מדוע הם רודפים את הקהילה הגאה?
הנחישות שבה רודפים רבנים שמרנים את הקהילה הגאה לא קשורה לשני הפסוקים שהם שבים ומצטטים, שהרי רוב החברה היהודית ואפילו חברי וחברות קהילות שמרניות, מפרים צווים מקראיים רבים ואין פוצה פה. הרדיפה שהקהילה הגאה סובלת ממנה, כמו הרדיפה אחר פמיניסטיות, קשורה לניסיון לבלום את השינוי האדיר שמתרחש בעולם – השינוי המגדרי.
מתי נולד המגדר?
"מגדר" הוא מונח צעיר שנולד מתוך ההבנה שלחלוקה "נשים" ו"גברים" יש לפחות שני פנים: פן פיזיולוגי ופן תרבותי. "מגדר" הוא מונח ערכי, המבטא תפיסת עולם שלפיה רוב ההבדלים בין נשים לגברים נרכשים ולא מהותיים.
כל הבדל בין המינים שאינו פיזיולוגי הוא תוצאה של מאמץ תרבותי לייצר אבחנות חדות, עמוקות וגם גבוהות בין המינים. לייצר שתי מדינות שחומה בלתי חדירה מבדילה ביניהן: מדינת הגברים ומדינת הנשים. האזרחות לכל מדינה ניתנת ברגע הלידה (מדויק יותר: ברגע שתגלו סימני המין של העובר) ומאותו רגע ואילך משקיעה התרבות מאמץ אדיר, בכל תחומי החיים: בשפה, בלבוש, בהתנהגות ובהשכלה המקצועית, כדי לעבות את החומות ולהבהיר לכולנו שאין דרך להגר ממדינה למדינה.
חומת ההפרדה המגדרית
המונח "מגדר" מייצג את ההבנה שאין חומה בין המינים, רוב ההבדלים נוצרו על ידי הקהילה וביכולתה לוותר עליהם. ויתור על הטענה שההבדלים בין המינים מולדים מעודד אינדיבידואליזם ומאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו לגלות ולבנות את העולם שלה: לבחור בשפה, בבגדים, בצבעים, בהתנהגויות, במקצוע ובמבנה המשפחתי שמתאים לה. המהפכה המגדרית, הדורשת להגביל את כוח השליטה של השיוך המיני ולפרוץ את הגבולות המלאכותיים שנוצרו סביבו, היא חשובה ומטלטלת – ויש לה השפעה אדירה על פרטי החיים של כל אחת ואחד מאיתנו.
1 צפייה בגלריה
כשאומרים לאישה להניח את הכבוּדה שלה בבית בעלה, אומרים לה למעשה לוותר על עצמאותה
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
החלוקה הדיכוטומית לשני מינים הקלה מאוד את מלאכתם של מנהיגים פטריארכליים. ב"עידן המיני" היה ברור לכולנו מי למעלה ומי למעלה, ותהליך דיכוי הקהילה בידי המנהיגים היה קל יותר. האינדיבידואליזם, התקשורת המהירה ורבת הערוצים והחופש לבטא את עצמך כרצונך, מושכים את השטיח תחת רגליהם של השליטים המסורתיים, והם תוקפים בכל הכוח את מי שזקוקים ביותר להפרדה בין "מין" ל"מגדר". זו לא התורה שגורמת לרדיפה, אלא התשוקה להמשך הדיכוי והשליטה.
"כל כבודה בת מלך פנימה"
"כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" הוא פסוק בספר תהלים (פרק מ"ה) שזוכה לפופולריות מטרידה. בהקשרו עוסק הפסוק בחגיגות כניסתה של כלה לבית בעלה, המלך.
הכלה, נערה מ"בית טוב", מביאה את רכושה הרב - הכְּבוּדָּה שלה - לבית המלך. חשוב לציין שהכבודה כוללת גם פמליית נשים שתשרת את הוד רוממותו: "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ. תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ". לכמה עיוורון נזקק מי שמתאר את התהלוכה הזו במילים "שמחות וגיל"?
חז"ל המירו את ה"כבוּדה" ב"כבוד", וקשרו אל הפסוק אגדה על אודות אישה בשם קמחית שזכתה לראות את כל בניה משמשים בכהונה גדולה. כשנשאלה קמחית "מה מעשים טובים יש בידייך" - מה עשית כדי לזכות בכבוד מיוחד זה - היא השיבה: "מעולם לא ראו קורות ביתי שיער ראשי". קמחית מתארת מנהגי צניעות קיצוניים שכוללים כיסוי שערות ראשה גם כאשר היא לבד בביתה. החכמים ראו בהתנהגות זו יישום של הפסוק "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה".
כבוד וכבוּדה
חז"ל לא הרחיקו לכת כאשר בחרו להמיר את הכבוּדה בכבוד, ולקבוע שההתנהגות הראויה לנשים היא הצנעת כבודן בתוך הבית. הקִרבה בין המילים כבוד וכבוּדה איננה מקרית. כבר לימדה אותנו וירג'יניה וולף, בספרה "חדר משלך", שמי שרוצה להותיר חותם, מי שרוצה להניח את הכבוד שלה ואת נוכחותה בעולם ולא בפינת המטבח, זקוקה לכבוּדה – ליכולות כלכליות.
כשאומרים לאישה להניח את הכבוּדה שלה בבית בעלה, אומרים לה למעשה לוותר על עצמאותה. הצניעות המדאיגה של קמחית היא המשכו של הדיכוי שנעשה בהפקעת רכושה בידי הבעל.
"בת מלך – זה משה"
בפרשת השבוע, "תרומה", אנו קוראות על תחילת בניית המשכן. מדרש נועז מציג את משה רבנו כאישה שכבודה פנימה. המשכן, על פי מדרש זה, הוא הבית שאליו מובאת הכבודה. והמלך? כמובן, אלוהים. "עד שלא עמד אהל מועד דיבר (אלוהים עם משה) בסנה, ואחר... בארץ מצרים... ודיבר עמו במדין... ודיבר עמו בסיני... וכיון שעמד אהל מועד אמר 'יפה הוא הצניעות' הרי הוא מדבר עמו באהל מועד. וכן דוד אמר 'כל כבודה בת מלך פנימה', בת מלך זה משה" (במדבר רבה, במדבר א', י"ג).
כן, חברות יקרות, בת המלך יכולה להיות אישה צנועה כקמחית ויכולה להיות המנהיג החשוב ביותר שקם לנו. בניית אוהל מועד, על פי המדרש, נועדה לאפשר לבת המלך, משה, להתייחד בצניעות עם המלך – בעלה, שהוא אלוהים.
פלואידיות מגדרית (היכולת לנוע בין הזהויות המגדריות) היא לא המצאה של המאה ה-21. במקומות רבים במקרא ובספרות חז"ל ניכר שמגדר הוא עניין מעמדי, ולכן יחסי ולא מוחלט.
למי קראת נקבה?
המונחים "זכר" או "גבר" מול "נקבה" מעידים על עולם שבו התפיסה המגדרית היא מעמדית-יחסית. בעולם זה יש שני מעמדות: מעמד בועל ומעמד נבעל. מצער לחשוב על כך, אבל המונח "נקבה" (שהגיע הזמן שיעבור מן העולם) יוצר זיהוי מלא בין אישה לנקב שבין רגליה. אישה היא חור, ומעמדה הוא מעמד הנחדרת. לעומת זאת, ה"זכר" הוא מי שמשאיר את זכרו בנקב של הנקבה, ובזכות כך יהיה לו פרי בטן ויישאר ממנו זכר בעולם.
תמונת עולם דומה מציע המונח "גבר". מי שגובר, מנצח – והוא עושה זאת על ידי החדרת חרבו לגוף האויב. הנקבה, בהגדרה, מובסת – והגבר הוא הגיבור.
תבוסה וגבורה הם מושגים יחסיים, ומכאן הפלואידיות המגדרית במקורותינו. משה יכול להיות זכר אלפא ביחס לכל האנושות, אבל מול אלוהים? הוא יהיה הנקבה והאלוהים יהיה הזכר. כדאי לעיין בתנ"ך ולראות איך פעם אחר פעם מתחלפת התמונה המגדרית והיחסיות שלה מתבהרת. כל גבר הוא לפעמים גם אישה, ואישה היא "גברת" מול החלשות ממנה ("שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ", אומר המלאך להגר, שהרי ביחסי הכוח שרה-הגר – שרה היא הגיבורה והגר היא הרחם שלה).
פלואידיות היא לא תמיד ליברליות
אני שמחה לקבל השראה מהפלואידיות המגדרית שבמקורותינו, ואני מאמצת אותה בחום אל ליבי. עם זאת, יש לשים לב לכך שמקור הפלואידיות המגדרית במקרא ובספרות חז"ל הוא בתפיסה היררכית-פטריארכלית, הרואה את העולם כמערך בלתי נגמר של מאבקי כוח, ומעניקה למנצח הזמני את התואר "גבר". התפיסה הזו רואה בנחדרוּת עדות לנחיתות ולכישלון, ולכן מכנה את הנשים "נקבות" ואוסרת על גבר לחדור לגופו של גבר אחר. וזו הסיבה האמיתית לרדיפה של ההומואים – הם משבשים את ההיררכיה החברתית הנוחה לשליטים. את הפרק הזה אני אשמח להשאיר בעבר.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתב אוראל: "רוחמה יקרה, מציקה לי השאלה מדוע לא מוסיפים את זלפה ובלהה לאימהות ארבעת השבטים. כלומר ל-12 הבנים של יעקב יש ארבע אימהות, איך מתרצים את היותן אוויר?"
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerיקר, גם לי זה מפריע. זה בדיוק "סיפורה של שפחה", ונדמה לי שהדברים שכתבתי בטור זה מתייחסים גם לתהייה שלך. ליעקב היו שתי נשים שהן "גברות", ושתי נשים שהן "רחם להשכרה". בתפילותיי אני מזכירה באהבה ובתודה את כל האימהות שלנו – ואני מזמינה גם אותך להחזיר להן את ילדיהן ואת כבודן. באותה הזדמנות אנחנו יכולות לזכור של-12 השבטים היו גם אחיות.
שבת שלום!
