(צילום: נדב אבס, נויל האריס)
אתמול בערב זה קרה: האוהלים שהיו הסמל של המחאה החברתית בקיץ 2011 חזרו לשדרות רוטשילד בתל אביב ובימים אלה צפויים לקום מאהלי מחאה בערים נוספות - מצפון ועד דרום. נראה שהמחאה על מחירי השכירויות תופסת תאוצה ואי אפשר שלא לעשות השוואות בינה לבין זו שקדמה לה. הפעם, תשעת האנשים שעומדים מאחורי הקמת האוהלים מגיעים מכל רחבי הארץ ולא רק מהבועה התל אביבית, יש להם דעות פוליטיות שונות ומטרה אחת ברורה - "לשים סוף לג'ונגל מחירי השכירות".
מחאת האוהלים על יוקר המחייה ברוטשילד
(צילום: שמוליק דודפור, מוטי קמחי)
אחת מהמארגנים היא בר לונין (25) ממושב עולש שבעמק חפר, נשואה ואם לתינוק בן שבעה חודשים. היא מעולם לא חשבה שתהיה זו שתוביל את המחאה על מחירי השכירות אבל כשהבינה שהמצוקה שנקלעה אליה היא בעיה של דור שלם, החליטה לעשות מעשה. "כשהייתי בחודש מתקדם להיריון, בעל הדירה שלי ושל בעלי אמר לנו שאנחנו צריכים להתפנות כי הבן שלו נכנס לגור שם. התחלנו לחפש דירה וכשנגמר לנו הזמן נכנסנו לדירה הראשונה שהצלחנו למצוא - דירה שבאמת לא ראויה למחייה, שעד היום אנחנו תקועים בה. כבר שנה אנחנו מחפשים בית לשכור ולא מוצאים", סיפרה. בר הבינה שהיא אינה יכולה להשלים עם המציאות הזו.
"יום אחד אמרתי לעצמי 'אי אפשר לחיות ככה', אנחנו לא יכולים כל הזמן לפחד שלא נסגור את החודש. עוד מעט נצטרך לשים את הילד בגן וזה עוד 3,000 שקל, זה כסף שאין לנו. בעלי נהג משאית, לפני חופשת הלידה עבדתי כסוכנת מכירות למוצרי אבטחה, בלי העזרה של ההורים שלי כבר היינו קורסים", אמרה. "הרבה צעירים בדור שלנו עוזבים את הארץ כי יותר קל לחיות בחו"ל. אני אוהבת את המדינה שלי, שירתי שלוש שנים במג"ב במזרח ירושלים, אנחנו נלחמים לחיות פה, אבל הגיע הזמן שהממשלה תתעורר ותפתור את זה", הוסיפה לונין.
יותם הרפז (23) מראש פינה חי בשנה האחרונה בתל אביב ועובד בגינון, אך לא בטוח שיוכל להמשיך לחיות בעיר. "מאז שעברתי בזבזתי את כל החסכונות שצברתי בצבא, עברתי מדירה עם שותף אחד לדירת שלושה שותפים בבניין שמיועד להריסה, כדי לשלם שכירות קצת יותר נמוכה. בצפון יכולתי לגור בבית עם גינה במחיר יותר נמוך, אבל כאן אני משתכר יותר טוב", סיפר. הערכים שגדל עליהם בבית הובילו אותו לצאת למחות גם הפעם ולהקים אוהל בשדרות רוטשילד.
"ההורים שלי היו מאוד מעורבים במחאה של 2011, הגענו מראש פינה להפגנות בתל אביב ואבא שלי לקח חלק גם בהקמה של חלק מהמאהלים, הוא היה לוקח אותי ואת אחי הקטן, כך שברור לי שזו המחאה שלי כי זו המחאה של כולנו", אמר והוסיף שהמחאה הזו תהיה אחרת "אנחנו לא באים עם נאיביות שנשב בשדרה ויתאספו סביבנו ובזה יווצר השינוי, את הדרישות שלנו כותבים אנשי מקצוע והמטרה שלנו זה לפתור את הסוגייה הזו אחת ולתמיד".
גיל סהר (34) מחריש, נשוי ואב לתינוק בן חצי שנה, נולד וגדל בפרדס חנה. כששב לשם אחרי שנים שחי בבאר שבע, הבחין שמחירי השכירות זינקו בכ-25 אחוזים. אחרי חיפושים ארוכים, הוא ואשתו עברו לגור בחריש ומאז חלום הדירה רק הולך ומתרחק מהם. "שנינו עובדים בעבודות עם משכורות לא רעה, היא במיקרוסופט, אני סוכן מכירות של ציוד ומזון לבעלי חיים ואנחנו לא מצליחים לחסוך כסף בצד. הכל יקר, מגיע לנו פעם בכמה זמן ליהנות באיזה ארוחה, לנסוע לאנשהו, אתה חי באיזשהי הישרדות כדי לנסות לחסוך כסף, כדי לקנות בית - אבל גם מחירי הדירות עלו וזה לא מספיק", סיפר. התסכול חלחל עמוק בליבו של גיל, הוא לא יכול היה להמשיך להיות אדיש והקים אוהל מחאה ראשון בפרדס חנה. אחריו הוקמו אוהלים בבאר שבע, ראש העין, חולון ואתמול גם בתל אביב.
"ברגע שהבנתי שאם אני ואשתי מרוויחים באמת בסדר ולא מצליחים לחסוך כדי לקנות בית, אז מה יהיה עם אחותי? מה יהיה כשהבן שלי יגדל? הדור שלנו אומר 'עד כאן', אנחנו לא מחכים יותר, זה הזמן שלהם לעבוד בשבילנו. זו מחאה של אנשים מכל הארץ, עם מגוון דעות - כי זו מצוקה של כולם. אנחנו קוראים לכולם - קחו אוהל וצאו החוצה, זה העתיד שלנו", אמר.
