בנימין נתניהו העביר את סוף השבוע ברומא. פגש את ראשת ממשלת איטליה, כמה גורמים יהודים, קצת אנשי עסקים, ציין יום נישואים ונח. מגיע לו. החיים בארץ קשים, קל וחומר לראש הממשלה. אבל המנוחה והאופן שבו ינצל אותה להתבוננות על הנעשה יהיו בעלי ערך אך ורק אם פסק הזמן יעזור לו להגיע להחלטה הגדולה שמחכה לו, ואשר מתחייבת בעת הזו, לפרוש מהרפורמה המעוותות, העקומה וההרסנית במערכת המשפט. מ-1948 ואילך עמדו כמעט כל ראשי ממשלת ישראל בפני לפחות רגע מכונן אחד, וקיבלו בו החלטה שלכאורה הייתה הפוכה לדרכם, שונה ומאתגרת, אבל מחויבת המציאות; החלטה שקיבעה אותם בהיסטוריה.
במאי 1948 ידע דוד בן גוריון שהיישוב היהודי דוהר לעבר מלחמה קשה מול מדינות ערב. הוא היסס מאוד, ובצדק רב, אם להכריז על הקמת מדינה עם עזיבת הבריטים. אבל הוא הבין שזה רגע היסטורי יחיד ומיוחד, בנסיבות שלא יחזרו על עצמן, ולכן הוביל בדרכו הבן-גוריונית המוכרת את ההנהגה שלצדו לקבל את ההחלטה. השאר היסטוריה.
ב-1967 ראה ראש הממשלה לוי אשכול את ענני מלחמה נאספים מעלינו. מצרים סגרה את מיצרי טיראן, משקיפי האו"ם ברחו, החלה תקופת המתנה ארוכה. הציבור שידר מצוקה וחשש. העיניים נישאו אל משה דיין, דמות נערצת, מפקד צבאי כריזמטי, עטור הילה ורקורד של הישגים. אשכול ויתר על תיק הביטחון ודיין החליף אותו. כעבור ימים אחדים יזמה ישראל מהלומה צבאית על מצרים, סוריה ואחר כך ירדן. דווקא איש הפשרה, האנטי-מיליטריסט, נרשם בהיסטוריה כראש הממשלה שהוציא את ישראל למלחמה שאחריה הכל נראה אחרת.
מנחם בגין נבחר לראשות הממשלה אחרי מהפך מאי 1977. בארץ ובעולם עורר האיש הזה דאגה רבה. לבגין היה רקע של "טרוריסט", איש קיצוני שלא עמד מעולם ליד הגה השלטון. בארה"ב התחבטו אם להזמין אותו, בישראל איימו אזרחים בירידה מהארץ. כן, זה נשמע מוכר. עבור חלק מהציבור, התחושה הייתה של אסון לאומי. אבל חצי שנה בלבד לאחר מכן נחת אנואר סאדאת בארץ וכעבור שנתיים כבר נחתם הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים. האיש שהאמין בחזון ארץ ישראל השלמה והגדולה הסכים לנסיגה והנחיל שלום בעל חשיבות אסטרטגית. זה היה צעד שנגד כביכול את עקרונותיו ואמונותיו, אבל בגין הבין: ישראל זקוקה לשלום כדי לבסס מעמדה האזורי.
גם יצחק רבין חתר לשלום וביטחון. מאחורי גבו התנהל מו"מ עם הפלסטינים, ותוואי ההסכם שהונחת עליו לא תאם את עקרונות ההסדר שחיפש. אך בסופו של דבר, במהלך אמיץ שבדיעבד עלה לו בחייו, הוא החליט להוביל את היוזמה עם שמעון פרס ולחתום בספטמבר 1993 על הסכמי אוסלו. האיש שכל חייו היו שרשרת קרבות, רמטכ"ל 67' ששחרר את ירושלים, האיש הזה הבין כי מגיע רגע שבו צריך להתפשר. הוא יצא לדרך שממנה לא חזר.
כך היה גם אריאל שרון בהתנתקות של 2005. הלוחם הנועז שהוביל את צליחת התעלה במהלך שהיטה את מלחמת יום הכיפורים לטובתנו, האיש עם המפות תחת חיקו שהיה מושא הערצתה של ההתיישבות ביש"ע, היה בסוף זה שהוציא את המתנחלים – והחיילים - מרצועת עזה. המהלך הזה שנוי במחלוקת עד היום בשל הנסיבות הביטחוניות, אבל בעיניי הוא קיבל החלטה שחילצה אותנו מלפיתתם של מיליוני פלסטינים והעניקה לנו מטרייה אמריקנית וגיבוי בינלאומי. נכון, שרון הטיף שנים לאידיאולוגיה אחרת, אבל ברגע המבחן הוא נדרש להתעלות על עצמו.
היו ראשי ממשלה אחרים שנקלעו לצמתים כאלה - גולדה מאיר מול יוזמות שלום עם המצרים, יצחק שמיר מול הסכם לונדון – אך הם דילגו על ההחלטה הגדולה שלהם. כל אחד מטעמיו. אהוד ברק ואהוד אולמרט היו מוכנים למהלכים כאלה, אך לא התאפשר שלהם. כל אחד והסיפור שלו.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגעכשיו זה הזמן של נתניהו. קדנציה שישית, 16 שנה ברוטו עם ההגה בידיים. הוא קיבל אין סוף החלטות, אף אחת מהן לא משתווה לדילמה הזאת, המשלבת היבטים פוליטיים ואישיים. על הפרק עומד מפעל חייו: הוא הגיע להישגים מדיניים, כלכליים ופוליטיים כמובן. הם עתידים להיחרב. מחאה כמו זאת נגד המהפכה במשפטית לא הייתה בהיסטוריה של מדינת ישראל. נדרשת כאן החלטה אמיצה. אפילו אמיצה מאוד. בניגוד לעמדת שותפיו הקואליציוניים וחבריו בליכוד, הוא חייב לעצור.
נתניהו הוא לא רק בן של היסטוריון ולא רק חובב היסטוריה בעצמו – ספרים כאלה תמיד מונחים על שולחנו – אלא אחד שתפיסתו את הציונות ואת דמותו האישית נובעת דרך הפריזמה של דברי הימים. שאלתי פעם מקורב מאוד אליו לאן הוא חותר, וזה ענה לי: להנציח מקומו בהיסטוריה. היכרותי איתו ארוכה, יותר מ-40 שנה. כבר ראיתי אותו בצמתים היסטוריים. עכשיו זה הזמן שלו. רומא דווקא מתאימה לעניין. לפי הדיווחים הוא יצא בשבת לסיור בעיר וביקר בשער טיטוס שבנה הקיסר דומיטיאנוס לאחיו שדיכא את המרד הגדול בארץ ישראלי בשנת 70 לספירה וחיסל העצמאות היהודית בארץ ישראל בפעם השנייה. עתיד הבית השלישי מונח עתה לפתחו של נתניהו.
ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות בממשלת ישראל ה-36
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
