גורם בכיר במערכת הביטחון סיפק לפני שבועיים את הנתון החשוב ביותר להערכתי בנוגע למצבה הביטחוני של מדינת ישראל. "חלק ניכר מצבא היבשה של צה"ל בסדיר מושקע כעת ביהודה ושומרון במשימות ביטחון שוטף", אמר הגורם. "זה בא על חשבון האימונים שהוא לא עושה".
אותו גורם השתהה לרגע, ואז הוסיף: "זה פוגע ישירות במוכנות של צה"ל למלחמה, גם בלבנון וגם בזירות אחרות. אם תהיה הסלמה שתדרדר למלחמה בכמה זירות, אנחנו עלולים להיכנס אליה לא מוכנים כמו שקרה במלחמת לבנון השנייה ב-2006". את התחזית הקודרת הזו שמעתי יותר מפעם אחת בתקופה האחרונה מפי גורמים שיודעים דבר או שניים על הכשירות והמוכנות לעימות נרחב של צה"ל בסדיר וגם במילואים.
הנתונים הכמותיים מדברים בעד עצמם. בסוף השנה שעברה, שמרו על הביטחון השוטף ביהודה ושומרון ובקו התפר שלושה עשר גדודים של צבא היבשה, רובם המכריע גדודים סדירים וכמה גדודי מילואים. בתקופה הנוכחית, מזה חודשים רבים, מקיימים את הביטחון השוטף ביהודה ושומרון עשרים וחמישה גדודים מצבא היבשה של צה"ל, לצד יחידות מיוחדות שמבצעות משימות ייחודיות ו-16 פלוגות מג"ב - כוח עצום לפי כל קנה מידה.
הנתון המשמעותי ביותר הוא כזה - אם עד תחילת מבצע "שובר גלים" הצליח צה"ל לשמור בגדודים של מערך השדה על יחס של 17 שבועות תעסוקה ו-17 שבועות אימונים, כעת היחס הזה פחת בצורה מסוכנת. המשמעות היא שמערך השדה הסדיר של צה"ל מתאמן מעט מאוד. הדבר נכון גם ל-66 גדודי המילואים שצה"ל יאלץ לגייס השנה באישור חריג של הכנסת.
הבעיה היא שנראה שהמצב לא הולך להשתפר, וצה"ל לא הולך להתאמן בזמן הקרוב. הצורך להרוות את שטחי יהודה ושומרון בגדודים סדירים נובע מההסלמה המתמשכת באזור, שגובה קורבנות בצד הישראלי אבל גם הורגת פלסטינים כמעט מדי יום. יש מי שמכנה את התופעה הזו "מיני אינתיפאדה" ויש מי שמעדיף להתייחס אליה כאל גל טרור, אבל בקהילת המודיעין, בשב"כ ובצה"ל, שוררת תמימות דעים שזו תופעה שונה מניסיון העבר.
כבר לא מדובר בסכינאות ופיגועי דריסה וגם לא בהפרות סדר המוניות - יש עירוב של התארגנויות חבלניות על בסיס מקומי ולא על בסיס אידאולוגי, שימוש נפוץ בנשק חם בצורה יעילה יותר או פחות ופריסה של אירועים שמזמן כבר אינה מוגבלת רק לצפון השומרון, ל"גוב האריות" ול"בני המחנה" במחנה הפליטים של ג'נין.
עם זאת, הציבור הפלסטיני הרחב עדיין נמנע מלהצטרף ולתמוך במאבק, על אף שמתחילת השנה נהרגו יותר ממאה פלסטינים. על הסיבות ל"אינתיפאדה הכבושה" הזו דובר כבר רבות. הן נעות ממאבקי הירושה על היום שאחרי אבו מאזן לתפוצה הנרחבת של נשק חם בשטחים, ועד לתסכול של הצעירים הפלסטינים שאיבדו את האמון בהנהגתם ואין להם שום אופק כלכלי או מדיני.
שום גורם אחראי ואמין בישראל לא יכול להעריך כרגע מתי ההסלמה הזו תדעך או לחילופין תידרדר לאינתיפאדה רחבת היקף, אך הדעה הכללית בקרב כל גורמי המקצוע היא שהשטח נפיץ ועלול להתלקח כל רגע. זו הסיבה שצה"ל ממשיך לבצע כל לילה מעצרי מבוקשים יחד עם שב"כ. לעתים קרובות, המעצרים נגמרים בעימותים בנשק חם עם הצעירים שבאים לגונן על המבוקשים.
ההרוגים הפלסטינים באותם קרבות אש בשטח אורבני מייצרים עוד מוטיבציה לביצוע פיגועים שמתווכת במהירות לצעירי השטחים באמצעות הרשתות החברתיות ובעיקר טיקטוק. צה"ל מצליח לחסום את קו התפר ולמנוע הצטרפות של האוכלוסייה הפלסטינית הרחבה למפגעים, אבל הסוף כאמור לא נראה באופק. הנפיצות עתידה כנראה לעלות מדרגה אחרי המונדיאל, כששליטי קטאר כבר לא ישחדו במיליארדים את חמאס והרשות הפלסטינית כדי שישמרו על השקט ולא יקלקלו להם את הופעת הבכורה היוקרתית על במת הספורט העולמית.
על רקע המתיחות ביהודה ושומרון, למשא ומתן הקואליציוני יש משמעות מיוחדת. הפלסטינים בשטחים יודעים מצוין מהי עמדתו של בצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית שיקבל לידיו את השליטה האפקטיבית במתאם הפעולות בשטחים ובמנהל האזרחי. הם גם יודעים מה חושב איתמר בן גביר שיהיה האחראי הישיר על פלוגות מג"ב איו"ש.
הפלסטינים, כמו הישראלים, לא מבינים בדיוק מה תהיה המשמעות המעשית של הסמכויות והמינויים החדשים, אבל הם יודעים שמתאם הפעולות בשטחים והמנהל האזרחי הם שמעצבים את איכות חייהם ואת רווחתם. הם גם נמצאים בחיכוך יומיומי עם פלוגות מג"ב, בעיקר בריכוזים הפלסטיניים העירוניים כמו חברון ורמאללה. מסיבה זו, העצבנות ברחוב הפלסטיני גוברת.
אבל מה שיותר חמור זה הבלגן והריב על סמכויות, שיאפיין לא רק את השרים ובכירי מערכת הביטחון וביטחון הפנים, אלא את כל משרדי הממשלה. הבלגן זה עלול להחמיר את חוסר המשילות - גם ביהודה ושומרון וגם בתוך ישראל שממערב לקו הירוק. הטענה של נתניהו כי הוא זה שבעצם ישלוט בעניינים וכי שתי ידיו יהיו על ההגה היא פשוט לא בת ביצוע. נתניהו איש מוכשר וראש ממשלה מנוסה, אבל יש גבול למוטת השליטה האישית שלו. זה נכון שבעתיים בשעה שהוא נלחם על חפותו בבית הדין, במשפט כה סבוך וקריטי עבורו.
מאבקי הכוח והמחלוקות הפוליטיות בין השרים יחלחלו באופן בלתי נמנע למטה ויגיעו גם לצה"ל, לשב"כ ולמשטרה. הפיקוד הבכיר של גופים אלה יידע להתמודד ולעמוד על ערכיו, אבל הלוחמים בשטח יהיו מבולבלים. בדיוק כמו אותו לוחם גבעתי מחברון שבן גביר ביקש לבקר בכלא כדי להגיד לו שהוא ראוי לשבח על שהפר את פקודות הצבא.
אז מה היה לנו? הכשירות והמוכנות של צבא היבשה של צה"ל מתכרסמת במהירות, הנפיצות בשטחי יהודה ושומרון וכנראה גם בעזה גוברת והולכת והבלגן במוסדות השלטון חוגג ומאיים לפגוע אנושות במשילות בישראל ובשטחים. דבר אחד כבר אפשר להגיד בביטחון - 2023 תהיה שנה מאתגרת.
בתוך כך, היום הסתיים הכנס השנתי הראשון מסוגו של מכון גזית, גוף מחקר המשותף לאמ"ן ולתעשיות הביטחוניות, ובו דיברו בפתיחות ראש אגף המודיעין וראש חטיבת המחקר. הערכותיהם היו דומות.