בנימין נתניהו חושש מנבצרות ולכן חוקק חוק הנבצרות. נתניהו שונא להחזיר כספים ולכן מחוקקים את חוק המתנות. נתניהו נחרד מהאפשרות שיסיים את חייו בכלא ולכן הוא צריך שינוי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים כדי לשלוט בזהות אלה שידונו בערעור בתיקי האלפים. הוא הסיבה המרכזית לכך שהחקיקה הפרסונלית נמשכת ותימשך בזמן שהוא יוסיף לצאת לסופי שבוע בבירות אירופה על חשבון משלם המיסים. תוסיפו לכך את הלהיטות של המפלגות החרדיות להגיע להישגים אסטרטגיים מיידיים, ואת החלום המשיחי של לאומני הציונות הדתית לקבוע עובדות בלתי הפיכות במדינת יהודה, ותבינו שכל קשקושי הריכוך אינם רציניים.
ועדיין, היקף המאבק נגד ההפיכה המשטרית, עוצמתו ונחישותו, הם בבחינת הפתעה אסטרטגית שחבורת בוזזי הדמוקרטיה לא ציפו לה. כעומק המשבר, כך גדול יהיה ההישג של המחנה הציוני-ליברלי-דמוקרטי. זאת תהיה דרך ארוכה, קשה, ולמרבה הצער אני חושש שגם כואבת, אבל בפנינו עומדת הזדמנות.
המחנה הזה, שהיה במשך שנים ועד לפני כחודשיים מפולג ומסוכסך, קיבל הזדמנות בלתי חוזרת להתאחד סביב מכנה משותף עמוק ובסיסי שמחבר את עשרות הקבוצות והתנועות המרכיבות אותו: מדינה דמוקרטית, יהודית וליברלית ברוח מגילת העצמאות. בתיאטרון האבסורד שהוא הפוליטיקה הישראלית, דווקא המחנה הזה הוא ממשיך דרכו הדמוקרטית ומנציח משנתו של מנחם בגין ז"ל, בעוד מפלגת הליכוד הפכה למחריבת הדמוקרטיה.
בגין - אינטלקטואל, דמוקרט, איש זכויות אדם - גיבש את תפיסתו בין השאר על בסיס הרדיפה שחוו אנשי אצ"ל ולח"י מצד הנהגת היישוב ולאחר מכן כמנהיג חירות מול מפלגת מפא"י. בגין כמו חזה בצורה מדויקת את מה שעושים בימים אלה יורשיו בתנועת הליכוד בשיתוף קיצוני הלאומנות הדתית, גזעני העליונות היהודית והחרדים המתבדלים.
"למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם", כתב בגין ב-1952. "על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר קביעת החירויות האזרחיות כ'חוק היסוד' או 'חוק עליון' ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תוקפו של חוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החרויות האזרחיות".
אם לנתניהו ולשר המשפטים שלו יריב לוין היה קמצוץ מהעומק האינטלקטואלי והאידיאולוגי של בגין, ושמץ מהבנת הדמוקרטיה וחשיבות עליונות המשפט לדמוקרטיה, לא היינו מתגלגלים למשבר העמוק הזה. כך או אחרת, מטרות המחאה חייבות להיות ברורות כשמש הן למתנגדים להפיכה המשטרית והן לצד השני. עוצמתן מצויה בצדקתן. אלה המטרות:
• עצירת החקיקה
• חקיקת חוקה בהסכמה ברוח מגילת העצמאות
• שוויון מלא בנשיאה בנטל
• הקמת גוש פוליטי ציוני-ליברלי-דמוקרטי להגנת ערכי מגילת העצמאות
• מטרת העל שלנו חייבת להיות ניצחון
ניצחון. פשוטו כמשמעו. אומר זאת גם ברוח נאומו המפורסם של ווינסטון צ'רצ'יל: אתם שואלים מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון. ניצחון בכל מחיר. ניצחון חרף כל השנאה וההסתה. ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך. שכן ללא ניצחון, לא תהיה לנו יותר מדינה דמוקרטית יהודית ברוח מגילת העצמאות.
מה שיכריע בסופו של דבר היא צדקת הדרך. זה נשמע מושג תיאורטי, פילוסופי משהו, אבל הוא לא. המחנה הליברלי-דמוקרטי רוצה להעניק זכויות לאזרחים ולא לצמצם אותן. הוא לא יחוקק חוקים שנועדו להגן על ראש ממשלה נאשם בפלילים, הוא לא רוצה להמציא חוקים שיאפשרו לראש הממשלה לקבל כספי תרומות על מנת להחזיר חובות, הוא לא ינסה להפוך את בית המשפט לפוליטי על ידי שליטה במינוי שופטים ולא ינסה לחוקק חוק יסוד על מנת להכשיר עבריין מורשע להיות שר למרות פסיקת בג"ץ. המחנה הליברלי-דמוקרטי מאמין בשוויון, אותו ערך שנשלל בגסות מ"חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי", והפך אותו ליוזמה גזענית. המחנה הזה לא מחפש "חוק חמץ" שמיועד לבתי חולים המשרתים את כל הציבור - יהודים, מוסלמים ונוצרים, חילונים או דתיים.
כאשר מחנה אחד פועל בדורסנות - על ידי חקיקת חוקים שבמצטבר מהווים הפיכה משטרית שמשנה את מהות המדינה שקמה על בסיס חזון האבות המייסדים במגילת העצמאות - הוא מזיז גם את הקווים האדומים של מחנה המחאה. המאבק הופך לאינטנסיבי יותר, לאופנסיבי יותר, והוא מתפתח לכיוונים שבסוף יציבו חומה בצורה מול הדורסנות.
38 שנים מחיי עמדתי בחזית יחד עם חבריי בצה"ל, בשב"כ, במשטרת ישראל ובמוסד. עשינו זאת ללא סייג תוך סיכון חיינו בארץ, ביהודה, שומרון ובעזה, בלבנון, בסיני ובחו"ל. ראינו תקופות קשות, אבל מעולם לא ניסו לשנות את מהות המדינה ואת ערכי היסוד שלה. והנה הגיעו ראש ממשלה נאשם בפלילים, ראש מפלגה עבריין מורשע, גזענים, כהניסטים, תומכי עליונות יהודית, הומופובים, מיזוגנים, קנאים דתיים ולאומנים הממליצים למחוק כפר שלם ומצדיקים פוגרום נורא, ואיתם קבוצה מתבדלת שמנהיגה את החברה החרדית - כל אלו קמו לבזוז את הדמוקרטיה, לרוקן אותה מתוכן ולזהם את שאריותיה בשחיתות שלטונית חמורה. כל אלה לא יכולים להיחשב אחיי. אנחנו אולי בני אותה דת, אבל אני לא מרגיש חלק מהם.
מעולם לא נעשתה בישראל דה-לגיטימציה כה חמורה על ידי נבחרי ציבור, אגב התבטאויות מזעזעות, נגד הנושאים האמיתיים בנטל. מעולם לא כינו את המילואימניקים, הטייסים, הלוחמים והלוחמות במילים נוראיות כמו נמושות, בוגדים, אנרכיסטים, שטופי מוח, מהונדסי תודעה ועוד. האם אנחנו נפגעים מזה? מאוד. זה פוגע בתחושת הממלכתיות שלנו משום שלאורך השנים שירתנו מפלגות מימין ומשמאל. לא ייתכן שנבחרי ציבור שתרומת רובם למדינה נופלת בסדרי גודל משלנו תכנה אותנו כך ותצפה שנמשיך לשרת אותם. הם משרתי ציבור והמדינה בדיוק כפי שאנחנו היינו. על כן איני יכול להתעלם מנימוקיהם של אלו השוקלים לסרב לשרת עבור ממשלה כה לא לגיטימית.
סגן מפקד פלוגה קרבי במילואים, מלח הארץ, שעימו שוחחתי לפני כשבועיים במטרה לשכנע אותו שלא יסרב להתייצב למילואים ביהודה ושומרון, אמר לי אז: "אם אנשים יסרבו עכשיו בהמוניהם, לא נגיע לתרחישי הקיצון שאתה מתאר". בדיעבד ייתכן שהוא צדק ואני טעיתי. אני משוכנע שרוב רובם של אלו המסרבים לשרת כעת, או ששוקלים לסרב כאשר ההפיכה המשטרית תושלם, יהיו הראשונים להתייצב להגן בגופם על המדינה אם חלילה הדבר יידרש. משום שאצלנו לא מדובר במילים. אנחנו עשינו, עושים ונעשה. אויבינו מוזמנים לא להתבלבל.
בשנים האחרונות סברו רבים שלא נכון להתמקד בנתניהו במאבקנו על דמות המדינה ועל דמות השלטון. אני חושב שהיום כבר אין ספק: נתניהו הוא יותר מ-50% מהבעיה. מהתנהגותו ניכר גם שהוא עבר פאזה. כל מי שעבד איתו קרוב חש תמיד שהאיש חי בבועה שאליה נכנס מידע מסונן ומוטה, ושהוא מנותק מההוויה הציבורית ומהרחוב. אולם נראה שהוא פשוט החליט לפוצץ את הבועה הזאת על ראשנו, משום שבפועל הוא מיישם מדיניות של "תמות נפשי עם המתנגדים, ולעזאזל המדינה". כל פעולותיו מאז בחירות נובמבר מעידות שהוא בניגוד עניינים מוחלט עם המדינה, ולא רק בעניין ההפיכה המשטרית.
המדינה נמצאת בבעיה קיומית כבר שבועות ארוכים, אבל גם כשהמצב כה חמור, הוא מקפיד לצאת לנסיעות ראווה בזבזניות בחו"ל – זו כבר השלישית ברצף - על חשבון הנושאים בנטל. זו עוד הוכחה לעד כמה הוא לא ראוי לשמש בתפקידו. על כן, כל מתווה עתידי ליציאה מהמשבר חייב לכלול את החלפתו במועמד אחר מהליכוד ואת יציאתו מהמערכת הפוליטית. לתמיד.
היציאה מהמשבר תהיה מבוססת על שינויים קואליציוניים. בין אם הממשלה תיפול ובין אם לאו, הדרך - אולי היחידה – היא זו: הקמת ממשלת אחדות לאומית על בסיס הליכוד (32 מנדטים), יש עתיד (24), המחנה הממלכתי (12) וישראל ביתנו (6). זו תהיה קואליציית ימין-מרכז יציבה המתבססת על 74 מנדטים. אחרי שממשלה כזו תקום ניתן יהיה לצרף אליה מפלגות נוספות, אולם אלו לא יהוו לשון מאזניים.
הקואליציה הזו תקום למטרה מרכזית אחת: חקיקת חוקה בהסכמה למדינת ישראל. זו תסדיר באופן יסודי את סוגיית היחסים הראויים והמאוזנים בין שלוש הרשויות, את חוקי היסוד ומעמדם, את ההגנה על מיעוטים וחלשים, את גיוון מערכת המשפט ואת שיפור הביקורת על הפרקליטות. אולם תנאי יסודי ומוסכם יהיה שבכל מצב תישמר עליונות המשפט, עצמאות בית המשפט ואי-תלותו ברשות המחוקקת והמבצעת, בהתאם לתפיסתו הדמוקרטית של מנחם בגין.
יובל דיסקיןבמסגרת הקמת הקואליציה הזו יימצא גם הפתרון המשפטי לסגירת תיקיו הפליליים של נתניהו, בכפוף וכתנאי לפרישה מיידית ומוחלטת מהחיים הציבוריים. מעבר לכך, הקואליציה תקים ועדה ציבורית רחבה, בחסות נשיא המדינה, שתגבש הצעות ותגיש אותן לו ולכנסת. ממשלת האחדות תעסוק כמשימה ראשונה בהחזרת היציבות והאחדות לחברה הישראלית, לכלכלה ולביטחון הלאומי. עליה לעסוק גם בשינוי תרבות השיח ובהפסקת תרבות השקר המרעילה את הדיון הציבורי.
בנימין נתניהו אוהב את וינסטון צ'רצ'יל. הוא מרבה לצטט אותו, ובתוך תוכו הוא גם טועה לחשוב שהוא מנהיג היסטורי כמוהו. ניחא. אסיים בעוד משהו ברוח נאומו המפורסם של ראש הממשלה הבריטי: אם גם חקיקת ההפיכה המשטרית תושלם, אם גם תשחיתו את השלטון, וגם תפגעו בבית המשפט, תמנו עבריינים מורשעים, גזענים והומופובים לשרים, תאפשרו לראש ממשלה נאשם בפלילים להנהיג מדינה, תחוקקו חוקי נבצרות ומתנות מושחתים, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו ניאבק בכנסת, ניאבק בכיכרות וברחובות, ניאבק באוויר, בים וביבשה. אנחנו נגן על הדמוקרטיה שלנו ברוח מגילת העצמאות, ויהיה המחיר אשר יהיה. לא נשתמש באלימות, לא נזרוק רימון יד ולא נהרוג מפגין, לא נבצע פוגרום ולא נשרוף בתים על יושביהם. לא נרצח ראש ממשלה. וחשוב מכל - לעולם, לעולם לא ניכנע.
- יובל דיסקין היה ראש שב"כ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
