פיגועי הדקירה והדריסה בכניסה לאזור התעשייה באריאל ובכביש 5 בוצעו על ידי מחבל אחד שפעל כנראה מתוך סערת רגשות והתלהמות, ולא מתוך תוכנית מראש. אין זה משנה לגבי ההשפעה שתהיה לרצח שלושה ישראלים ופציעתם של עוד שלושה, ברצף פיגועים שנמשך 20 דקות בשלוש זירות, על פלסטינים - בשעה שנדמה כאילו גל הטרור שהחל במרץ מראה סימני דעיכה.
אפשר להניח שרבים יהללו ברשתות החברתיות (בעיקר טיקטוק) ויאדירו את הטירוף הרצחני כמעשה גבורה עילאי. מכאן סכנתו הגדולה של הפיגוע, שעלול בסבירות גבוהה לשמש השראה לפיגועים רצחניים נוספים על ידי צעירים פלסטינים שישאפו לזכות באותה "תהילת שהיד" שקיבל הרוצח מהבוקר. כך עלולה להתכרסם ההרתעה שהשיגו צה"ל, השב"כ, מג"ב - וגם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים - במשך חודשים רבים של לחימה וסיכולים תחת שם הקוד "שובר גלים".
תיעוד: רגע נטרול המחבל
גורם ביטחוני בכיר אומר שכל המדדים המעידים על תסיסה אלימה בשטחי יהודה ושומרון נמצאים במגמת ירידה, והפיגוע הבוקר עלול לעצור את המגמה הזו ואולי אף לבלום אותה לזמן מה. כדי למנוע זאת, צריך לנקוט באמצעים הבדוקים והידועים לנו מזמן - שעיקרם הרוויית נקודת החיכוך המועדות בכוחות מיומנים שיביאו כל ניסיון פיגוע לידי סיום מהיר, רצוי בחיסולו של המפגע.
זה לא מה שקרה ברצף האירועים הבוקר. לפי התחקיר הראשוני של צה"ל, בתחילת האירוע נוצר מצב שבו המחבל הגיע באין מפריע לטווח דקירה מהמאבטח בשער הכניסה לאזור התעשייה, ואילו המאבטח השני, גם הוא אזרח, לא ירה במחבל על מנת לפגוע ולהרוג אותו - אלא ירה באוויר. ודאי שיש נסיבות מקלות לאותו מאבטח, אולי חשש לפגוע באזרחים שהיו מסביב. אבל מאבטח מיומן ומאומן היה יודע לירות על מנת לפגוע גם כשעוד אזרחים בסביבה.
הכניסה לאזור התעשייה היא מקום מועד לפורענות. עובדים בו כ-5,000 פלסטינים ובכניסות אליו ולעיר היו כבר לפחות שלושה פיגועים, ובין הקורבנות - מאבטחים אזרחים. אפשר לומר בזהירות שבנקודה כה רגישה, חייבים להיות סידורי אבטחה שלא יאפשרו מגע מהיר וישיר של מפגע פוטנציאלי עם המאבטחים, ושהם יהיו בעלי רקע של לוחמים ויעברו אימון מיוחד למצבים כאלה.
כשל נוסף היה בזירת הפיגוע השלישית של המחבל, בשעה שהוא נמלט ברגל מהרכב שגנב וניסה לברוח צפונה. היו שם קבוצה של אזרחים, חלקם חמושים, וכן שני חיילים, שירו בו והחטיאו - עד שאחד החיילים הצליח בסופו של דבר לפגוע (בסרטון שבתחילת הכתבה). גם אירוע זה היה צריך להסתיים מהר הרבה יותר, וייתכן שצריך לדרוש מאזרחים נושאי נשק וגם מחיילים שנעים בשטח, ובוודאי מהמאבטחים, שיתאמנו לעיתים תכפות יותר בתגובה חמושה לאירוע לא צפוי. אימונים תכופים יותר יקטינו גם את סכנת הפגיעה בלא מעורבים ויגבירו את הביטחון הציבורי.
אין ספק שהתסיסה בשטחים תימשך גם בשבועות ואולי בחודשים הקרובים. חלק מהסיבות נעוצות בחוסר המשילות ובמאבקי הירושה על כיסאו של אבו מאזן במחנה הפלסטיני. אבל גם למעצרים ולכניסות התכופות של צה"ל, שאין להימנע מהן, יש תרומה לא מעטה למה שזכה כבר לכינוי "אינתיפאדת הטיקטוק" של הצעירים הפלסטינים. לכן מוקדם עדיין להתבשם מהסטטיסטיקה המעידה על דעיכה איטית, כיוון שכל פיגוע רצחני שמשיג את יעדיו, עלול להפוך את המגמה.
