על התשוקה לפתוח דף חדש
בשיחות זוגיות ולפעמים גם בשיחות שלנו עם עצמנו, עולה משאלה, המנוסחת גם כהבטחה: "לפתוח דף חדש". להצליח לקבור במעבה האדמה את טעויות העבר, ולקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. האם יש אפשרות להחליק את קמטי העבר, לאפס את החיים ולמצוא גם בשלבי חיים מבוגרים נקודות התחלה?
ספר "בראשית" נפתח ברצף של ניסיונות להפוך דף במחברת. סיפורי בראשית אלה דומים בעיניי למחברותיי מבית הספר היסודי; בכל פתיחת שנה הבטחתי לעצמי שהשנה המחברות שלי יהיו נקיות ומסודרות, כתב היד יהיה קריא ושיעורי הבית יטופלו ביד אוהבת ויעוטרו בצמות צבעוניות בשולי הדפים. בכל שנה, כבר בראשית ימי הלימודים, הייתי מפרה את נדריי. המחברות השחירו וזכו ל"אוזני חמור", שיעורי הבית נותרו מיותמים ואני למדתי שתלישת דפים כעורים או הפיכתם לא תשנה את גורלי. הבנתי שחוכמת החיים נמצאת במקום אחר. לא ידעתי היכן, אבל בוודאי לא בערימת דפים חדשים.
איך אברם נעשה אברם?
הבריאה, הגירוש מגן עדן, המבול ומגדל בבל הם ניסיונות בראשתיים לפתוח דף חדש. עם סיום ספר בראשית אלוהים כבר לא מנסה להשמיד את העולם, ועם זאת גם שאר ספרי התורה רצופים במחשבות אלוהיות על האפשרות לכלות את העם הנבחר ולייצר עם חלופי, שאולי יהיה טוב מקודמו.
הסיפור הראשון, שהוא גם המיתוס המכונן של האמונה ביכולתו של אדם אחד בודד בעל משפחה קטנה ומעט רכוש "לפתוח דף חדש" באמצע החיים, הוא סיפור הליכתו של אברם לכנען: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'".
מה היה באברם שגרם לאלוהים לפנות דווקא אליו? את סיפור חייו טרם המסע התורה בוחרת לא להזכיר, ונראה כאילו הקריאה האלוהית באה משום מקום וללא סיבה. ההליכה בעקבות הקריאה הפכה איש אנונימי למייסדה ומנהיגה של דת חדשה.
הסיפור המקראי לא מנסה להצדיק את הבחירה באברם בתכונות מיוחדות. בניגוד לנח, שנבחר להתחיל מחדש את האנושות כיוון שהיה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים", אברם מקבל את הקריאה האלוהית ללא הסבר, בלי לציין על מעשים או תכונות שמבהירים את הבחירה הגורלית. דף חדש נפתח בתולדות האנושות, הוא יחיד ומיוחד ואין לו קשר לאירועי עבר.
אברם הוא תהליך
האם יכול להיות שהצלחות וברכות אלוהיות מחולקות באופן אקראי (ועל כן גם לא הוגן)? בניגוד לסיפור המקראי, חז"ל מרדו בממד האקראיות של סיפור הבחירה החשוב ביותר שלנו, והם בנו את דמותו של אברם כמי שגילה בעצמו את האור ואף שילם מחיר על הגילוי מחיר כבד (בראשית רבה לח, יג. מתורגם): "תרח עובד צלמים היה. פעם אחת יצא לדרך והושיב את אברם למכור את הצלמים במקומו. בא אדם אחד לקנות פסל, אמר לו אברם: בן כמה שנים אתה? אמר לו: בן חמישים או שישים. אמר לו: אוי לו לאיש כזה, שהוא בן שישים ורוצה לסגוד לבן יומו. התבייש אותו האיש והלך".
האגדה ממשיכה ומפליגה בבניית דמותו של אברם כפילוסוף חכם וגם אמיץ, מעין שפינוזה של העת העתיקה, שמעז לשאול שאלות אסורות, להשיב עליהן ולהסיק מסקנות מעשיות. אברם של חז"ל לא נקרא לצאת מארצו; הוא בורח ממנה כמהפכן נרדף.
אברם אבינו של חז"ל אינו דף חלק. המהפכה שיצר אינה התרחשות חד-פעמית, חיצונית ואלוהית, אלא תהליך אנושי שהבשיל למהפכה.
הם אהבו את עצמם אמיצים
חכמי התורה שבעל פה תפסו את עצמם כמהפכנים ואהבו להציג את עצמם ככאלה. הדבר נכון בעיקר ביחס לשלושת הדורות של חכמי יבנה: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי עקיבא ורבי מאיר תלמידו; שלוש דוגמאות בולטות לדמויות שהאגדות עצבו את חייהן במודל האגדי של אברם אבינו. חכמים ללא מורשת למדנית וללא תשתית כספית או משפחתית תומכת, שעוצרים את עצמם באמצע החיים, שואלים שאלות קיומיות ויוצאים בעקבותיהן לדרך חדשה.
מדויק יותר לומר שאברם החז"לי עוצב על פי המודל של רבי עקיבא וחבריו. האידיאל המרדני של חכמי התורה שבעל פה, הוביל אותם לייצר לעצמם מודל בדמות אברם. הם הביאו לעולם אגדה שהופכת את הסיפור המקראי על פיו ומציגה את אברם כמורד באביו ולא כמי שנוהה בצייתנות עיוורת אחר צו אלוהי.
האם רבי עקיבא "פתח דף חדש"?
מקובל לחשוב שמסכת אבות היא אסופה של אמרות כנף עתיקות, כאלה שאפשר לתלות על קיר בבית הספר או לצטט בברכות יום הולדת. בשמחה מיוחדת מחבקת התרבות היהודית-רוחנית את מסכת אבות, שהרי היא המסכת היחידה בכל ששת סדרי המשנה שלא עוסקת בהלכה אלא בענייני מוסר.
אולם מי שמכירה את ספרות חז"ל יודעת שמסכת אבות היא גם טקסט פוליטי מושחז היטב. תחת מעטה של אמרות מוסר מעט קלישאתיות, צחצחו החכמים חרבות ודקרו זה את זה ישר בלב.
האיש שרצה התחלה נקייה
אלישע בן אבויה, שעזב את בית המדרש וזכה בשל כך לכינוי "אחר", היה בראשית דרכו תלמיד חכם חשוב וחברותא של רבי עקיבא. מעט מאוד מתורתו של אלישע בן אבויה נותר בידינו. אחד השרידים מתורתו הוא משנה כאילו תמימה בפרקי אבות (ד', כ'): "אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש; והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק".
לכאורה לפנינו אמרת כנף על הצורך להתחיל ללמוד בגיל צעיר. אלא שעלינו לזכור שכאשר אלישע בן אבויה המציא את האמרה הזו על הניירות החדשים והישנים ועל הדיו, הוא עדיין לא ידע שיום אחד הוא יֵצא ל"תרבות רעה", חבריו יכנו אותו "אחר" ויעלימו מהמסורת כמעט את כל תורתו.
בזמן שאלישע יצר את המשנה הזאת הוא עדיין היה תלמיד חכם חשוב, קולגה של רבי עקיבא ומורה של רבי מאיר. על פי המסורת, רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים, ואילו אלישע זכה לשבת בקרב גדולי תורה כבר בחגיגת ברית המילה שלו.
ברגע של יהירות מעיד על עצמו אלישע: אני, שלמדתי תורה מינקות, דומה לטקסט שנכתב על נייר נקי וחלק, ולכן תורתי בהירה וברורה, קלה לקריאה ולהבנה. את המשך דבריו מכוון אלישע כלפי רבי עקיבא, שהחל ללמוד תורה בגיל מבוגר, כשזיכרונו כבר היה עמוס בחוויות ובידע מעולמות אחרים, ולכן תורתו עמומה, קשה לקריאה ולהבנה.
קסמו של נייר מחוק
נייר הפפירוס והקלף היו מוצרים יקרי ערך בעולם העתיק, ונהגו לכתוב על כל אחד מהם יותר מפעם אחת. הכותב היה מגרד את הדיו הישנה וכותב על גבי אותו קלף את המילים החדשות. מחיקת הדיו לא העלימה את האותיות החרוטות, והן התערבבו בכתיבה החדשה והקשו על הקריאה. זה מה שאתה, אומר אלישע לעקיבא: דף עמוס חריטות, מחיקות ושכבות של דיו ישנה וחדשה.
צחוק הגורל: אלישע ותורתו – דיו כתובה על נייר חדש – נעלמו כמעט לחלוטין מהמסורת היהודית, ואילו רבי עקיבא – דיו כתובה על נייר מחוק – הותיר את חותמו כמעט בכל דף מדפי התלמוד.
אין דבר נקי יותר מנייר מקושקש
דבריו של אלישע בן אבויה על רבי עקיבא, מאפשרים לי להפנות מבט חומל אל מחברות הילדות שלי ואל ה"בלתי מספיק" שנכתב בתעודות שלי בסעיף "סדר וניקיון". מבין קפלי מחברותיי קורץ אלי רבי עקיבא ולוחש לי: "זה בסדר. הלכלוכים, הקמטים והמחיקות הם סימני החיים שלנו, הם מספרים שיש לנו סיפור, שעשינו דרך".
חז"ל התעקשו להפוך את חיי אברם ל"נייר מחוק". לתת לו היסטוריה פרטית, להעניק לו ילדות ומאבקי התבגרות. להוסיף זיעה וקמטים למסע החיים שלו, וללמד אותנו שאין ביטחון וגם אין אמת בניירות חדשים. במקום הניסיונות הכושלים "לפתוח דף חדש", ננסה ללמוד להעריך ולהבין את הדפים המקושקשים שלנו.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חברות יקרות, בימים האחרונים הלב שלי פועם בקצב אחר, בקצב ששוזר כאב ובהלה. בשנים הקרובות ינהלו את מדינת ישראל אנשים (בעיקר אנשים) ששמים למרמס זכויות חווה ואדם; נשים, להטב"קים, עובדות ועובדים זרים והציבור הערבי, מכולנו תגבה המנהיגות הזו מחירים יקרים ורעים.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerאני מזכירה לעצמי שככל שהמצב קשה יותר, יש לי מצוות רבות יותר לקיים. אני מתנחמת במחשבה שאלוהים כנראה מתאווה למצוות שלנו, של שוחרות ושוחרי חירות הפרט. אנחנו לא נאכזב אותה. יאללה, לעבודה.
שבת שלום.
