מחלה פוליטית
"מחלת נפש" היא מושג פוליטי ולא באמת רפואי. מדע הרפואה עוסק בגוף, והנפש? היא לא מושג כמו "יד" או "עמוד שדרה", אין הסכמה לגבי עצם קיומה ובוודאי לא לגבי מיקומה.
קיימות אינספור מחלות ורבות מהן, כשהן מתפרצות, משפיעות לרעה על הרגשות והתפקוד שלנו; פריצת דיסק, שבר ביד או כיב קיבה יכולים להפריע לכושר הריכוז והשיפוט שלנו. הם יכולים להפוך אותנו לעגמומיות ועצבניות. גם ההפך נכון: ההנחיות התדירות של רופאות, "תשתדלי לשמור על אורח חיים רגוע", מעידות על קשר ששב ומתגלה במחקרים, בין המצב הרגשי לחוסן הגופני.
כן, יש לנו עולם רגשי, והוא מושפע מהבריאות הפיזית שלנו ומשפיע עליה. אבל האם "רגשי" ו"נפשי" הם מונחים זהים? ומה גורם למחלה מסוימת להיכנס לקטגוריה הלא-מחמיאה של "מחלת נפש", בעוד אחרות נחשבות למחלות "רגילות"?
המחלה העתיקה ביותר בעולם
השבוע נסחבנו בידי שני ראשי ממשלה לשעבר, לדיון שהבהיר עד כמה המונח "מחלת נפש" הוא כלי משחק פוליטי. השימוש הציני בסבל האנושי לא התחיל במשפט המביך של ביבי ומשפחתו נגד אולמרט. הוא החליף שמות וצורות, אך ימיו עתיקים כימי התרבות האנושית. בספרות חז"ל המונח האמורפי "שוטה" מקביל חלקית ל"מחלת נפש" של מאות השנים האחרונות. שני המושגים גרים בערפל סמיך, ודווקא משום כך קל להשתמש בהם ככלי נשק קהילתי.
החכמים הדירו את ה"שוטה" ממשימות קהילתיות רבות, ולכן היה צורך להגדירו. הנה אחת ההגדרות הקדומות שנתנו לו (תוספתא תרומות א, ג): "איזה הוא שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנין לו". קל להבין שהתוספתא מבקשת להגדיר אדם שמתנהג בצורה מוזרה, אולי גם מסוכנת, והתנהגותו מעידה על כך שאינו כשיר לקיים מצוות שדורשות שיקול דעת, הבנה ואחריות כלפי הקהילה.
הפוליטיקאי שלא רוצה להעליב חולי נפש
רגע... הרי זה בדיוק מה שניסה אולמרט לטעון: "מה שלא בר שיקום זו מחלת הנפש של ראש הממשלה ושל אשתו ושל בנו. בתנאים רגילים כל רופא פסיכיאטר שיש לו מצפון... היו אומרים לך שצריך להוציא להם צו אשפוז". ומכאן כמובן מסקנתו, המקבילה לזו המופעלת במקורות ביחס לשוטים: "מחלת נפש היא מחלה, היא טעונה טיפול ולא צריך להעליב אנשים חולי נפש. אני רק לא רוצה שהם ינהלו את מדינת ישראל ויקבלו החלטות בעניינים הגורליים ביותר".
אלא שההתנהגויות שעליהן סומך אולמרט את טענתו שונות בתכלית מההתנהגויות של ה"שוטה" המתוארות במקור שלפנינו. אף אחד ממשפחת נתניהו לא יוצא לבד בלילה, להפך, הם אוהבים להקיף את עצמם במאבטחים. הם לא לנים בבית הקברות אלא בדירות מפוארות, אין ספק שהם לא קורעים את הבגדים של עצמם, ופרשות רבות הקשורות בשמם מעידות שהם לעולם לא מאבדים את מה שנותנים להם.
המעמד קבוע, המחלה משתנה
לפנינו עדות מדהימה לקטגוריה חברתית שנשארת יציבה, גם אם שמה ואף תכניה משתנים. דוגמה נוספת ומפורסמת היא היחס הפסיכיאטרי להומוסקסואליות. עד לשנת 1973 הוגדרה הומוסקסואליות כהפרעה נפשית ב־DSM, המדריך לאבחון ההפרעות הנפשיות. והיום, תודה לאל, אנחנו צועדות במצעדי הגאווה, חוגגות את החופש לחיות בהתאם לנטיות המיניות שלנו ומוקיעות גורמים מטפלים שמנסים "לתקן" נטיות מיניות.
לא יחדלו משוגעים מקרב הארץ?
הקטגוריות "מחלת נפש" או "שוטים" הן קטגוריות ריקות, פנויות לשאת כל משא שהקהילה תבחר להניח על כתפיהן. הקהילה לא באמת מנסה להגן על עצמה מ"חולי נפש", ההפך הוא הנכון – היא משתמשת בנשים וגברים סובלים כדי לייצר קטגוריה חברתית מאיימת ומנדה. הקבוצה החברתית המומצאת הזו היא כלי שליטה בידי קהילה רודנית.
אם אזרת עוז והתלוננת על פגיעה מינית בתוך המשפחה, רבים הסיכויים שיקראו לך "חולת נפש", יגלגלו עיניים לשמיים, ילטפו את ראשך ויעשו כל מאמץ לשלוח אותך לאשפוז כפוי. אם אתה מספר על התעמרות במקום העבודה, יש סיכוי שיקראו לך "משוגע", "הוזה" או "חולה נפש". אתה אולי תזכה לרחמים, אבל טענותיך לא יזכו ליחס רציני. כך משתיקים אותנו, ובאותה עת מעמיקים את מצוקתנו. חלק מאיתנו באמת יזדקקו בסוף לאשפוז, אבל זה לא מפני שהזינו את ההתעללות, אלא מפני שהקהילה נקמה בנו על שגילינו את האמת.
בואו נדבר רגע על "זונות"
המנגנון הקהילתי המופעל נגד ה"זונות" דומה למנגנון הקהילתי המופעל נגד ה"משוגעים". השבת נפטיר את קריאת התורה בסיפורה של מי שמכונה "רחב הזונה". רחב הייתה אישה נבונה ואמיצה, שידעה לשמור על משפחתה וגם עשתה לבני ישראל טובה די גדולה. למרות זאת, מכל תכונותיה ומעשיה בוחר המספר המקראי להצמיד לה את התואר "זונה". בחירה אכזרית שגורמת גם היום למבוכה, לעג ובדיחות גסות בשיעורי התנ"ך העוסקים בפתיחת ספר יהושע.
התוכן של התואר "זונה" משתנה מתקופה לתקופה ומקהילה לקהילה. לא דומה ההגדרה המשפטית של ה"זונה" האסורה לנישואי כהן, ל"זונה" הספרותית של אגדות חז"ל. "זונה" או "בן זונה", בדיוק כמו "משוגע" ו"חולת נפש", הם תארים ריקים שתכליתם ביזוי – והם משמשים כלי נשק מול מי שמערערים על שגרת חייה של הקהילה.
לא אות קלון
כל מחלה יכולה ליצור סבל גופני או רגשי, כל מחלה יכולה להשפיע על שיקול הדעת שלנו. כל מחלה יכולה להפוך אותנו לבלתי כשירות לתפקידי הנהגה. למרבית המזל הרפואה מתקדמת ויש ביכולתה להציע מזור, גם אם חלקי, למחלות רבות.
שום מחלה לא צריכה לשאת קלון, ואלה המכונות "חולות נפש" לא אמורות להיות מנודות מחוץ למחנה. משפחת נתניהו הייתה יכולה לגלות מנהיגות ולחשוף את התיקים הרפואיים שלה, בין אם הם מכילים טיפולים פסיכיאטריים או לא – ותחת זאת היא בחרה להותיר את "חולות וחולי הנפש" מושפלים.
הגיליון הרפואי של ביבי או אולמרט לא צריך לעניין אותנו. השאלה היחידה שעל פיה יש לבחון את מנהיגותם היא איכות ההחלטות שהם מקבלים, ואם יש משהו שהמשפט העלוב הזה מלמד הוא ששניהם לא ראויים להנהגה.
ובבית המדרש של הטוקבקים
כמעט מדי שבוע אני מקבלת המלצות מאחת החברות לפנות לפסיכיאטר. ממליצות יקרות מבית המדרש של הטוקבקים, יש לכן ממי ללמוד, שהרי זו בדיוק שיטת אולמרט: דעתי לא מוצאת חן בעינייך? משמע אני "חולת נפש", ולכן את פטורה מהתמודדות רצינית עם דעותיי, שהרי ההתמודדות צריכה להיעשות בבית חולים ולא בשיחה עניינית. אלא שזה לא יעזור, הדעות שלנו ימשיכו להיות שונות והדעה שלי, כמו שלך, תמשיך להיות מלומדת ומבוססת. כל אחת מאיתנו צריכה לבחור אם לשוחח או לאיים בהוקעה. אני ממליצה על הדרך הראשונה.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerהנה גילוי נאות וגם נעים: במשך רוב חיי אני נעזרת בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, ואני לוקחת תרופות כשאני חושבת שהן יכולות לעזור לי. אני ממליצה לכל מי שמתמודדת עם אתגרים רגשיים לקבל טיפול שיקל על סבלה. הבחירה לקשור בין מצבים נפשיים לעמדות דתיות ופוליטיות נובעת מפחד ומבורות, והלוואי שננצח את הפחד גם בעניין הזה.
שבת שלום!
