השעון ממשיך לתקתק
צה"ל מנסה כבר חצי שנה לקנות זמן עבור הדרג המדיני. אלא שהדרג המדיני, אחרי שנכשלו אחרוני מאמציו של אהוד ברק להגיע להסכם כלשהו, הכריז סופית שאין לו מה לעשות עם הזמן הזה, וגם הפרטנר לא ממש מעוניין. וכך השעון ממשיך לתקתק, לקראת האירוע או האירועים שיציתו את התבערה הגדולה
טיבו המדויק של הקשר בין פיגועי היומיים האחרונים הוא, כרגיל, בעיני המתבונן: אלה שסבורים שליאסר ערפאת יש שליטה מוחלטת בכל מה שקורה, אפילו בארגונים כמו הג'יהאד האיסלמי והחמאס שאינם סרים למרותו, משוכנעים שהכל חלק ממאמץ מתוזמר להביא להסלמה, שתגרור את ישראל לתגובה ותאיץ את ההידרדרות האיזורית ואולי את ההתערבות הבינלאומית שערפאת מייחל לה.
אלה – והם מהווים את הרוב בקרב מקבלי ההחלטות – שרואים בדאגה את התפוררותה של מרות ערפאת בשטחים, מזהים כאן שיתוף אינטרסים בין גופים כמו החמאס והג'יהאד, שמבחינתם ככל שיהיה יותר רע כך יהיה יותר טוב (ואולי גם תימנע תחילתה של הידברות בין ערפאת לשלטון החדש בישראל), לבין פעילות מקומית של אנשים הקשורים לרשות אבל אינם פועלים בהוראה ישירה של ראשה.
כך או כך, מבחינת הציבור בישראל, שהחליף רק לפני חודש וחצי ממשלה ונתן לאריאל שרון מנדט ברור אחד – להקטין את הפחד היומיומי – המצב הולך ונהיה בלתי נסבל.
חוץ מדוברים שלשונם קלה על ההדק, אף אחד לא מזהה איזהו פתרון פלא שהוחבא מאיתנו כל הזמן הזה ועכשיו, רק מפני שהימין עלה לשלטון, יוצא פתאום מן המחסנית. צה"ל יכול להגיב בתקיפות נקודתית כזו או אחרת, שלא יהיה בה כדי להרתיע מי שיש לו אינטרס לבצע פיגועים, ובוודאי לא יהיה בה כדי למנוע פיגוע מתבשל. מי שמדבר על מדיניות חדשה, צריך להבהיר אם בכוונתו לכיבוש מחודש של שכונות כמו אבו-סנינה (וזו אינה השכונה היחידה המאיימת על היישוב היהודי בחברון, מה גם שלכל גבעה שתכבוש יש גבעה אחרת המאיימת עליה). מותה של שלהבת פס ז"ל מרתיח את הדם, אבל הירי אל היישוב היהודי הוא לא עניין חדש, ולו היה פתרון למנוע אותו (חוץ מיציאה משם, דבר שממשלות רבין וברק נמנעו ממנו, כך שאין מה לדבר על שרון, בוודאי לא בעיתוי הנוכחי), הוא כבר היה מיושם מזמן. כל השאר הוא מילים, הנובעות מתוך תסכול אמיתי. והבעייה עם תסכול אמיתי היא שהוא עלול להתפרץ מתי שהוא, במקום שאינו קשור ישירות לאירועים.
האמת, מבחינתו של צה"ל, היא שכבר חצי שנה הוא מנסה, בזכות מוכנותו וטיפולו הנבון בדרך כלל באירועים, לקנות זמן עבור הדרג המדיני. אלא שהדרג המדיני, אחרי שנכשלו אחרוני מאמציו של אהוד ברק להגיע להסכם כלשהו, הכריז סופית שאין לו מה לעשות עם הזמן הזה, וגם הפרטנר לא ממש מעוניין. וכך השעון ממשיך לתקתק, לקראת האירוע או צבר האירועים שיציתו את התבערה הגדולה. כרגע, עד כמה שזה נשמע קשה, לא נראית באופק ההתפתחות שתמנע ממנה להתלקח.