הרמטכ"ל הלוי מתייחס למחאת המילואימניקים
(צילום: דובר צה"ל )
הקצין הבכיר מאוד בצה"ל היה נחרץ וכעוס כשאמר: "השירות הצבאי צריך להישאר מעל לכל מחלוקת. אנחנו צריכים להשאיר את המחלוקות מחוץ לצבא. אסור לחשוב אפילו על סרבנות כל עוד לא ניתנה פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה".
ניכר היה שהקצין הזה, לוחם ומפקד שדה בעברו הלא רחוק, ובשירות פעיל גם היום, מדבר מדם ליבו. הוא לא רצה שנחשוף את זהותו. קצינים בכירים בצה"ל נזהרים כמו מאש שלא להיות מעורבים – או אפילו להיראות כמעורבים - בעימות הפוליטי-ערכי המשסע כעת את העם בישראל.
זה לא כל כך מפני שהם חוששים לקידומם או לתקציבים שממשלת הימין מלא-מלא אמורה לאשר להם, אלא מפני שהם אינם רוצים שהתבטאויות פומביות של בכירי צה"ל בנושא יתנו לגיטימציה עקיפה לסרבנות, שעלולה לפגוע באופן חמור בעיקר בתפקוד מערך המילואים.
4 צפייה בגלריה
בכירי הצבא חוששים שההפיכה המשטרית ותגובת המתנגדים יגרמו לחוסר במוטיבציה של הלוחמים. הלוי
(צילום: דובר צה"ל)
יותר מזה, בכירים בצה"ל סבורים שבמצב הנוכחי גלומה סכנה קיומית פוטנציאלית הנובעת מהתלכדות נפיצה אפשרית בין התגברות האיומים החיצוניים עלינו מצד הפלסטינים ומצד איראן ושלוחיה, לבין המשבר הפוליטי הייצרי הקורע כעת את העם בישראל ועלול לכרסם בצורה חמורה לא רק בחוסן הלאומי, אלא גם במוטיבציה של לוחמי צה"ל במילואים ובסדיר.
בלי לבטא זאת במפורש, בכירי הצבא חוששים שההפיכה המשטרית ותגובת המחנה שמתנגד לה יגרמו לחלקים בצה"ל לסבול מאותו נגע ממאיר של חוסר מוטיבציה, שהוא אגב הגורם העיקרי לכישלונות הצבא הרוסי באוקראינה.
הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, ביטא דאגה זו במפורש בנאום שנשא ביום חמישי בסיום קורס קציני חי"ר. "מחלוקת מטלטלת את החברה הישראלית ומגיעה גם לצבא", אמר הרמטכ"ל. "נהיה קשובים לרחשי המשרתים לא על מנת לתפוס צד אלא כדי לשמור על צה"ל מלוכד". באומרו "נהיה קשובים לרחשי המשרתים" התכוון כנראה הרמטכ"ל להגיד שבצה"ל מתכוונים לוודא שהתבטאויות ומחאות אנשי המילואים לא יגרמו לסרבנות ישירה שעלולה לפגוע בפעילות המבצעית ואולי אף לזלוג לסדיר. "השארת המחלוקת מחוץ לצבא היא הדרך היחידה לקיים צבא מילואים שנחיצותו רבה מאוד", הוסיף הלוי.
בצה"ל מדברים על שני סוגי סרבנות - הישירה ו"האפורה". סרבנות ישירה משמעותה סירוב להתייצב לשירות צבאי בסדיר או במילואים או סירוב לבצע פקודה חוקית. אם סרבנות מסוג זה תתפוס תאוצה וממדים גדולים היא תפגע ישירות ובאופן כמעט מיידי ביכולותיו של צה"ל להגן על ריבונותה של מדינת ישראל ועל ביטחונם הפיזי של אזרחיה.
4 צפייה בגלריה
סרבנות "אפורה" עלולה להתבטא בירידה משמעותית במספר המתגייסים לשירות קרבי. ארכיון
(צילום: דובר צה"ל)
"הסרבנות האפורה" לא מאיימת באורח ישיר ומיידי על יכולותיו של צה"ל, אבל היא מסוכנת הרבה יותר בטווח הארוך. סרבנות אפורה עלולה להתבטא, למשל, בירידה משמעותית במספר המתגייסים לשירות קרבי ביחידות שדה של צה"ל. אם מפני שהמתגייסים דואגים בסיוע פעיל של הוריהם להוריד פרופיל רפואי לפני גיוסם, אם מפני שהם "מאמצים" סעיף נפשי תוך כדי שירות או שהם סתם מפגינים מוטיבציה נמוכה ובעיות משמעת כדי שהצבא ירצה להיפטר מהם.
במילואים סרבנות אפורה היא תופעה חמורה עוד יותר, מפני שהיא עלולה לפגוע ממשית בכשירות ובמוכנות של הצבא. אין זה סוד שרוב טייסי חיל האוויר הם אנשי מילואים ששומרים על כשירות מבצעית באמצעות אימונים שבועיים או באמצעות השתתפות בגיחות מבצעיות ממש, למשל במסגרת המב"מ.
סרבנות אפורה של אנשי צוות אוויר עלולה להתבטא בהיעדרות תכופה בתירוצים שונים ומשונים מאימוני כשירות ומפעילות מבצעית. לכן יובן מדוע הצהרת המחאה של אנשי צוותי האוויר במילואים גרמה לרעידות רציניות – הרבה יותר ממכה קלה בכנף – למפקד חיל האוויר שהוציא בתגובה הודעה לתקשורת שנועדה להרגיע את הרוחות וגם במובלע להזהיר את הדרג המדיני מפני מה שעלול לקרות.
התפתחות שלילית במיוחד היא הסרבנות האפורה שעליה הודיעו אנשי מילואים המשרתים במערך המ"מ (מבצעים מיוחדים) של חיל המודיעין. במערך זה משרתים לוחמים בעלי כישורים מיוחדים שנבחרו בקפידה כדי לבצע משימות רגישות מאוד, חלקן הגדול בשטח אויב. בזכות אומץ ליבם וקור רוחם של אנשים אלה יש למדינת ישראל מודיעין התרעתי מציל חיים. יותר מזה אי אפשר לומר.
בגלל הכישורים הנדרשים ספציפית לכל אחד מהמבצעים המיוחדים יש לעיתים קרובות הכרח לגייס אנשי מילואים לפעילות מבצעית בשטח אויב, אפילו אם הם בעלי דרגות בכירות מאוד ועברו שנים מאז פשטו את המדים. לכן נזעק הרמטכ"ל הלוי ודרש למחוק את שמות בעלי הדרגות הבכירות מרשימת החתומים על מסמך המחאה של המילואימניקים של מערך המ"מ שהתפרסם ביום שישי.
במסמך הודיעו החתומים שאם יגויסו לשירות מילואים הם יתייצבו, אך יסרבו לצאת לפעילות מבצעית. זו כבר סרבנות מהסוג החמור שנותנת לגיטימציה לאנשים ביחידות פחות רגישות ומסווגות להשתמט משירות מילואים, למשל, בהגנה על התנחלויות בשטחים או בחסימת קו התפר. אם תקרה תופעה כזו צה"ל יקרוס תחת העומס, יחידות הכוח הסדיר לא יתאמנו וכתוצאה מכך מדינת ישראל תתקשה להתמודד ותספוג אבדות כבדות ממה שהכרחי במלחמה הגדולה הבאה.
צה"ל כבר היה בסרט הזה במלחמת לבנון הראשונה ב-1982, כשמפקד חטיבת הטנקים 211, אלוף משנה אלי גבע, הודיע שהוא יסרב לפקד על לוחמיו אם החטיבה שלו תקבל פקודה לכבוש את מערב ביירות. הוא טען שהקרב הזה, שהיה לדעתו מיותר לחלוטין, יגבה קורבנות רבים בנפש בין לוחמיו והוא לא היה מוכן לתת לזה לקרות. גבע הודיע עם זאת שהוא מוכן להיכנס למערב ביירות כלוחם אך לא כמפקד. הוא הודח וחלק מכוחות החטיבה שלו נכנסו למערב ביירות.
הייתה באותה מלחמה גם חטיבת צנחנים במילואים שלא גויסה מפני שהיה חשש סביר שחלק ניכר מאנשיה לא יתייצבו. שני אירועים אלו לא ממש השפיעו על החלטות הדרג המדיני אז - ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון אריק שרון - וגם לא על הרמטכ"ל באותה עת רפאל (רפול) איתן, שהיו באותו צד של המתרס הפוליטי.
הסירובים גם לא השפיעו על מהלך מלחמת לבנון הראשונה, בעיקר מפני שלצה"ל הייתה באותה תקופה יתירות גדולה בכוח לוחם ומפני שגילויי הסרבנות האפורה זכו לגינוי חריף מהמרכז ואפילו מהשמאל, אף שהוא התנגד נחרצות למלחמה. כיום זה אחרת. השמיכה שבאמצעותה צה"ל מנסה לחנוק את האינתיפאדה המאיצה בשטחים קצרה מאוד ומתוחה עד הקצה. כך יהיה גם אם יפרוץ עימות גדול עם איראן ושלוחיה.
בארצות הברית, בתקופת מלחמת וייטנאם, הסרבנות הישירה והסרבנות האפורה היו תופעות נפוצות מאוד. מיליונים חטאו בהם, כולל לפחות שניים שהיו אחר כך לנשיאי ארה"ב: ג'ורג' בוש הבן וביל קלינטון. אבל לארה"ב לא נשקפה אז סכנה קיומית מאויב חיצוני כלשהו, כמו שנשקפת כעת למדינת ישראל ולאזרחיה. לכן אין מקום לגזירה שווה.
בכירי צה"ל בשירות פעיל מקפידים מאוד, מסיבות מובנות, שלא להיתפש כמי שאפילו ברמז נוקטים עמדה לטובת צד זה או אחר. אבל אחד הקצינים הבכירים שאיתו שוחחתי לאחרונה הזכיר לי שהוא התנסה במצב דומה גם באוגוסט 2005, כשפקד על כוח שפינה מתיישבים מרצועת עזה, במסגרת תוכנית ההתנתקות.
ארבעה ממפקדי כוחות המשנה שלו במבצע הפינוי, הוא נזכר, היו בוגרי הישיבה בעלי - מעוז רעיוני ולמדני מוביל של הציונות הדתית-לאומית. ארבעתם התנגדו רגשית, רעיונית ופוליטית לעצם הנסיגה מהרצועה ובעיקר לעקירת היישובים ופינוי התושבים, אך איש מהם לא סירב פקודה וגם לא ביקש להשתחרר מביצועה. כך גם מי שהיה אז מפקד האוגדה, האלוף (מיל.) גרשון הכהן. המסר המשתמע מסיפורו של המפקד הבכיר בשטח אז היה ברור. כמו לובשי המדים מהימין ב-2005, כך גם במרכז-שמאל היום חייבים להבין שסירוב פקודה או השתמטות ממנה עלולים לעלות לנו ביוקר.
עם זאת, ברגע זה ממש, אומרים גורמי ביטחון בכירים, גל המחאה הפוליטי נגד המהפכה המשפטית אינו מהווה סכנה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל ולביטחון הפיזי של אזרחיה. אין עדיין עובדות של ממש שיעידו על קיומה של סרבנות ישירה וגם לא של סרבנות אפורה. אבל בפוטנציה, אומרים בכירי המטכ"ל במפורש, אם המשבר החוקתי יחריף, הסרבנות - ובעיקר הסרבנות האפורה - עלולה להפוך לסכנה קיומית. עד כמה שאפשר לשפוט על פי רחשי הלב שעולים מהשטח - הם אינם מגזימים.
