שירין אבו עאקלה הצטרפה לרשימה עצובה ומתארכת של אלפי בלתי מעורבים שנהרגים מדי שנה בזירות לחימה על פני הגלובוס. אני לא מתכוון לאותם אזרחים שהצדדים הלוחמים מטווחים בכוונה כדי להרוג בהם ולפצוע אותם, אלא למי שנקלע לחילופי אש ונפגע בשוגג. לא רק אזרחים בלתי מעורבים נפגעים, בשנים האחרונות נהרגו עשרות עיתונאים, כולל השנה באוקראינה, בנסיבות דומות.
התחקיר הצבאי - כתבות נוספות
אבו עאקלה נהרגה מפני שנקלעה לזירה שבה היו חילופי אש בין חמושים פלסטינים לבין חיילי צה"ל. מבחינתה, וגם לטעמי, היא הייתה במקום הנכון ובזמן הנכון. כעיתונאית שמסקרת עימותים אלימים ללא שום קשר לדתה או ללאומיותה, היא הייתה בשטח שבו קורים הדברים מפני שרצתה לדווח לצופיה על מה שרואות עיניה ומה שבאמת מתחולל בשטח.
המקרה של שירין הפך לאירוע בינלאומי משתי סיבות: האחת, שהפלסטינים מיהרו להאשים את חיילי צה"ל ברציחתה. הם לא טענו שחיילי צה"ל פגעו בה, אלא שהרגו אותה ופצעו עוד עיתונאי שהיה בחברתה בכוונת מכוון, לא פחות. הטענה הזאת תפסה מיד כמו אש בשדה קוצים, בעיקר בקרב הפרוגרסיבים ברחבי העולם, שמקצתם מסווים את האנטישמיות הסמויה שלהם תחת התנגדות לכיבוש הישראלי ולעצם קיומה של מדינת ישראל.
הסיבה השנייה לכך שמותה של אבו עאקלה הפך לסוגייה בינלאומית היא היותה אזרחית אמריקנית. הנשיא ביידן מאוד רגיש כשאנשי האגף הפרוגרסיבי במפלגתו מזדעקים ומוחים על הגיבוי שהוא נותן לישראל, ודורשים ממנו בתמורה למצות את הדין עם ישראל אפילו שקיים חשד, קל שבקלים, שההאשמות השווא שטופל אבו מאזן על צה"ל, יש בהן ממש.
כן, אותו אבו מאזן שלולא אותם לוחמים שעוצרים אנשי חמאס וג'יהאד איסאלמי מדי לילה ביהודה ושומרון, מונעים את מיטוט שלטונו ואת קריסת הרשות הפלסטינית בלחץ הארגונים האיסלאמיסטיים. לכן טוב עשה צה"ל שביצע חקירה בהשתתפות מומחים אמריקנים לבליסטיקה, שבחנו את הקליע שהפלסטינים העבירו להם אחרי הפצרות רבות ושיהוי רב.
הקליע היה במצב שלא יכול להוכיח כלום, ולכאורה צה"ל יכול היה להסתפק בקביעה שלא ניתן לדעת בוודאות מי ירה בשירין אבו עאקלה וגרם למותה. היו חמושים פלסטינים במרחק של כ-100 עד 200 מטרים ממנה, וחיילים ישראלים במרחק דומה. העיתונאית הסתתרה מאחורי עץ, מה שרואים בבירור בתיעוד של הצלם שלה, וממרחק כזה קשה להבחין בכיתוב PRESS על האפוד, שכאמור מוסתר מאחורי עץ, וקשה לראות את הקסדה.
לכן די ברור שהלוחם, שאולי ירה בה, לא הבחין שמדובר בעיתונאית ולא בחמוש פלסטיני הלבוש במדים אזרחיים ומסתתר מאחורי עץ. יש עוד פרטים שנתגלו בחקירה, שמבטלים את האפשרות שלוחם ישראלי שיורה דרך צוהר ירי ברכב המשוריין "דוד" הבחין בעיתונאית וירה בה בכוונה תחילה.
חקירת מותה של שירין אבו עאקלה היא חלק משתי מערכות חשובות שצה"ל מנהל למעשה מאז מלחמת העצמאות ב-1948: המערכה על הלגיטימציה הבינלאומית, ועל דמותו המוסרית ושומרת החוק של צה"ל, שממנה נובעת המוטיבציה הגבוהה של הלוחמים.
טוב החליט הרמטכ"ל כשהורה על חקירה צה"לית במעמד צד אחד אחרי שהפלסטינים סירבו להשתתף. תוצאות החקירה לא היו לטובת צה"ל, והמסקנה הייתה ששירין אבו עאקלה, בסבירות גבוהה, נפגעה מכדור שירה בשוגג חייל ישראלי. אבל ההחלטה לחקור הייתה נכונה משום שבשונה מכל צבא אחר בעולם, צה"ל זקוק כל העת ללגיטימציה לזכותו להילחם - וגם להרוג - מתוך הגנה עצמית, וחובתו לגונן על אזרחי ישראל ועל ריבונותה של מדינת ישראל.
אין שום צבא שנוקט אמצעים משפטיים ומבצעיים בזהירות כה רבה כדי להימנע מפגיעה בבלתי-מעורבים, בדיוק בגלל אותו צורך בלגיטימציה - אבל לא רק. לפיקוד הבכיר של צה"ל יש סיבה נוספת והיא הצורך לשמר את המוטיבציה של חיילי צה"ל שנובעת מהאמונה בצדקת הדרך ובמוסריותה של הלחימה.
גם בתוך צה"ל, וגם מחוץ לשורותיו, ישנם רבים שמצחקקים בגלוי כשהם מצטטים את המשפט "הצבא הכי מוסרי בעולם". אני לא מכיר מדד אובייקטיבי, או אפילו מחקר רציני שבדק את מידת הציות לחוקי הלחימה הבינלאומיים וחוקי המוסר בקרב צבאות העולם, אבל אין צבא שמקפיד כל כך, קלה כבחמורה, לפני הקרב ואחריו, שחייליו יתנהגו בהתאם לחוק הבינלאומי ולמוסר האנושי - ולא רק מפני שזה יפה וחשוב מבחינה ערכית, אלא מפני שאם חיילי צה"ל ינהגו אחרת, במוקדם או במאוחר, יישארו בצה"ל רק חיילים ולוחמים שצבא מדינת היהודים אינו רוצה בהם.
זו גם הסיבה שהצבא פרסם באומץ לב את ממצאיו, שמודים בכך שרוב הסיכויים שהעיתונאית הפלסטינית לא נפגעה מאש שכוונה אליה במזיד אלא בסבירות גבוהה מירי בשוגג - ומי שמסרב לקבל את הגרסא הזאת, כדאי שיזכור את המקרה שהיה באותה זירת לחימה לפני זמן לא רב, כשלוחמי צה"ל ירו בחבריהם ופצעו אותם קשה במהלך מעצר מבוקשים. כל מי שיודע משהו על עימותים אלימים בנשק חם, יודע שטעויות בזיהוי קורות והן חלק בלתי נפרד משדה הקרב.
