הרשות הפלסטינית הודיעה בשבוע שעבר שלא תשנה בתחומה את שעון החורף עד לאחר סיום חודש רמדאן (המשוער ל-20 לאפריל), בעוד בישראל השתנה השעון כבר הבוקר (שישי). ניתן לייחס להחלטה רצון להקל על הצמים ולאפשר להם לאכול בשעה מוקדמת יותר, אבל בהתחשב בנסיבות קשה להפריד אותה מרצון פוליטי לייצר ייחוד ובידול משעון ישראל.
לוח השנה המוסלמי, בדומה לזה היהודי, צמוד למחזור הירח, אולם בשונה מן היהדות, המתקנת את פער הזמנים בין השנה השמשית והשנה הירחית על ידי עיבור השנה, הלוח המוסלמי צמוד לירח בלבד. כך, מדי שנה זזים חגי ומועדי האסלאם 10 או 11 ימים "לאחור", כלומר, מוקדם יותר מבחינת התאריך. בנוסף, המוסלמים עודם מסתמכים בקביעת תאריכים על מולד הלבנה הנראה לעין ולא על חישובים אסטרונומיים כפי שהחלה היהדות לעשות במאה הרביעית. לכן, חודש רמדאן שבו צמים המוסלמים מהבוקר עד הערב זז כל שנה ותאריך תחילתו המדויק אינו ידוע עד ימים ספורים ולעיתים עד יום הצום הראשון עצמו.
לפני אמצעי התקשורת המודרניים היה כל אזור אסלאמי נשמע למוסד הדתי המרכזי שלו לגבי מועד תחילת הצום, אולם עם התפתחות הטכנולוגיה הצליחה האימפריה העותמאנית בסוף ימיה לייצר אחידות יחסית בתחומה. לאחר נפילתה והקמת מדינות אסלאמיות רבות החלו מאבקים סמויים וגלויים על הנהגת העולם המוסלמי והערבי, שבא לידי ביטוי בשנים האחרונות גם בקביעת תחילת הצום. במאבק לוקחות חלק מצרים, סעודיה טורקיה ואיראן, המפרסמות את תאריך תחילת הרמדאן לשיטתן ומנסות כך לקבע את עצמן כמנהיגות דתיות ופוליטיות.
מאבק דומה, וניצול זמני הצום לצורך קידום אינטרסים פוליטיים, מצוי גם סמוך לישראל. הפגנת ריבונות מצד הרשות הפלסטינית באמצעות החלת שעון חורף או קיץ בתאריכים שונים איננה בגדר חידוש. ב-2008 הצטרפה לחגיגה אפילו ממשלת חמאס הטרייה בעזה. אבל השנה קביעת ההבדלים הינה לתקופה ארוכה, ועוד בזמן רגיש ומועד לפורענות. חודש רמדאן הפך בשנים האחרונות לשם נרדף לתקופה מתוחה ביטחונית והערבוב בין המאבק הלאומי והרכיב הדתי מתחדד בהחלטת הרשות לאחר את תחילת שעון הקיץ.
איתן לאובההחלטה כבר זכתה לביקורת בגין ההפרדה שהיא תייצר בין מסגד אל-אקצא, המרכז הדתי החשוב ביותר לפלסטינים שנמצא תחת שעון ישראל, לבין תושבי הגדה שיתנהלו בשעות אחרות. ביקורת נשמעת גם מכיוון פלסטינים תושבי מזרח ירושלים שרבים מהם חיים מחוץ לגדר ההפרדה. תושבי כפר עקב, למשל, גרים צמוד לרמאללה אך נמצאים בתוך תחומה המוניציפלי של ירושלים. חלקם עובדים או לומדים ברשות וחלקם עוברים מדי יום את מחסום קלנדיה בדרכם לירושלים. כלומר, ההחלטה מייצרת מצב שבמסגרתו עלולים דיירי בית אחד להיאלץ להתנהל בשעות שונות: חלקם עובדים בשטחי ישראל ומגיעים לעבודה על פי שעונה, והאחרים עובדים בגדה המערבית ומנהלים את חייהם שעה מאוחר יותר. בדיחות על כך נפוצו ברשתות החברתיות ורבות מהן מתעסקות ב"פריבילגיה" לצאת מהבית בירושלים ב-8:00 ולהגיע לעבודה בגדה לאחר שעה נסיעה – ב-8:00.
החלטת הרשות לייצר הבדל מהותי כזה בין תושביה לבין תושבי ישראל עשויה אמנם לקדם אחדות וזהות עצמאית, אך גם לפעול כחרב פיפיות. תושבי הגדה שעובדים בשטחי ישראל, ובעיקר תושבי מזרח ירושלים החיים גם ככה במציאות זהותית מורכבת, עשויים לעמוד כעת אל מול הכרעה בנוגע להיכן באמת נמצא מרכז חייהם. שינויים תעסוקתיים, חברתיים ואידיאולוגיים בשנים האחרונות, בעיקר במזרח ירושלים מאז בניית גדר ההפרדה, יצרו מצב שבו לא בטוח שהרשות תאהב את תוצאות ההכרעה בנושא.
- איתן לאוב, סטודנט במרכז האקדמי שלם ורכז תוכן והדרכה בעמותת "זאת ירושלים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
