ביקור בחוף מינרל בים המלח שנסגר בגלל בולען | נטושים
(צילום: ירון שרון, תסריט ועריכה: תמר אברם)
חוף מינרל האהוב בצפון ים המלח הוקם בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת על ידי חברי קיבוץ מצפה שלם. החוף המרהיב, שהיה מרכיב מרכזי בפרנסת הקיבוץ, שילב שירותי הצלה ורחצה מתקדמים, כולל בריכת גופרית חמה ומפנקת, בריכת מים מתוקים לפעוטות, ספא, מסעדה, חנות יוקרתית למוצרי קוסמטיקה של חברת "אהבה" ואמפיתיאטרון מטופח להופעות ולאירועים. בשנת 2014 נפער בולען מפלצתי במגרש החניה הגדול של החוף. לצערם הרב של הנופשים ושל פרנסי הקיבוץ, וכדי למנוע אסונות מיותרים, התקבלה החלטה בטיחותית לסגור לאלתר את המקום.
כתבות קודמות בסדרת הנטושים:
בחזרה לשנת 2023, חוף מינרל הנטוש והמאובק הפך לסמל בולט ומתסכל להרס ולהתייבשות של ים המלח ולניהול הכושל של מדינת ישראל בתחום. כדי ללמוד מקרוב על מצבו הטראגי של חוף מינרל הנטוש, וכדי להימנע מסיכונים מיותרים של נפילה לבולענים, ביקשנו ממלווין בלאו, חבר קיבוץ מצפה שלם הוותיק שחוף מינרל היה לו בית, להוביל אותנו בבטחה בסיור מצולם ומסקרן במיוחד באזור המסוכן.
שעת בוקר אביבית על כביש 90 הצמוד לים המוות, כשני ק"מ מדרום לקיבוץ מצפה שלם. הפנייה מזרחה לחוף הנטוש חסומה, ורק שלט ישן וחלוד מזכיר לנוסעים מזדמנים שפעם היו פה חיים. בלאו המקומי מוביל אותנו בנסיעת שטח איטית בדרך סודית, עוקפת בולענים וחסימות, ואנחנו חונים על תלולית עפר מוגבהת המשקיפה על החוף הנטוש.
במבט ראשון נראה כי מדובר בסופה של סצנת הרס קיצונית באחד מסרטי מארוול והנוקמים: במרכזו של מגרש חניה ענק, שהיה יכול לאכלס בימים הטובים עשרות אוטובוסים, נפער בור ענק ומפלצתי ששאב פנימה בעוצמות אדירות גושי אספלט, עצי דקל, מבנים שונים ועמודי טלפון. למרות ההרס הרב והמראה הפוסט-אפוקליפטי המאיים, קשה להתעלם מהחוויה הוויזואלית המרוממת והנדירה, ומהאסתטיקה יוצאת הדופן והייחודית של הבולען העצום והסימטרי שחיסל את חוף מינרל.
בניגוד גמור ומביך לאווירת ההתפעמות ההדוניסטית שלי ושל הצלם מכוחות הטבע הכבירים שפירקו את החוף היפהפה לחתיכות קטנות כמו באסון תנ"כי, בלאו המדריך האנרגטי שלנו מוצף רגשית וקולו הרועד חנוק מדמעות.
"המקום הזה היה גן עדן עלי אדמות, אחד המקומות הכי יפים בארץ. עשרות אלפי ישראלים היו מגיעים לחוף הזה מדי שבוע. עבדו פה המון אנשים, הוא היווה מקור הכנסה מרכזי לקיבוץ שלנו. לצערנו הרב, לאחר שנפער הבולען הקיבוץ קיבל החלטה לסגור את החוף. האדמה פערה את פיה ובלעה את הכול. כשאני מגיע לכאן אני בוכה, פשוט בוכה".
הסיור המרגש והמטריד בחוף מינרל הנטוש מתחיל, ואנחנו צועדים בזהירות בעקבות בלאו המקומי, שמוביל אותנו בדרך עוקפת וזהירה אל מגרש החניה ההרוס. הסדקים הארוכים והמאיימים שהבולען יצר באספלט מקשים על ההליכה, ולמען הביטחון האישי בלאו מבקש שנקפיד לצעוד בדיוק אחריו. מקרוב אנחנו מבחינים בבולענים נוספים מלאים בעמודי חשמל, אבני שפה, תמרורי חניה וגזעי דקלים יבשים. בלאו מצביע על החריצים המטורפים בקרקע, כאילו שענק מפלצתי מספר פנטזיה אפל חרט אותם באדמה, ומזרז אותנו לסיים את המעבר הקריטי לאורך הבולענים בחניה ההרוסה. "אני מאריך שבעוד מספר שבועות האזור שאנחנו צועדים בו יקרוס", הוא אומר, ומצביע על בור ענק מהגיהינום. "הבולען הראשון בחוף מינרל התחיל שם. הכול פשוט שקע. עם השנים נפערו עוד בולענים פה, ולאט-לאט מתחילים להיווצר חריצים שאתה יכול לראות לעומק. זה אזור מאוד מסוכן".
הקרקע מתחת לחנות הקוסמטיקה המפורסמת של מוצרי ים המלח "אהבה" נעלמה, ובמקומה יש בור ענק. בלאו מזהיר אותנו לא להתקרב למבנה הנטוש.
"תסתכלו למטה, אתם רואים איך שהבולען חפר מתחת למבנה, הוא יקרוס עוד מעט. וואללה, לא להאמין. איזה הרס יש פה. זאת הזנחה של שנים, הזנחה פושעת. זה פשע של ממשלות ישראל לדורותיהן. בגדול מדברים המון, אבל בתכלס שום דבר לא קורה".
אנחנו צועדים בזהירות לכיוון שער הכניסה הרשמי של החוף הנטוש, שער ששרד באופן מפתיע. הרצפה מלאה בשברי זכוכיות, ובלאו מחטט בערימות של אשפה ומוצא במסעדה הנטושה שלט פרהיסטורי מוזר - "צ'יפס 15 שקל".
אנחנו ממשיכים לכיוון האמפיתיאטרון הנטוש של חוף מינרל. היו כאן הופעות שוות של האמנים הבכירים בישראל, ולפני למעלה מעשור זכיתי לראות כאן הופעה מעולה של אהוד בנאי.
"זה האמפי שלנו", הוא אומר. "פה מסביב היו טריבונות מעץ והבמה הייתה פה. היו פה הופעות מצוינות בפסטיבל אהבה, והיו פה חתונות שחבל על הזמן של חברי קיבוץ".
מעניין אם אנשים שהתחתנו כאן החזיקו מעמד יותר מהמקום שבו הם התחתנו.
"זוג אחד לא, אבל זוג שני כן".
אנחנו צוחקים קצת, מנסים להתגבר על תחושת הדיכאון והחולשה שאופפת אותנו - הרס ועזובה מול שלל זיכרונות ונוסטלגיה מתקתקה שלעולם לא תחזור. בלאו מוביל אותנו בזהירות דרך העזובה והבורות, אל בריכת הגופרית המפורסמת של חוף מינרל. בזמנו התפנקתי בה בהנאה רבה, והיום היא יבשה ומלאה בלכלוך ובקרשים שנפלו מהגג. ניכר שבלאו מתאמץ לדבר בלי לבכות.
"אני רואה את הבריכה ומרגיש שיברון, אבל אנחנו אופטימיים, גם מהאסון הזה אנחנו נצמח. אם נקבל עזרה מהממשלה בנושא הבירוקרטיה, נקים אזור תיירות חדש ובטוח לתפארת מדינת ישראל".
הקיבוצניק הקשוח מצביע על דקל בודד ששרד את הקטסטרופה, וכפותיו הירוקות הן ניגוד בולט לצבע הצהוב-אפור האינסופי שמקיף אותנו. "אני תמיד מחפש תקווה. תראו מה זה עץ תמר, בלי מים, בלי כלום, תראו איך הוא ממשיך לחיות רק ממי גשמים. תראו את העץ הזה, עדיין חי וקיים, ויש לו גם חוטרים שזה כמו הילדים שלו - מלמטה".
קשה להתעלם מהנוף המדהים של ים המלח הכחול ושל הרי אדום הבוהקים בצד הירדני. אבל הים התרחק מהחוף, וכדי להגיע לקו המים הנוכחי צריך לצעוד מאות מטרים על קרקע יבשה ומלאה בגושי מלח.
כאן בחוף מינרל הנטוש קל להבין את האסון האקולוגי של התיייבשות ים המלח. בלאו מצביע בעצב על שלוש סוכות מציל שונות, ושורות מטרידות של שמשיות הרוסות ומקלחות חוף חלודות. "פה מצד ימין הייתה נקודת המציל הראשונה של החוף. איפה שאנחנו עומדים עכשיו, בשנות ה-90 היו פה מים. הים ברח ונעלם".
אנחנו מתחילים בהליכה ארוכה ומתסכלת לכיוון המים, הקרקע מלאה בבורות ובגושי מלח נוצצים, וקשה שלא לחשוב על המורשת הדיכאונית והעיזבון הצורב שאנחנו משאירים לילדים שלנו. תהליך ההתייבשות המצער של ים המלח הוא תהליך ארוך שנים, וברובו הוא מעשה ידי אדם. הסיבה הראשונה היא הקמת הסכרים על הירדן וחסימת המים מלזרום ולמלא אותו מחדש, כדי לפצות על תהליך האידוי הטבעי.
הסיבה השנייה להיעלמות ים המלח היא הפעילות ההרסנית של התעשייה והמפעלים, המייבשים את החלק הדרומי של הים האהוב לצרכיהם האגואיסטיים. בנוסף לכל הצרות, ירידת מפלס ים המלח גורמת לזרימת מי תהום מתוקים, הממיסים את שכבת המלח התת-קרקעית ויוצרים את הבולענים המסוכנים. למעשה, בעבור בצע כסף ובעידוד ממשלות ישראל השונות אנחנו משמידים את אחד מפלאי תבל. האם הנכדים שלנו יזכו לראות את ים המלח?
לאחר דקות ארוכות של הליכה בשתיקה רועמת, אנחנו מגיעים סוף-סוף לקו המים. בלאו ממש כועס: "תראה את היופי של הטבע. זה שאנחנו הורסים את ים המלח זאת הטעות שלנו לדורות. יש פתרונות להצלת ים המלח, צריך ליישם אותם. למען הדורות הבאים חייבים להציל את ים המלח".
אזהרה: הביקור בחוף מינרל הנטוש מסוכן. באתר קיימים בולענים ובורות רבים, ובמבנים השונים יש סכנת התמוטטות. בפרסום הכתבה אין המלצה לציבור לבקר בחוף הנטוש.
