"מה אתה חושב, תהיה בקרוב מלחמה כוללת?". השואל שפגשתי באקראי באירוע חברתי הוא אדם שאפשר להגדירו כאישיות ציבורית מוערכת, שגם ידע לנמק בפניי מדוע הוא אינו שקט. פירטתי למה אני מעריך שלא תפרוץ בקרוב מלחמה כוללת ותוך כדי כך ציינתי בפניו בתמיהה את התופעה שרבים בציבור הישראלי – רבים מדי – מוטרדים בימים אלה מאפשרות כזו.
אבל לפני שמנתחים מנין וממה צמחה תופעה זו, רצוי קודם להכיר את העובדות בשטח. ראשית צריך לדעת שבידי קהילת המודיעין של ישראל אין שום התרעה או מידע קונקרטי שיכול להצביע על תוכנית או תכנון או הכנות של האויבים העיקריים והמסוכנים של מדינת ישראל להנחית עלינו במשותף מתקפת פתע בכל החזיתות במקביל.
(צילום: ירון ברנר)
אין ספק שאיראן ושלוחיה, חיזבאללה וחלק מהארגונים הפלסטינים, היו רוצים להוציא לפועל מתקפה משותפת ומתואמת שכזו. הם היו רוצים מאוד לנצל את מה שנראה להם כשעת כושר בלתי חוזרת - חולשה חסרת תקדים של החברה בישראל שמפולגת ומשוסעת מבפנים ושל צה"ל שנחלש בגלל "הסרבנים" כביכול; ארצות הברית שנחלשה צבאית ואיבדה עניין במזרח התיכון; והציר הערבי סוני-ישראלי שוושינגטון ניסתה להקים במפרץ נגד איראן ולא הצליחה (ממשלת הימין על מלא-מלא בישראל, ומדיניותה המוצהרת כלפי הפלסטינים והר הבית, טרפה לג'ו ביידן את הקלפים גם בעניין זה).
אבל המציאות היא שכל גורמי האיום הללו על ישראל אינם מסוגלים כרגע לעשות פעולה או מבצע שהוא מעבר לעימותי התשה, שדועכים אחרי כמה ימים. מה שמכונה בפינו "סבבים" או "ימי קרב". מה שקרה ברמדאן הנוכחי אינו שונה מדפוסי הפעולה המוכרים משנים קודמות, חוץ משתי פעולות.
רגעי התפיסה של הנהג שהסיע את המחבל ממגידו
(צילום: שמוליק דודפור)
האחת – המחבל שפוצץ מטען צד מתוחכם בצומת מגידו בשליחות חיזבאללה ואיראן, ככל הנראה כדי להגביר את הכאוס ואת האשמות ההדדיות בישראל. את הפעולה החריגה השנייה יזם מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה באיראן, איסמעיל קאאני, שבא במיוחד לביירות והצליח לשכנע את מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה (או לכפות עליו) לשתף פעולה בהעלמת עין עם חמאס ששיגר מדרום לבנון לשטח ישראל מספר חריג של רקטות - 34 לעומת 7-4 בפעמים קודמות.
העילה של חמאס לשיגורים הייתה האירועים בלילה שלפני כן במסגד אל-אקצא, אבל ההתפרעויות במסגד - כמו גם תגובת חמאס מלבנון - תוכננו מראש. קאאני, לפי פירסום ב"וול סטריט ג'ורנל", דאג שחיזבאללה יאפשר את השיגורים כדי לנקום כך בישראל על הרג שניים מקציניו בתקיפה שיוחסה לצה"ל בסוריה, כמה ימים קודם לכן. תגובת הנקם הראשונה הייתה שיגור המל"ט על ידי מיליציה הנאמנה לאיראן, מל"ט שיורט על ישראל מצפון לכינרת.
הפער בין נאומי הרהב למימוש האיומים
ירי הרקטות של חמאס מדרום לבנון היה אמנם חריג בכמותו, אבל כל הרקטות ששוגרו היו קצרות טווח והסבו נזק מועט יחסית לרכוש. כל הפירוט הזה בא לומר שמלבד תיאום ותיזמון משופרים בין הפלגים הפלסטינים, בעיקר בתוך חמאס, וההסכמה של חיזבאללה להעלים עין ביוזמה איראנית - לא ראינו שום מופע או יכולת צבאית-מבצעית חריגים מצד "הציר" האיראני או מצד הפלסטינים. לכל הגורמים האלה קשיים חמורים מבית, שמונעים בעדם מלממש את נאומי הרהב שמשמיעים מפקדיהם ומנהיגיהם.
שלומי, אחרי מטח הרקטות
(צילום: אסף מגל)
ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר וראש תחום העולם הערבי והפלסטינים באוניברסיטת רייכמן, מדגיש את האירוניה והמופרכות במצב שבו פוליטיקאים ומנהיגים איראנים - מחמינאי ומטה - מצביעים על חולשתה האסטרטגית של ישראל, מאיימים עליה ומנבאים את קריסתה, בזמן שביתם הם בוער.
חוץ מאיראן כל מדינות הציר כבר למעשה קרסו, וגם איראן נמצאת במצב כלכלי וחברתי חמור. הפלסטינים בכלל תלויים בחסדיה של ישראל מבחינה קיומית וביטחונית. אבל ד"ר מילשטיין טוען כי משטרים אוטוריטריים ומנהיגיהם תמיד שופטים את הנעשה במדינות דמוקרטיות על פי החולשות שהם מזהים אצל עצמם. לכן הם טועים בגדול בהערכת חולשותיהן של ישראל ושל ארצות הברית בשעה זו.
הרגיעה שצפויה, והסכנות שעדיין נשקפות
ההערכה של גורמי מודיעין בישראל היא שאחרי הרמדאן יירגעו קצת הרוחות. גל הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון אמנם יימשך, אבל הנפץ הדתי ("אל-אקצא בסכנה") כבר לא יהווה סכנה ברורה ומיידית; בעזה ובצפון נחזור פחות או יותר לסטטוס קוו שהיה בתחילת השנה. הסכנות העיקריות נשקפות כעת משני מוקדי חיכוך אפשריים: התדרדרות והסלמות שייגרמו עקב צירוף לא צפוי של סיבות ונסיבות באחת מהגזרות או מפעולה שלנו בלבנון או בעזה. מוקד שני הם פיגועי טרור קטלניים באיו"ש שהשב"כ וצה"ל לא יצליחו לסכל.
5 צפייה בגלריה
ההמונים באל-אקצא, ביום שישי. אחרי הרמדאן הנפץ הדתי כבר לא יהווה סכנה ברורה ומיידית
(צילום: AP)
רוב האנשים והנשים שדיברו איתי על מלחמה שאולי בפתח העלו את האפשרות שראש הממשלה בנימין נתניהו יהיה זה שייזום מהלך צבאי הרפתקני - אם כדי להשקיט את המחאה ("אחדות היא צו השעה בעיתות חירום") ואם כדי לגרום לבני גנץ ולמפלגתו להצטרף לממשלת חירום/ממשלת אחדות לאומית. נתניהו הוכיח בעבר שהוא זהיר בהחלטותיו הביטחוניות ולא ייזום מהלך שקוף כזה, ואם ייזום הוא ייתקל בהתנגדות תקיפה של שר הביטחון ושל ראשי זרועות הביטחון.
אבל הציבור הישראלי שומע וקורא שאמ"ן, המעריך הלאומי, קובע שהסבירות למלחמה עלתה ב-2023, והוא מודאג. להלוך רוח פסימי עד חרדתי שכזה יש נטיה להשפיע לרעה על ההרתעה של מדינת ישראל ועל יכולתה לתפקד בחירום, ולכן כדאי שנרגיע. הפלסטינים אמנם כבר נמצאים מזמן על הגדרות, אבל האיראנים עדיין לא.
אלו שמתדלקים את החרדה
האשמים המיידיים בתופעה זו הם הפוליטיקאים מהקואליציה, שמפיצים הערכות מצב מאיימות ומוגזמות במכוון כדי לעודד "אחדות" בעם. כך הם מקווים לדכא או לפחות למתן את תנועת המחאה נגד מעשי הממשלה והקואליציה התומכת בה. אפילו שר הביטחון יואב גלנט, שמגלה אחריות חריגה בנוף הליכודי, מגזים קצת במיידיות ובחומרת הסכנה הביטחונית. אפשר לשער שהוא עושה כן כדי ללחוץ על נתניהו לעצור את הטרלול החקיקתי ולהצדיק את היותו חריג בסביבת נתניהו.
5 צפייה בגלריה
הפוליטיקאים מהקואליציה מפיצים הערכות מצב מוגזמות במכוון כדי לעודד "אחדות"
(צילום: אוליבייה פיטוסי)
גם הפוליטיקאים מהאופוזיציה, ובראשם גנץ ויאיר לפיד, אינם חפים מאשם. הם מטפחים את החרדות בציבור ומתדלקים את החששות כדי לשכנע את אנשי הימין המתנדנד להפעיל לחץ על נתניהו לעצור את המרוץ למהפכה המשפטית שמפלג את העם ומחליש אותנו. בכירי צה"ל והמשטרה אינם ממש מתאמצים להפיג את חששות הציבור, כי החרדה מפני הסלמה רבתי שתגבה קורבנות משרתת אותם במאמציהם לבלום את הלהט המיליטנטי ואת היוזמות הקיצוניות של השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.
נוסיף על זה את ההסלמה בכל הגזרות בשבוע שעבר שיצרה רושם מוטעה שהנה הסיוט של "התלכדות הזירות" שאמ"ן ניבא מתממש לנגד עינינו, ואת נאומי הרהב ונבואות החורבן שמשמיעים בכירי הציר האיראני ובראשם חמינאי, קאאני, נסראללה, מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי ואחרים ואת התלהמות הבכירים הפלסטינים (איסמעיל הנייה, סאלח אל-עארורי, זיאד נחאלה ועוד), ונקבל חשש ציבורי ממלחמה כוללת שנמצאת ממש מעבר לפינה. חשש, שלפחות בחודשים הקרובים, הוא מוגזם בעליל.
