קסם נפאלי: המסע לעמק קטמנדו
(צילום: שמוליק דודפור)
לימור צדוק, צלמת, מדריכת טיולים וכתבת של "מסע אחר אונליין", חזרה לאחרונה ממסע מרתק בעמק קטמנדו שבנפאל, שם קיים עדיין נוהג עתיק ואכזרי של הפיכת ילדות לאלות חיות שנקראות קומארי.
"העמק מאוכלס בעיקר על ידי נווארים, המיעוט השישי הגודלו בנפאל, שמשלבים בדת שלהם בודוהיזם והינדואיזם", הסבירה צדוק בריאיון לאולפן ynet. "בהינדואיזם יש אלפי אלים, אבל זה לא סיפק את הנווארים והם החליטו לייצר אלה חיה, ילדה בשר ודם, שעל פי אמונתם האישה של האל שיווה מתגלמת בתוכה והופכת את הגוף של הילדה למכל עבור הרוח של אותה אלה, והאלה הזו מגלמת את האלוהות בתוכה".
איך בוחרים את הילדה הזאת?
"האלה נבחרת בסביבות גיל שלוש, מבין ילדים נווארים בלבד. צריכים להיות לה 32 סימנים בגוף שמסמלים שהיא אכן יכולה להכיל את האלוהות הזאת. למשל צוואר של קונכייה, ריסים של פרה ירכיים של איילה ועוד".
בנוסף, עוברת הילדה מבחן של חוסן נפשי. בשנים עברו היה עליה לצעוד במבט חתום, בין גופות של בופאלו שראשם נכרת כחלק מטקס הקרבה לאלים. כיום מבחן החוסן הנפשי התמתן ורוכך.
פגשת את האלה?
"כן, פגשתי אותה כמה פעמים, בכל הדרכה שלי שם אני מארגנת לקבוצה מפגש עם המשפחה עצמה. אנחנו מגיעים אליה לבית וזו חוויה מאוד מורכבת. אנחנו מביאים לה מתנות של ילדים כי בעצם מדובר בילדה שהילדות נלקחה ממנה. היא לא נפגשת ומשחקת עם ילדים בגילה אלא היא משרתת בתפקיד מאוד ייצוגי. היא נוכחת בטקסים חשובים ומברכת את המאמינים.
"הנווארים מפחדים שהיא תגיעה אל הטומאה. כמו ביהדות, גם בקרב הנווארים הטומאה באה לידי ביטוי במגע עם דם. אם יתגלה אצל הקומארי סימן של דם, אז היא תפסיק לכהן כאלה חיה, לכן עוטפים אותה בצמר גפן במערכת מאוד נוקשה של חוקים. אסור לה לדרוך על הרצפה ומותר לה לצאת מהבית רק כמה פעמים בשנה כשהיא נישאת על כס המלכות".
12 צפייה בגלריה
תהליך ההתבגרות של ילד נוארי במהלכו עליו לחיות חודש במנזר בודהיסטי שבו מגלחים את ראשו
(צילום: לימור צדוק)
צדוק הוסיפה וסיפרה כי "כשהילדה מקבלת וסת היא מפסיקה לשמש כאלה חיה, מנושלת מכס המלכות וחוזרת להיות ילדה רגילה. אולם, כאן מתגלים קשיים, שכן עד לשלב זה בחייה היא לא למדה לוותר, או לדחות סיפוקים, ולשחק עם ילדים. אבל מה שקשה יותר זה שיש אמונה עממית מסביב לקומאריים שאם יקיימו איתה בהמשך יחסי מין שדים יצאו מאיבר המין שלה ויפגעו בבן זוגה, ולכן הקומארי האלה, כשהן גדלות, נשארות רווקות בתולות כי גברים מפחדים להתקרב אליהן, ואז הסיפור שלהן הופך להיות עוד יותר עצוב".
צדוק הוסיפה כי לאחרונה ארגוני זכויות אדם החלו להתערב בנושא, ומתחילים לראות שיפור קל בחיי הילדות. "חלק מהן יכולות לפגוש יותר אנשים, והן לומדות קרוא וכתוב עם מורה ורשאיות לגור עם המשפחה שלהן".
עוד ציינה מדריכת הטיולים כי "מעצם כוחה של עיר הבירה והחלשותן של הערים הנוספות בהקשרים לטקסים אלו, נחשבת הקומארי בקטמנדו לחשובה בין חברותיה מהערים האחרות ולמלכה מביניהן. הקומארי בקטמנדו מבודדת מקהל המאמינים וחיה בבידוד כמעט מוחלט, לעומת הילדות-אלות קומארי בערים אחרות שממלכתיותן מוכרת פחות, ואליהן מתאפשרת גישה וניתן לשוחח איתן ולהעניק להן כבוד".
לסיפורים מטיולים וממקומות מיוחדים נוספים אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט של לימור צדוק, ולעקוב אחריה בפייסבוק ובאינסטגרם.
בהכנת הכתבה השתתף אסף רוזן
