66 שעות חלפו בין הדקה שבה אישר ראש הממשלה יאיר לפיד לצה"ל ולשב"כ לחסל את תייסיר ג'עברי ועד שהג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני נאלץ להפסיק את האש. השימוש במילה "נאלץ" אינו מקרי. למנהיג הג'יהאד השוהה בטהרן, זיאד נחאלה, ולבכירי הארגון ברצועת עזה ובדמשק, לא הייתה ברירה אלא לקבל עליהם את נוסח ההצהרה על הפסקת אש שהציעו להם המתווכים המצרים למרות שלא היה בו שום ויתור ישראלי.
היה זה נייר ריק מתוכן מדיני או צבאי מעשי שאפשר לנחלה בטהרן ולהינדי, המנהיג הפוליטי של הג'יהאד ברצועה, לרדת מהעץ. למעשה, זו הייתה כניעה ללא תנאים של הג'יהאד, שחמאס ותושבי הרצועה היו המרוויחים העיקריים ממנה. בתמורה לאיפוק שגילה חמאס ביממות האחרונות, ישראל החזירה לתוקף באופן מיידי את כל ההסדרים הכלכליים ששררו לפני התחלת הלחימה. וזאת עוד לפני שהתברר אם הפסקת האש מחזיקה מעמד. ליתר ביטחון, צה"ל נשאר בכוננות להמשך לחימה עם "חשבון" בבנק המטרות שלא התרוקן, ופיקוד העורף המשיך בהגבלות התנועה בעוטף עזה כדי למנוע מצב שבו הגי'האד הנואש ינסה לכסות על תבוסתו המשפילה באמצעות פיגוע דמים.
תיעוד החיסול של תייסיר ג'עברי
(צילום: דובר צה"ל )
אין ספק שמבצע "עלות השחר" היה הצלחה נטו מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית של מדינת ישראל. הפגנת יכולות מרשימות בעת משבר ביטחוני לא רק של צה"ל ושב"כ, אלא גם של הדרג המדיני ושל האזרחים בעוטף עזה ומעבר לו שהפגינו חוסן נפשי ומשמעת אזרחית. אותם אזרחיות ואזרחים וילדיהם שצייתו ללא שהות והתחכמות להנחיות פיקוד העורף תרמו להצלחה הצבאית והמדינית של המבצע לא פחות מאנשי השב"כ, יחידה 8200, לוחמי ומפקדי פיקוד דרום ואוגדת עזה והמתכננים, הטייסים ומפעילי הכטב"מים של חיל האוויר שאספו מודיעין והפכו אותו למעשה מבצעי מדויק.
מבצע עלות השחר - כתבות נוספות
כל הרוג או פצוע קשה בצידנו כתוצאה מהתנהגות אזרחית רשלנית היה נותן לג'יהאד האיסלאמי רוח גבית שהייתה מאריכה את הלחימה ומעניקה לו ניצחון תודעתי. תחושת החמיצות שחווינו אחרי רוב המבצעים בעזה ובלבנון בעשורים האחרונים התחלפה הפעם בתחושה טובה שאנחנו עושים את הדבר הנכון בנסיבות הנכונות, מה שהורגש בציבור כבר מהשלב הראשון של המבצע. בלא מעט מבצעים קודמים של צה"ל היו הישגים, אבל אלו הובחנו רק בדיעבד שנים אחרי שהאירוע הסתיים.
9 צפייה בגלריה
המשמעת האזרחית תרמה להצלחת המבצע, לא פחות מכוחות הביטחון. מקלט באשקלון
(צילום: רויטרס)
היעדר החמיצות בציבור והרוח הגבית שנשבה מהאולפנים העניקו ביממות האחרונות הרבה ביטחון עצמי לשרי הקבינט, ובראשם שר הביטחון וראש הממשלה, כשהרמטכ"ל וראש שב"כ הציגו להם תוכניות נועזות. עם זאת, צריך להודות שהיה לנו כמדינה כאזרחים וכצבא המון מזל. הרבה מאוד דברים יכלו להשתבש, והייתה הסתברות גבוהה שישתבשו, לא קרו.
הפצצות שהטיל חיל האוויר נחתו בדיוק במקום שבו אמורות היו להתפוצץ, המודיעין לא פישל, ולכן מה שמכונה "נזק אגבי", כלומר פגיעה בפלסטינים לא מעורבים, היה מינימלי. פחות משליש מההרוגים מאש צה"ל. מדובר בהישג לא רק בהשוואה למבצעים קודמים בעזה, שבהם לפחות חצי מההרוגים היו לא מעורבים, אלא גם בהשוואה למה שעשו צבאות של מדינות דמוקרטיות, הכוחות האמריקניים והבריטיים, באפגניסטן ובעיראק, ובלי שום יחס להפעלת האש המסיבית על-ידי הצבא הרוסי שקוטלת סיטונות לא-מעורבים באוקראינה.
9 צפייה בגלריה
הפצצות נחתו בדיוק במקום שבו היו אמורות. תקיפה של חיל האוויר ברצועה, אתמול
(צילום: AFP)
אין טעם להתעכב על השלומיאליות והתפקוד הגרוע של הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, אבל חשוב לציין שהארגון בהנהגת זיאד נחאלה, שהיה להוט מדי להשביע את רצון פטרוניו ומארחיו בטהרן, שיחק לידי מדינת ישראל ואפשר לצה"ל ולשב"כ לפתוח ולנהל את המבצע בתנאים כמעט אידאליים.
מה שחשוב הוא שהדרג המדיני וצה"ל יפיקו לקחים מיד. כן, לא רק מכשלונות, גם מהצלחות חייבים להפיק לקחים בהנחה עקרונית שהתנאים האובייקטיביים והמזל ששיחקו לידינו הפעם לא ישחקו גם בפעם הבאה, וכי המבצע או המערכה הבאים הם כבר מעבר לפינה.
9 צפייה בגלריה
הצבא והדרג המדיני צריכים להפיק לקחים מהצלחות המבצע. לפיד, גנץ וכוכבי בפיקוד דרום
(צילום: אלעד מלכה)
הלקח העיקרי שהדרג המדיני צריך להפיק הוא שהכנה מדינית וצבאית מדוקדקת היא תנאי הכרחי להצלחה (בלי לשלם מחיר בלתי נסבל בדם ובמשאבים) בשדה הקרב. זה הוכח כבר במלחמת ששת הימים וגם ביממות הקרב שזה עתה הסתיימו בעזה. הכנה דורשת משאבים, בעיקר זמן, ולכן צה"ל צריך לתכנן ולתרגל מצבים ולהכין עצמו מראש גם למקרים שבהם הוא אינו היוזם אלא מגיב.
הדרג המדיני חייב לספק לו את הלגיטימציה לפעולה ואת הזמן המנימלי הדרוש כדי להתאים את התוכניות המבצעיות שהוכנו מראש לסיטואציה המלחמתית העכשווית. צה"ל גם צריך לערוך את כוחותיו בשטח ולשם כך דרושים לו לפחות כמה ימים שהדרג המדיני צריך לספק לו מבלי לאבד עצבים ובלי שיקולים פוליטיים, ממש כפי שקרה לפני "עלות השחר".
תיעוד "מטס הסיום" של צה"ל במבצע
(צילום: דובר צה"ל)
צריך לציין את האיפוק של ראש הממשלה לפיד ושר הביטחון גנץ, שידעו לשים מחסום לפיהם ולאפשר לאביב כוכבי ולרונן בר להפתיע את הג'יהאד במכה רב-מימדית משולבת ויצירתית. תוך פחות משלוש דקות מאז הפתיחה, הוציאו צה"ל ושב"כ את הג'יהאד משיווי משקל - ולמעשה קבעו כך את תוצאות המבצע. אילו התפתו הקברניטים המדיניים, משיקולי מערכת הבחירות, לפטפט ולהצהיר הצהרות לפני שחיל האוויר פעל (כפי שקרה לעיתים במבצעים קודמים) ההפתעה וההישג בעקבותיה לא היו שלמים.
הדרג המדיני גם הוא אחראי ללגיטימציה שהמבצע זכה לה לא רק בזירה המדינית הבינלאומית, אלא גם מול חמאס בעזה והמדינות הסוניות הפרו-מערביות במפרץ. בהשפעת מערכת הביטחון למודת הניסיון, ירושלים נתנה לג'יהאד מספיק חבל כדי לתלות את עצמו כשעשה פרובוקציות והעמיד למתווכים תנאים בלתי-אפשריים לפני שצה"ל פעל. ירושלים ידעה גם מתי לקבל את המלצת גורמי הביטחון לאותת בגלוי על נכונותה לסיים את המבצע, באופן שעוד הגביר את הבידוד והייאוש של נחאלה וחבריו להנהגת ארגון הטרור. דובר צה"ל גם ידע להגיב במהירות וביעילות על התעמולה של הצד השני.
אסטרטגיית הכניסה והיציאה מהמבצע הייתה מושלמת, אף כי צריך לזכור שכאשר אתה מנצח בשדה הקרב, קל לך גם להתנהל נכון בזירה המדינית. חשוב לציין שהמבצע נגד הג'יהאד בעזה אינו פותר את המגה-בעיה העזתית, וגם אינו מקדם פתרון. ואם יש בכלל פתרון, הוא יהיה במסגרת הסדר כולל לסכסוך הישראלי-פלסטיני שכרגע אינו נראה באופק.
הערת אזהרה שנייה היא שלא הושגה הכרעה מוחלטת של הגי'האד. לארגון הטרוריסטי בעזה, וגם ביהודה ושומרון, יש עדיין יכולות להזיק ולפגע. חוץ מזה צריך לזכור שהלחימה ברצועת עזה נגד הג'יהאד התבצעה בתנאים כמעט אידאליים: מול אויב אכזר וחדור מוטיבציה, אך בעל יכולות מוגבלות יחסית, ולחימה בתא שטח קטן מאד שבו ישראל נהנית מעליונות מודיעינית וחופש פעולה אווירי - יכולה להטיל מצור כלכלי או לתת הטבות כלכליות שמשרתות את האינטרסים שלה.
מערכה או מלחמה בלבנון ובסוריה, או בכל הזירות ביחד, תתנהל בתנאים הרבה, הרבה יותר גרועים, שבהם גם זרועות היבשה והים של צה"ל יצטרכו לעמוד למבחן לא פשוט. צריך גם להבהיר שאחוזי ההצלחה הפנומינליים של מערך ההגנה האווירית במבצע "עלות השחר" אינם יכולים לשמש מדד למה שיקרה במערכה מול חיזבאללה או איראן.
ריאיון עם רון בן ישי על ההסלמה בדרום
(צילום: סטס קופולו)
המציאות היא שמטחי הרקטות והמרגמות ששיגר הג'יהאד במבצע הזה היו דלילים מאוד, וגם לא הופעלו כטב"מים. לכן מערך ההגנה האווירית המעובה של צה"ל נדרש להגן על פחות מחצי משטחה של ישראל, ויכול היה לפעול בתנאים אידאליים. רק שכבת הגנה אחת הופעלה (כיפת ברזל), בעוד ששאר שכבות המערך, חץ 3, חץ 2, קלע דוד ועוד, נשארו דוממים. בכלל, ביחס למשימות שבהם יידרש צה"ל לעמוד במלחמה כוללת וביחס לגודלו ויכולותיו, "עלות השחר" היה תרגול מוצלח מאוד "על מודל" ולא משהו שאפשר להסיק ממנו מסקנות מרחיקות לכת.
אף על פי כן, מדינת ישראל יצאה מהמבצע הזה עם שלושה הישגים ברורים: האחד – סיכול ניסיון אסטרטגי של הג'יהאד לכפות עלינו הגבלות פעולה נגד טרוריסטים ביהודה ושומרון שרצו להקיז דם אזרחים ישראלים בפיגועים קטלניים במחיר אפסי של אבידות ונזק חומרי.
ההישג שני הוא ההרתעה. האויבים האזוריים, איראן, חיזבאללה וחמאס, יצטרכו להסיק מסקנות מהמפגן המרשים של העליונות המודיעינית והאווירית, והיכולת המהירה לתרגם את היתרונות האלה להישגים צבאיים קינטיים ותודעתיים. גם היכולת לבודד את הג'יהאד מגורמים מסייעים (חמאס ואיראן) והיכולת לשמור על לגיטימציית הפעולה הצבאית צריכות לעורר מחשבות שניות אצל מי שמתגרה בישראל.
ההישג השלישי הוא חיזוק מעמדה של ישראל בזירה האזורית בקרב מדינות הסכמי אברהם ובזירה העולמית, ומה שחשוב לטווח הארוך: ישראל הסירה את האבק מעל תדמיתה כיישות ריבונית שיודעת ורוצה להפעיל כוח וחוסן אזרחי כדי להגן על עצמה. תיאוריית 'קורי העכביש' של נסראללה ביחס לשבירותה של מדינת ישראל ספגה מכה קשה נוספת.
