תמונת המצב המודיעינית שהתגבשה במערכת הביטחון עם פתיחת חודש הרמדאן שהחל אתמול (חמישי) אינה מעודדת והיא שונה מהותית מהשנתיים הקודמות. השוני נובע מהמשבר הפוליטי–חברתי בתוך ישראל ומכך שהממשלה מפעילה את כוחות הביטחון שלה בשני ערוצי פעולה ובשתי אסטרטגיות שונות, שלרוב סותרות זו את זו ומפריעות זו לזו.
מערכת הביטחון, שפועלת באמצעות צה"ל ביהודה ושומרון, מנסה בכל האמצעים העומדים לרשותה, הצבאיים והכלכליים, לייצר רגיעה בזמן הרמדאן למרות שהשטח בוער. לעומת זאת, גורמים במערכת הביטחון אומרים כי פעולות המשטרה - בהוראות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר - דווקא מתסיסות את השטח בירושלים ובקרב האסירים הביטחוניים.
התוצאה עלולה להיות שירושלים וסוגיית האסירים ידליקו את השטח גם ביהודה ושומרון, שם ממילא נפיץ. כשבכירים במערכת הביטחון נשאלים מה מדאיג אותם כעת בתחום המבצעי, הם אומרים כאיש אחד: "התלכדות כל זירות העימות לזירה נפיצה אחת".
נתחיל דווקא בזירה הרחוקה – איראן: מהמידע הגלוי והפחות גלוי הזורם לגורמי הביטחון הישראלים ולקהילת המודיעין עולה שבתוך ההנהגה האיראנית והנהגת משמרות המהפכה משוכנעים שישראל צועדת לקראת אובדנה, וכי המשבר הנוכחי הוא שלב חדש וחשוב בדרך להתפרקות המדינה היהודית מבפנים. השלב הבא, כך הם מאמינים, יהיה היעלמותה של ישראל ממפת המזרח התיכון.
בקרב האייתוללות ומפקדי משמרות המהפכה יש שתי אסכולות שניטש ביניהם ויכוח - האם צריך "לעזור לישראל לכרוך את החבל סביב צווארה בעצמה" באמצעות פעולות טרור שיזרעו כאוס בישראל, או שצריך להניח לישראלים בשעה זו להמשיך במלאכת ההרס העצמי לבדם? התומכים באסכולה השנייה סבורים שמתקפת טרור או כל פעולה התקפית אחרת על ישראל בשעה זו רק תלכד את העם בישראל, תאחה את הסדקים החמורים שנתגלעו בצה"ל וכתוצאה מזה ייפסק תהליך ההתפרקות של ישראל.
נסראללה על הפיגוע במגידו: "העמימות משרתת אותנו. כל תוקפנות תיענה בתגובה"
העיסוק בשתי שאלות אלה בקרב ההנהגה והתקשורת האיראנית הוא אינטנסיבי מאוד, ובמערכת הביטחון מצביעים עליו בדאגה. "הם מזהים חולשה בישראל והם עדיין לא סגורים בינם לבין עצמם איך ואם לנצל אותה", הם אומרים. זו כנראה אחת הסיבות שהאיראנים, לפחות לפי שעה, אינם מעודדים את חיזבאללה לפעול ישירות נגד ישראל מתוך שטח לבנון.
להיפך, האיראנים רואים בחיזבאללה יותר משליח, אלא שותף אסטרטגי שהוא מרכיב מרכזי בהרתעה האסטרטגית האיראנית. לכן האיראנים רוצים לשמור את חיזבאללה לעת עתה מחוץ למשחק, כדי שיהיה כשיר לפעולה אם וכאשר תגיע שעת העימות הגדול בין ישראל ואולי גם ארה"ב לבין איראן. גם נאומו שלשום של נסראללה, שבו חזר על איומיו מבעבר ואמר כי "כל תוקפנות תיענה בתגובה", לא שינה את תמונת מצב.
לפיכך לפי שעה האיראנים ממשיכים לאתר בלבנון וגם ביהודה ושומרון פלסטינים בודדים או קבוצות מקומיות קטנות שלהם הם נותנים כסף ואמצעי לחימה ושולחים אותם לעשות את העבודה. דפוס פעולה זה אינו חדש אבל לאחרונה הוא תופס תאוצה והוא תורם בצורה משמעותית לתסיסה ביהודה ושומרון. הגורם העיקרי שבאמצעותו פועלים האיראנים ביהודה ושומרון הוא הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
טקס החתימה על חידוש היחסים בין איראן לסעודיה
האיראנים גם פתחו לאחרונה ב"מתקפת חיוכים" מדינית כלפי מדינות האזור, וסין עוזרת להם בכך. ההסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לסעודיה היה הצעד הראשון, אבל יש לו המשך. נשיא איראן, אבראהים ראיסי, הוזמן לריאד ואיראן התחייבה לצמצם את אספקת הנשק לחות'ים בתימן שהם אויבי סעודיה. בשבועות האחרונים היו גם צעדי התקרבות משמעותיים בין איראן לאיחוד האמירויות, גם שם בתיווך סיני.
המתקפה הדיפלומטית הזו של איראן, שמתקבלת בברכה על ידי סעודיה ואיחוד האמירויות, נובעת בעיקר מאכזבת מדינות המפרץ הערביות מארצות הברית, ומהחשד שהולך ומתפתח כלפי האופי של ממשלת ישראל הנוכחית.
מתקפת החיוכים הזו לא נועדה לפרק את "הסכמי אברהם", אבל התוצאה בפועל עשויה להיות האטה ואפילו עצירה בתהליך ההתקרבות והנורמליזציה בין ישראל למפרציות, ועלולה להשפיע על היחס שלהן לעימותים שעלולים להתלקח בין כוחות הביטחון של ישראל לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים, בהר הבית ואולי גם בתוך ישראל. הרמדאן השנה עלול לגרום לנסיגה בתהליך השתלבות ישראל במרחב המזרח תיכוני, ולא רק בגלל איראן.
בשתי הזירות הפלסטיניות העיקריות כוחות הביטחון של ישראל נכנסים למצב שבו יש אדי דלק באוויר וכל אירוע עלול להידרדר להתלקחות כללית. הסיבות ידועות: חולשת הרשות הפלסטינית שאיבדה שליטה בצפון השומרון מחייבת את צה"ל, השב"כ והימ"מ לסכל טרור בתוך מחנות הפליטים והקסבות, מה שגורם להתנגשויות בנשק חם עם מאות פלסטינים ולהרוגים רבים בכל עימות כזה.
תיעוד מהפעולה בטול כרם, אתמול
לוויות ההרוגים ותחושת הנקם מביאות עוד ועוד בודדים והתארגנויות מקומיות אל תוך מעגל האלימות והטרור. הרשתות החברתיות מלבות את היצרים ואת תאוות הנקם, וחוזר חלילה. גורם נוסף הוא כמות הנשק הרבה - המאולתר והתקני - שבשטחים, וכבר ראינו גם מטעני נפץ כמו באינתיפאדה השנייה. כל זה אינו חדש אבל הוא נוכח בשטח וצה"ל נערך בתכנונים, אימונים ותגבור כוחות כדי לטפל בהתפרצות, ואם אפשר - למנוע אותה לחלוטין. מתאם הפעולות בשטחים, אלוף רסאן עליאן, פרסם שורת הקלות לפלסטינים לרגל חג הרמדאן שנועדו להרגיע את השטח כמו בכל שנה.
אבל בניגוד מוחלט לאסטרטגיה שצה"ל נוקט בה ביהודה ושומרון, שתכליתה למנוע התלקחות ולהרגיע את השטח (כולל בעזרת ירדן, מצרים, האמירויות וקטאר), המשטרה ומג"ב פועלים במזרח ירושלים באופן שדווקא מתסיס את השטח המזרח ירושלמי. לאחרונה מבצעים כוחות המשטרה הריסת בתים בשכונות הקצה של ירושלים בגלל עבירות בנייה בקצב מוגבר, על פי מדיניותו והנחיותיו המפורשות של השר בן גביר.
הגורם השני בעוצמתו שמתסיס את השטח גם בירושלים וגם ביהודה ושומרון הן ההגבלות החדשות על ההטבות שאלפי האסירים הביטחוניים נהנו מהן עד כה בבתי הכלא בישראל. כתוצאה מהגבלות אלה, הכריזו כמה אסירים על שביתת רעב שלאחר מכן בוטלה תוך שהם מודיעים: "ניצחנו את ישראל".
בצה"ל אומרים שגם אם ההגבלות האלו מוצדקות כשלעצמן, הטלתן בזמן הרמדאן - כשהלהט הדתי מתחבר ללהט הלאומני - עלולה להתפוצץ לנו בפנים. ברחוב הפלסטיני יש רגישות רבה לנושא האסירים ומניעת ההטבות ערב הרמדאן לאסירים הביטחוניים נתפסת כמהלך מכוון של ממשלת ישראל שנועד לפגוע בשמחת החג של משפחות האסירים, ובעצם של כל העם הפלסטיני.
בן גביר מדבר בחודש שעבר על סגירת המאפיות בבתי הכלא
זו נקודה חשובה שצריך להבין אותה דווקא בימים אלה. כל מה שהממשלה וכוחות הביטחון של ישראל עושים בימים אלה נתפס על ידי הפלסטינים כפרובוקציה מכוונת. החל בהריסת הבתים, עבור לשלילת ההטבות מהאסירים הביטחוניים, עבור לחקיקה שמאפשרת לחדש את ההתיישבות הישראלית שפונתה בהתנתקות בצפון השומרון וגמור בהצהרות של השר בצלאל סמוטריץ'.
כל אלה, אומרים גורמי ביטחון שבקיאים מאוד בנעשה בזירה הפלסטינית, נתפסים ברחוב הפלסטיני כמדיניות מכוונת של המשטרה שנועדה להכאיב לפלסטינים ולהראות להם מי בעל הבית. עובדה זו כשלעצמה מתסיסה מאוד את יהודה ושומרון ואת ירושלים. יש נקודת אור אחת בינתיים בתמונה הקודרת הזו, והיא שכרגע לפחות אין ניסיונות התססה על רקע דתי איסלאמיסטי ביחס למסגדי הר הבית. אנחנו לא שומעים את הקריאות "אל-אקצא בסכנה" כמו בשנים קודמות, והלוואי שזה יישאר כך.
גם בעזה ממשיך כרגע חמאס במדיניות שלפיה הוא מונע פעילות ישירה נגד ישראל משטח הרצועה ובמקביל משקיע מאמצים רבים לגרום להתלקחות רבתי ביהודה ושומרון. לחמאס יש כרגע סדר עדיפויות אסטרטגי להתעצם צבאית בלי הפרעה ולשפר את מצבם הכלכלי של התושבים. לכן חמאס מונע ירי רקטות משטח עזה לעבר מדינת ישראל והג'יהאד האיסלאמי הממוסד משתף עמו פעולה.
סמוטריץ' בפריז, לצד מפת "ישראל הגדולה": אין דבר כזה עם פלסטיני, זאת האמת שצריכים לשמוע בבית הלבן
הרקטות שאנחנו עדים להן מפעם לפעם נורות על ידי ארגונים שאינם מקורבים לחמאס. בין היתר מדובר בפלג קיצוני בפתח ובחזית העממית לשחרור פלסטין - ארגון בעל אידאולוגיה סוציאליסטית מהסוג הישן, אבל בכל מה שקשור לטרור בשטחי יהודה ושומרון הוא פועל במיומנות ובמסוכנות רבה יותר אפילו מזו של חמאס.
אולם העובדה שעזה כעת רגועה אינה אומרת שכך זה יימשך בתקופת הרמדאן ואחריה. חמאס כבר הבהיר שהוא רואה במסגדי הר הבית וגם בנעשה ביהודה ושומרון סיבה להיכנס לעימות. האסטרטגיה שמתווה יחיא סינוואר קובעת שהתלקחות על רקע דתי (הפרת הסטטוס קוו) במסגדי הר הבית ובמזרח ירושלים, וכן עימותים עצימים בגדה המערבית, מחייבים את עזה להתערב בלחימה, בעיקר באמצעות ירי תלול-מסלול.
המשמעות היא שכמו בזמן "שומר החומות" ואחריו, גם חמאס-עזה עלול לרדת מהגדר אם יהיו עימותים משמעותיים בשטח ישראל. הדבר נכון גם לגבי הפלסטינים במחנות הפליטים בדרום לבנון, שבזמן "שומר החומות" ירו רקטות לשטח ישראל. גם היום, אחרי שחמאס בהנהגת סאלח עארורי תגבר מאוד את יכולותיו לפעול משטח דרום לבנון בהעלמת עין של חיזבאללה, צריך להתכונן ולהיערך לאפשרות שאף משם יהיו רקטות וניסיונות חדירה, בעיקר אם תהיה התלקחות גדולה בירושלים, בשטחים ובבתי הכלא.
ועדיין, לא ברור מה יקרה בשטח ישראל, בתוך הקו הירוק. המשטרה נערכת ממילא וכך גם פיקוד העורף, השר בן גביר משקיע בעניין זה מאמצים ניכרים, וגם כאן עלולה ההתלקחות לבוא כתוצאה מהתפוצצות שלושת הנפצים העיקריים: הר הבית, האסירים והרוגים רבים ביהודה ושומרון. ועדיין לא דיברנו על הפשיעה הלאומנית היהודית בשטחי הגדה שמהווה גורם סיכון פוטנציאלי.
בצה"ל ובשב"כ נערכים לכך ומקווים מאוד שזה לא יקרה, וכאמור הסיוט של מערכת הביטחון כעת הוא התלכדות כל הזירות האלו לזירת עימות פעילה אחת שעלולה לדרדר אותנו לסבב נוסף של לחימה ושפיכות דמים. במערכת הביטחון מנסים להשפיע בכל האמצעים על השר בן גביר, כולל באמצעות ראש הממשלה, כדי שהשר לביטחון לאומי לא ילהיט את הרוחות בירושלים באמצעות פעלתנות יתרה של המשטרה בתקופת הרמדאן.
במקביל נעשים מאמצים רבים להשפיע על הנהגת הציונות הדתית והנהגת המתנחלים כדי שירסנו וימנעו פשיעה לאומנית, לפחות בתקופת הרמדאן. כרגע לפחות נראה שהסתירה בין המדיניות המרגיעה של מערכת הביטחון ביהודה ושומרון ועזה לבין המדיניות הלעומתית והמתגרה שמוביל השר בן גביר בירושלים מעלה את הנפיצות בשטח. עדיין לא מאוחר לשנות כיוון בירושלים ובבתי הכלא, לפחות לתקופת הרמדאן.
