צה"ל עובר בשנים האחרונות מהפכה בתפיסת ההפעלה שלו, בהצטיידות ובתמהיל האמצעים שהוא מפעיל בהגנה ובהתקפה. מוביל המהפכה הזאת הוא הרמטכ"ל אביב כוכבי, אבל היא החלה למעשה כבר בימיו של גדי איזנקוט כרמטכ"ל. הרצי הלוי נבחר על ידי שר הביטחון בני גנץ לרמטכ"ל הבא של צה"ל, הרמטכ"ל ה-23 - והוא אמור להמשיך את אותה מהפכה, שמתמקדת ברב-ממדיות.
הבחירה בהרצי הלוי טבעית משתי סיבות. האחת, ניסיונו הרב כלוחם וכמפקד קרבי תחת אש, כמעט בכל זירות הלחימה של צה"ל. הסיבה השנייה היא הניסיון המגוון שרכש הלוי בהפעלת מסגרות גדולות בלחימה כמפקד סיירת מטכ"ל, כמח"ט הצנחנים וכאלוף פיקוד דרום. ובאותה מידה, הניסיון שצבר בהפעלת שיטות פעולה ואמצעים מיוחדים באגף המודיעין של צה"ל בכל הרמות. בעת שכיהן הלוי כראש אמ"ן, נרשמו בתקופתו הצלחות רבות באיסוף ובניתוח מודיעין חיוני.
ואפשר לומר בפשטות שהלוי מונה לרמטכ"ל בתקופה הנוכחית כי במהלך שירותו, הן בשדה והן בבונקרים ובחדרים האפלוליים הדיגיטליים של אמ"ן, הוא רשם לזכותו הרבה יותר הצלחות מאשר כישלונות. זו גם הסיבה שעוד לפני 10 שנים, כשעוד פיקד על אוגדת הגליל על גבול לבנון, התקשורת הכריזה עליו כעל אחד המועמדים לרמטכ"לות. העיתון "ניו יורק טיימס" הגדיר אותו בנובמבר 2013 כ"גנרל-פילוסוף", והעיתונאי הצבאי אמיר בוחבוט כלל אותו ברשימה קצרה של תתי-אלופים מבטיחים בצה"ל שיש להם סיכוי להיות רמטכ"ל.
כאמור, הלוי נבחר משום שהוא אמור להמשיך את המהפכה שהחלו בה קודמיו, בשיטות הפעלת בניין הכוח של צה"ל. אפשר להגדיר את המהפכה הזאת בכמה מאפיינים, ואחד המרכזיים בהם הוא הרב-ממדיות. בהובלת כוכבי כרמטכ"ל, מפעיל צה"ל כבר היום את הזרועות והיחידות השונות שלו כמערכת אחת, ולא כפי שהיה בעבר, אז חיל האוויר פעל כגורם לחימה עצמאי במידה רבה, חיילות היבשה פעלו על הקרקע, וחיל הים התמקד בעיקר בשמירה על החופים. על פי התפיסה הרב-ממדית והשילובית הקיימת כיום, כל הזרועות בכל הממדים – ביבשה, באוויר ובים - פועלים ביחד. לא רק מתאמים ביניהם, אלא ממש נלחמים יחד.
את ניצני התפיסה הזאת אפשר היה לראות כבר כשבני גנץ כיהן כרמטכ"ל. אבל כיום זו כבר לא תפיסה, זו כבר מציאות שמתבטאת בשטח. מאפיין נוסף של תפיסת ההפעלה החדשה היא הטרנספורמציה הדיגיטלית. כדי לפעול בשילוב אמיתי של כל הזרועות והיחידות, צה"ל עובר למדיומים דיגיטליים – החל באינטרנט מבצעי, עבור לצ'אטים עם מפקדים בשדה הקרב וגמור במערכות תקשורת ולוחמה אלקטרונית מודרניות, המאפשרות לכולם לשתף פעולה עם כולם ולהכניס ממדים כמו לוחמת סייבר בהגנה ובהתקפה, לא רק לרמה המטכ"לית, אלא גם לרמות נמוכות יותר.
הרצי הלוי הוא מאמין אדוק בתפיסת ההפעלה הזאת ובבניין הכוח המתחייב ממנה, לא רק מפני שהוא סגן רמטכ"ל, אלא נדמה שגם כאלוף פיקוד דרום הוא בנה מתווה פעולה לעזה שתואם את תפיסת ההפעלה הזאת, והוא הופעל במידה רבה ובהצלחה לא מבוטלת במבצע "שומר החומות" ולאחרונה גם במבצע "עלות השחר".
מי שרוצה להבין את משנתו הצבאית, הפילוסופית משהו, של הרצי הלוי, כדאי שיקרא את המאמר שכתב לפני שנתיים לביטאון המקצועי הצה"לי "בין הקטבים". כותרת המאמר שהתפרסם באוקטובר 2020 היא: "הגנה רב ממדית". הלוי כותב במפורש שמול צבאות הטרור חייבים אמנם להשקיע אמצעים בבניית היכולת ההתקפית של צה"ל, אבל צריך "לתת קשב משמעותי יותר גם להגנה". לדבריו, חשיבות קרב ההגנה עלתה כי "ההישגים ההתקפיים של האויב בשטחנו, הממונפים היטב מבחינה תודעתית, מקזזים את הישגי ההתקפה שלנו".
אם לפשט את התזה של הרצי הלוי, הוא אומר שעלינו לחזק את ההגנה באוויר, בים וביבשה, מעל הקרקע ומתחת לקרקע, כדי שנצא להתקפה לא מפני שצבאות הטרור או האיראנים אילצו אותנו, אלא בזמן שאנחנו נבחר ובאופן שיפתיע את האויב. המאמר הזה הוא קריאת חובה למי שמנסה להבין איך צה"ל כבר פועל היום, ואיך הוא יפעל ביתר שאת תחת הלוי.
הביוגרפיה של הרצי הלוי מעניינת ומסבירה את הקריירה הארוכה שלו כקצין קרבי, אבל עד כמה שיכולתי להתרשם, היא לא באמת משפיעה על תפיסותיו האסטרטגיות. אביו, חיים שלום הלוי, היה פעיל באצ"ל, ואמו לינה היא אחייניתו של הרב יצחק הכהן קוק, האב הרוחני של תנועת ההתנחלות. הלוי למד בתיכון דתי ונקרא על שם דודו, הרצל הלוי, שנהרג בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. היה מי שהגדיר אותו כ"כיפה שקופה", כלומר – אדם עם רקע דתי, אך שאינו חובש כיפה ואינו מחצין את חינוכו הדתי. יש מי שיראה בזה יתרון, ויש מי שיראה בזה חיסרון (פוליטי), שהרי בישראל כיום הכול פוליטי.
אבל מתוך היכרותי ארוכת השנים עם הלוי, אני יכול לומר שהאיש הוא פרגמטיסט מושבע, שניחן אמנם בחשיבה מקורית ויצירתית, אבל שתי רגליו יציבות על הקרקע. הוא לא "סחבק". אפילו כמ"פ במוצב ריחן בדרום לבנון, תחת הפגזות קשות של חיזבאללה, הוא היה ענייני ולא ניסה במיוחד להתחבב על החיילים. כך גם כשהיה כבר אלוף וראש אגף המודיעין. אבל מי ששירתו תחת פיקודו, לפחות אלה שאיתם דיברתי, ציינו שהם הרגישו מצידו דאגה ואמפתיה אמיתיים, ונתנו בו אמון בלי סייגים, גם כמפקד בשדה הקרב וגם כאלוף פיקוד וראש אמ"ן. אגב, אין בצה"ל היום אדם עם ניסיון צבאי כל כך גדול כמו של הרצי הלוי. הוא לא נואם גדול, אבל יודע להעביר את המסר לחייליו.
המשימה העיקרית של הרצי הלוי כשיתיישב בלשכת הרמטכ"ל תהיה להכין את צה"ל למלחמה מול חיזבאללה. ליתר דיוק, לדאוג שיהיה איזון נכון בין מהלומות האש המדויקת שיונחתו על אנשיו של חסן נסראללה, לבין מהירות וקטלניות התמרון היבשתי מכל הכיוונים שיבצעו הכוחות הקרקעיים. לכן, גם בהצטיידות ובאימונים הדגש של הרצי הלוי כרמטכ"ל יהיה להביא את כוחות היבשה, כולל חי"ר, שריון, ארטילריה והנדסה - למצב שבו יוכלו להביא הכרעה ברורה ומהירה על הקרקע כדי להקטין את משך הזמן שבו העורף הישראלי יהיה נתון להפגזות באמצעות רקטות, טילים ומרגמות. בה בשעה, הרצי הלוי יחד עם אלוף פיקוד צפון יצטרכו למנוע כל הישג מכוח קרקעי של חיזבאללה, שינסה לחדור לשטחנו.
צה״ל עדיין לא הצליח לפתח שיטת פעולה שתאפשר לו לדכא במהירות ובצורה מסיבית שיגורי רקטות, טילים ופצמ״רים על ידי איתור והשמדה סיטוניים של המשגרים לפני שהם יורים, או מיד אחרי. זה נחוץ בעיקר בלבנון ובסוריה היכן שיש רקטות וטילים מדויקים. הלוי נדרש להתמודד מהר ובהצלחה עם משימה זו, שהיא המרכיב ההתקפי החשוב ביותר בהגנה הרב-ממדית שהוא עמל לקדם.
הזירה השנייה שתעסיק את הרמטכ"ל ה-23 היא יהודה ושומרון, לפני ואחרי שאבו מאזן יפרוש מהנהגת הרשות הפלסטינית. כבר עכשיו מורגשת תסיסה עזה, ובניגוד לעזה, שאותה צה"ל מצליח להכיל פיזית, יהודה ושומרון זה הר געש שעלול להתפרץ ויהיה צורך לא רק להגן על מדינת ישראל מפניו, אלא גם על המתנחלים בתוך השטח.
הזירה השלישית בסדר העדיפויות היא איראן. הרצי הלוי יהיה הרמטכ"ל שכנראה יצטרך להחליט איזה מהאופציות ההתקפיות שצה"ל, מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות מכינים, יופעלו אם איראן תחליט לייצר "לפרוץ" לעבר הנשק הגרעיני. באותו הקשר, הרצי הלוי יצטרך לעמול על שיתוף פעולה אזורי, בהובלת פיקוד המרכז של ארה"ב, כדי לחזק את הגנת ישראל ומדינות האזור מפני הפעולות החתרניות של משמרות המהפכה ושלוחיה של איראן באזור. אין טעם למנות את כל המשימות שיעמדו בפני הרמטכ"ל ה-23, אבל הלוי ייבחן ביכולתו להשלים את המהפכה שהחל בה כוכבי, שלדבריו הוא מאמין בה בכל ליבו. הלוי יחזק את ההגנה על מדינת ישראל באופן שיאפשר לה לצאת להתקפה מתי שתבחר ולא מתוך אילוץ. זו בעצם כל התורה כולה מבחינה צבאית.
אתגר נוסף שמונח לפתחו של הלוי הוא החזרת האמון של הציבור והפוליטיקאים ביכולות צבא היבשה. בתפר שביחסי חברה-צבא אפשר להעריך שהלוי יהיה ממשיך דרכו של איזנקוט ושל גנץ כשהיו רמטכ"לים. כמח"ט צנחנים, לפני שנכנס למבצע בעזה, הוא קרא למפקדים להקפיד תוך כדי הלחימה על כללי המוסר בכלל ועל מוסר הלחימה בפרט, אך מצד שני הוא לא נהג לדרוש עונשים ולהטיל עונשים כבדים כשסרחו. לטענתו, צה"ל שלח את החיילים האלו להילחם והעמיד אותם במבחן, ולכן הם אינם אחראיים לחלוטין אם סרחו.
אשר להיבט הפוליטי, בין אם מחנה השינוי יהיה בשלטון ובין אם תהיה זו קואליציה בראשות נתניהו, הלוי לא יתקשה לתפקד באף קונסטלציה. צריך לזכור שהוא הוצב על אותו אימום ירושלמי שבו הוצב גם בנימין נתניהו, ושניהם מבינים זה את זה היטב. נתניהו אמנם רצה באלוף איל זמיר, אבל זה מפני שכפוליטיקאי, הוא רוחש לו אמון וסומך עליו אחרי שהיה תקופה ארוכה מזכירו הצבאי. האלוף זמיר היה ללא ספק מועמד ראוי, ואפשר לסמוך עליו הן מבחינה צבאית והן מבחינה ערכית, אבל אין ספק שהניסיון הקרבי-לחימתי של הלוי והיצירתיות שלו העניקו לו, בסופו של דבר, את היתרון בהתמודדות על הרמטכ"לות.