ענבל שילוח, עובדת סוציאלית בעמותת "ילדים בסיכוי", קוראת למשפחות ישראליות לארח בחופש הגדול ילדי פנימיות חסרי עורף משפחתי. "יש ילדים שהחופש הגדול עבורם הוא לא תקופה כיפית של ים, בריכה וקמפינג", היא מסבירה, "הם גדלים ללא משפחה תומכת, וחלקם נשארים בפנימייה 365 ימים בשנה".
מהו "יום השמש" שאתם מציינים בעמותה?
"זהו יום המודעות וההתגייסות למען ילדי פנימיות הרווחה בישראל. את היום הזה מציינת עמותת 'ילדים בסיכוי', שפועלת בשיתוף עם משרד הרווחה, במטרה לגייס משפחות מלוות לילדי פנימייה נעדרי עורף משפחתי. כרגע אנחנו מחפשים כ־70 משפחות מכל הארץ שיארחו ילדים באופן מיידי".
איך אתם מוודאים שהילדים מקבלים משפחות מתאימות?
"זו משימה לא פשוטה. אנחנו מביאים בחשבון את האזור הגאוגרפי, מאפיינים משפחתיים וגילי הילדים, מנסים לדייק את ההתאמה ככל האפשר ולהתפלל שהילד יחווה שם יחסים בריאים, חום ואהבה, ושהמשפחה המלווה תישאר עבורו קשר לחיים. קורה שאנחנו לא מוצאים התאמה, לכן חשוב שעוד ועוד משפחות יתגייסו".
מאיזה רקע באים הילדים?
"אלה ילדים המתמודדים עם התמכרויות, מחלות קשות, מאסר, נטישה או יתמות במשפחה, שהוצאו על ידי רשויות הרווחה מבתיהם. חלק מהילדים חוו שנים ארוכות של הזנחה וכאב עוד לפני שהוכרו כקטינים נזקקים, הם חיו ברעב נפשי ופיזי או חוו התעללות ואלימות על כל גווניה".
כמה ילדים חוסים תחת כנפי עמותת "ילדים בסיכוי"?
"יש לנו 7,000 ילדים בגילי 18-8 שחיים ב־120 פנימיות ברחבי הארץ. כ־1,500 ילדים מתוכם מוכרים כילדי נע"ם שאין להם לאן לצאת בשבתות, בחגים ובחופש הגדול. מתוך אלה ישנם 120 ילדים שנמצאים תחת השגחת אפוטרופוס".
כלומר?
"אם יש הורה ביולוגי, הוא תמיד נשאר האפוטרופוס הטבעי שלהם, גם אם הוא עשה דברים איומים. אבל במקרים שבהם ההורים לא כשירים, בית המשפט ממנה אפוטרופוס שדואג לכל ענייניו של הילד בהיעדר דמות משפחתית מיטבית אחרת. במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית בעמותה אני משמשת כאפוטרופוסית ל־20 ילדים".
מה תפקידך בתור אפוטרופסית?
"אני משמשת סוג של חלופה הורית. אני לא אמא שלהם, אבל אני הדבר הכי קרוב שיש להם לקשר הורי. אני מבקרת כל ילד אחת לשלושה שבועות בפנימייה, מקיימת איתו קשר טלפוני רציף ונמצאת בקשר עם כל המעטפת שלו. אני לומדת להכיר אותו, לדוגמה איזו מוזיקה הוא אוהב, אילו שחקנים וגיבורי תרבות הוא מעריץ, מה התחביבים שלו, אני חוגגת לו יום הולדת. זה נשמע אלמנטרי, אבל אלה דברים שאין מי שיעשה עבור הילדים האלה. עם כל ילד יש אינטראקציה אחרת, כל ילד משפיע עליי אחרת, ויש גם צרכים שונים לכל ילד, אבל מבחינה ערכית ומיצוי זכויות כולם שווים".
"אני אפוטרופסית של 20 ילדים והדבר הכי קרוב שיש להם לקשר הורי. כשילדיי הפרטיים היו קטנים, חשבתי שאתקשה לשאת את הצער והכאב"
הקשר ממשיך גם אחרי שהם מגיעים לגיל 18?
"זה תלוי, לרוב אנחנו עורכים טקס פרידה וכאן נפרדות דרכינו. יש כאלה שבהתחלה עדיין נזקקים ושולחים הודעות ואני לגמרי שם בשבילם גם אחרי, יש כאלה שמתנתקים וגם זה בסדר, ותמיד יש את האחד־שניים שנכנסים לי עמוק ללב, ומדי פעם אני מתקשרת מיוזמתי כדי להתעדכן".
איך הגעת לתפקיד?
"אני עובדת סוציאלית במקצועי, התחלתי את דרכי בלשכה לשירותים חברתיים ברחובות ובאור־יהודה בתחום של התמכרויות. בהמשך עבדתי בג'וינט בליווי יתומים שהגיעו מרוסיה ולמדו פה בפנימיות, כך הכרתי את מנכ"לית 'ילדים בסיכוי', עדנה גלובצקי, שהציעה לי להצטרף כאפוטרופוסית לצוות. בהתחלה לא הייתי בטוחה שאעמוד בזה, כשהילדים שלי היו קטנים חשבתי שיהיה לי קשה לשאת את הכאב והצער של הילדים האלה, אך בסופו של דבר באתי והתאהבתי. הייתי בטוחה שאפרוש אחרי שנה גג, והנה אנחנו מדברות אחרי שבע שנים, אני עוד פה וזה אומר הכול".
- מעוניינים לשמש משפחות מלוות? פנו להדר בנימין בטל': 050-8992825
