריקניים ובטילי NLAO בריטיים, הם הוכיחו מסוגלות לעשות שמות בטורי השריון הרוסי שהטנקים המודרניים שלו 72T ו-80T לא יכולים לרדת מהכביש. הטילים הבריטיים והאמריקניים פוגעים בטנקים בנקודה הפחות ממוגנת שלהם, בצריח, וכך הם חודרים את השריון הרוסי וגורמים להתפוצצות התחמושת בתוך הטנק שמעיפה את הצריח הרחק מטובת הטנק. זו הסיבה שרואים כל כך הרבה טנקים רוסיים שרופים שהצריח שלהם מונח לידם.
הנשק האמיתי של האוקראינים הוא המוטיבציה לעומת המורל הנמוך והפיקוד ושליטה הרוסיים, שגרמו לכך שפוטין לא השיג כמעט אף אחד מיעדיו עד עצם הרגע הזה, ורק הצליח לאחד את האוקראינים ולאחד את אירופה וארה"ב במידה שלא נראתה עד כה.
הפרויקטור של צבא רוסיה
הרוסים הבינו שלא ניתן לפקד על מבצע כה מורכב ממוסקבה וסוף סוף, כך לפחות טוענות סוכנויות המודיעין האמריקניות, הם מתכוונים לשלוח לזירת הקרבות, כנראה בדרום, גנרל בכיר שיפקד ויתכלל את פעילות כל הכוחות הרוסיים גם בחופי הים השחור וגם בחבל דונבאס. בצפון ובצפון-מזרח הרוסים פשוט נסוגו ויש שמועות לא מאומתות שהם מתכוונים לבצע גיוס מהיר נוסף כדי לתגבר את הכוחות שלהם הפועלים עדיין באוקראינה.
בקרב התודעה ספגו הרוסים מכה קשה כשהתגלה רצח האזרחים הסיטוני על ידי כוחותיהם לפני שנסוגו מהעיירות אירפין, בוצ'ה וגוסטמל שמצפון מערב לקייב. מה שקרה שם מאפשר למערב לטעון, ובצדק, שהחיילים הרוסים ביצעו פשעי מלחמה בסיטונות ועל כן הקהילייה הבינלאומית צריכה להוקיע אותם ואף יותר מכך.
לארה"ב ומדינות אירופה יש כוונה להדק עוד יותר את הסנקציות על רוסיה ולעשות מה שמדינות אירופה סירבו לעשות עד עכשיו והוא להפסיק לייבא נפט וגז מרוסיה. במצב הנוכחי, רוסיה מרוויחה 850 מיליון דולר ליום מייצוא נפט וגז לאירופה ובעיקר לגרמניה, הולנד ואיטליה. לא ברור מהיכן הגרמנים ימצאו תחליף לגז הרוסי שמספק 40% מהאנרגיה שגרמניה צורכת אבל הקנצלר שולץ, לנוכח צילומי רצח האזרחים בבוצ'ה, כבר הודיע שהוא ישקול הפסקת ייבוא גז ונפט מרוסיה. ייתכן שמזג האוויר ההולך ומשתפר עם בוא האביב ומאגרי האנרגיה של ארה"ב יסייעו לגרמניה ולמדינות אירופיות אחרות לעבור את משבר הגמילה מהנפט והגז הרוסי. מה שעשו החיילים הרוסים המתוסכלים והמושפלים בבוצ'ה יעלה לפוטין ולאזרחי רוסיה כולה ביוקר.
מה שקורה בזירה הדיפלומטית משקף למעשה את מה שקורה בשדה הקרב: פוטין לא יפסיק עד שתהיה לו תמונת ניצחון, מסדרון יבשתי לקרים, חבל דונבאס כולו וקלף מיקוח בצורת חופי הים השחור שהוא לא ייתן לאוקראינים גישה כלכלית אליהם עד שלא ייענו דרישותיו מאוקראינה או מנאט"ו. זלנסקי, לעומתו, גם הוא לא מתכוון להיכנע לדרישות הרוסיות שעיקרן חלקים ניכרים מארצו בשעה שצבאו למעשה הוא שמנצח בשדה הקרב.
האמריקנים ימשיכו להסתפק בתמיכה מדינית
ארה"ב אינה ממש מעוניינת בהפסקת הלחימה כיוון שכל יום שהיא נמשכת מתברר גודל התבוסה, לא רק של צבא היבשה הרוסי שהוכח כענק חלול, אלא גם של התפיסה האסטרטגית של פוטין וכך גם השבר של הכלכלה הרוסית לנוכח הסנקציות, כך שארה"ב תשאף לספק לאוקראינה את מבוקשה בתחום הצבאי, תעודד את האירופים להחמיר את הסנקציות על רוסיה ותעניק תמיכה מדינית ככל שיידרש לאוקראינה ולמדינות ברית נאט"ו. במצב כזה, סביר לגמרי שהמגעים הדיפלומטיים יימשכו אבל בהילוך סרק שאינו יביא לתוצאות עד שיהיה שינוי דרמטי לטובה או לרעה במצבו של אחד הצדדים למלחמה באוקראינה.
מי שמשלם וישלם את המחיר אלה מיליוני הפליטים ואזרחי אוקראינה באזורי הקרבות שימשיכו לסבול הפצצות והפגזות, לנוע בין תקווה לייאוש ועוד מעט גם ירגישו את לחץ המצב הכלכלי המידרדר באוקראינה עקב הסגר הרוסי על חופי הים השחור. המערב יכול אמנם להגיש סיוע כלכלי ולהקל על סבלם של האוקראינים, אך יש לזכור שאוקראינה היא מדינה של עשרות מיליונים והיא אינה יכולה להתקיים על תרומות ונדבות. הסוף אינו קרוב.
