פיטורי שר הביטחון יואב גלנט מהווים פגיעה בביטחון המדינה. ראש הממשלה הביע למעשה בשם הממשלה אי-אמון ברמטכ"ל ובבכירי מערכת הביטחון האחרים שגלנט ייצג אותם בפני הממשלה. נתניהו אפילו לא כינס את הקבינט כדי שישמע את אזהרותיו של שר הבטיחון כפי שהיה אמור, ואף חייב לעשות.
לפי החוק הממשלה כולה היא המפקד העליון של צבא ההגנה לישראל. שר הביטחון הוא הממונה מטעם הממשלה על הקשר עם הפיקוד הבכיר של צה"ל שבראשו הרמטכ"ל. גלנט, בנאום שנשא אתמול, בסך הכול ביקש להביא לידיעת הציבור את מה שאמרו הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד לו ולנתניהו ביותר משיחה אישית אחת, פנים אל פנים.
הפגנות ברחבי הארץ לאחר הדחתו של יואב גלנט
הם הביאו בפניו תוצאות של סקרים שצה"ל עשה והסתמכו גם על דיווחים של ראש אגף המודיעין ושל ראש אגף המבצעים, שהעלו כי אי ההתייצבות לאימונים מתחילה להשפיע על השיבוצים לפעילות מבצעית בחיל האוויר וכי כבר התחילה זליגה של שיח מחאה פעיל גם לסדיר, כולל לזרוע היבשה.
גלנט והרמטכ"ל החליטו בינתיים לא לנקוט בצעדים משמעתיים נגד אנשי מילואים מתנדבים שלא התייצבו, כדי שלא להתסיס עוד יותר את חיל האוויר וגם זרועות אחרות של צה"ל. מה שגורם לתנועת המחאה להתפשט במהירות בתוך צה"ל הן הרשתות החברתיות, ולאו דווקא כמו שטוען ראש הממשלה וטוענים שרים, "שהמילואימניקים הסרבנים" מסיתים אחרים.
לנוכח עובדות אלה ולנוכח האיומים הגלויים שנשמעים מצד איראן, מצד הפלסטינים ומצד חיזבאללה - שרומזים שהם עשויים לנצל את השסע החברתי בישראל כדי לזרוע כאוס ולגרום בסופו של דבר לקריסת המדינה היהודית - נתניהו היה חייב להתאמץ לפחות לשמר את לכידות הצבא ואנשי המילואים ולהיעזר בשר הביטחון. אבל בפיטורי גלנט נתניהו עשה בדיוק ההפך, הוא פגע בלכידות הצבא ובעצם פגע בסמכותם של המפקדים הבכירים כשהביע בהם בעקיפין אי אמון.
אם מחר יהיה חייל שיסרב לפקודה שיקבל, למשל ביהודה ושומרון, האחריות לכך תיפול על נתניהו, שגרם לערעור האמון של לפחות חלק מהלוחמים במפקדיהם. כל מי שמכיר צבא ואיך הוא פועל יודע שהאמון שנותנים הלוחמים במפקדים הוא אחד הנכסים החשובים ביותר בשדה הקרב, גם להורים ששולחים את ילדיהם ומפקידים אותם בידי מפקדי צה"ל.
נתניהו, בנוסף לכך, עדיין לא סתר את אזהרת שר הביטחון. הוא גם לא יכול להוכיח שגלנט טעה או הגזים שהזהיר מפני התפרקות איטית של צה"ל. אבל הוא מיהר לפטר אותו; צעד אופייני לשליט לא דמוקרטי שמקבל בשורה רעה - הוא מפטר את השליח; ואולי יהיו משפטנים שיאמרו שנתניהו בעשותו כך פעל בניגוד לאינטרס הביטחון הלאומי, ותיתכן גם פסילה של הפיטורים בעילת אי הסבירות, שכן גלנט רק מילא את תפקידו.
גלנט היה נציגו של המגזר הענק בחברה הישראלית שמגן על המדינה ומפרנס אותה. נתניהו טרק את הדלת בפרצופו של המגזר הזה, ונראה שיהיו לכך הדים. אפשר להעריך שהפוליטיקאי שראש הממשלה ימנה במקום גלנט יתקל בקשיים ניכרים לתפקד. גם אם יהיה זה שר החקלאות אבי דיכטר, בשר מבשרה של מערכת הביטחון, צפוי משבר אמון חמור בינו לבין הפיקוד הבכיר של זרועות הביטחון ובינם לבין הממשלה שנתניהו עומד בראשה.
צריך לומר גם מילה על הפגיעה האישית, על העלבון שספג שר הביטחון רק משום שהיה לו האומץ והיושרה למלא את תפקידו. יואב גלנט היה לוחם קומנדו ימי מוכשר ונועז, הוא היה מפקד שייטת 13 מצוין שהשתתף ופיקד על מבצעים רבים בעורף האויב. הוא היה גם אלוף פיקוד דרום מצוין שנהנה מאמון הדרג המדיני, כלומר נתניהו וממשלתו. הייתה לו מעידה אזרחית אחת שבגללה לא התמנה לרמטכ"ל.
לפטר איש עם מעלות וזכויות בעם ישראל כמו גלנט אי אפשר רק בתואנה שהוא לא עדכן את ראש הממשלה על כך שהוא עומד לנאום ולקרוא לעצירת החקיקה. צבר הנזקים שגרם רה"מ לרוח צה"ל, ללכידות הלוחמים, לאמון הלוחמים במפקדיהם, מעלה חשש חמור: ראש הממשלה אינו מודע לגמרי לתוצאות מעשיו ומחדליו, או שהוא מתעלם במכוון. אנחנו, האזרחים והלוחמים בסדיר ובמילואים, כבר משלמים את המחיר.
