אמירה עתיקה קובעת שלגנרלים יש נטייה להילחם את המלחמה הקודמת, ובגלל זה הם נכשלים בתכנון ובניהול המלחמה הבאה. ובכן, בימים אלה מסתבר שלא רק לגנרלים יש נטייה כזאת, אלא כאן אצלנו בישראל יש נטייה כזו לפוליטיקאים וגם לתקשורת שנגררת אחריהם.
כוונתי היא לקריאות של הפוליטיקאים מעוצמה יהודית לצאת למבצע "חומת מגן 2" כדי "להכריע" את הטרור הגואה בצפון השומרון. זאת, מבלי להתחשב בעובדה שצה"ל יצא למבצע חומת מגן לפני 22 שנה, כשרוב היישובים הפלסטינים היו מחוץ לתחום עבורו, וכשהמודיעין שבידיו היה דל ועלוב בהשוואה למה שיש היום לשב"כ ולאמ"ן.
במבצע חומת מגן כבש צה"ל מחדש את השטחים שפינה במסגרת הסכם אוסלו, ואפשר לשב"כ לנהל בתוכם פעילות מודיעינית שדיכאה את הטרור והחזירה לישראל את חופש הפעולה. זה לא המצב היום, ועדיין הדיון הציבורי מתמקד בשאלה אם צה"ל צריך לצאת למבצע נרחב ביהודה ושומרון או לא, ומי "אשם" בכך שצה"ל עדיין לא יצא למבצע כזה בעקבות פיגועים קודמים.
(צילום: שמוליק דודפור)
אחרי הפיגוע בעלי, אתמול
הצהרות הפוליטיקאים והדיונים העוקבים באמצעי התקשורת נובעים מהעלייה שניכרת לאחרונה בכמות ובקטלניות של הפיגועים בצפון השומרון, בעיקר באזור ג'נין. בנוסף לכך, לא קשה להבחין שפעולות הסיכול הנקודתיות שמבצעים צה"ל והיחידות המיוחדות שלו ושל מג"ב, על סמך מודיעין איכותי ומדויק שמספק השב"כ, אינן מצליחות לדכא את הטרור ואפילו אינן מצמצמות אותו במידה מספקת.
נכון שהשב"כ מצליח מאז החל מבצע "שובר גלים" לסכל מאות פיגועים בשנה, אבל עדיין החורים במסננת גדולים מדי. לא פעם מצליחים מפגעים פלסטינים - ביוזמה מקומית או ארגונית - לבצע פיגוע קטלני, בדרך כלל באמצעות ירי ממכונית נוסעת על צירי התנועה העיקריים המשותפים לפלסטינים ומתיישבים ישראלים בצפון השומרון.
וזה לא הכול, כל כניסה למחנה הפליטים ג'נין או לעיר ג'נין - גם אם היא מתבצעת בתחכום ובתחילתה הפלסטינים אינם יודעים שכוחות הביטחון הישראלים שם - הופכת בסופה למה שמכונה בצה"ל "מבצע רועש". לעיתים קרובות, חיילי צה"ל נאלצים במצבים האלה להתמודד ממרחק של מטרים ספורים עם חמושים פלסטינים, שלא רק יורים עליהם אלא גם משליכים עליהם מטענים מאולתרים.
בעקבות זאת, הם נאלצים לעבור משימוש באמצעים לפיזור הפגנות לשימוש באש חיה כדי להגן על חייהם. התוצאה היא הרוגים פלסטינים רבים. רובם חמושים, אבל יש ביניהם גם לא מעורבים וילדים. התוצאה נטו מהתנגשויות אלה היא מעגל דמים שהולך ומסלים: בהלוויות ההרוגים הפלסטינים גואה תאוות הנקם של הצעירים שרובם נושאי נשק, המוטיבציה שלהם לפגע ולהרוג יהודים עולה, וחוזר חלילה.
יתרה מזו, עקומת הלמידה של הטרוריסטים הפלסטינים עלתה וכתוצאה מכך נעשה כעת שימוש גובר והולך במטעני נפץ, שגם הם הולכים ונעשים מתוחכמים. המטענים האלה וכמות כלי הנשק שמחנה הפליטים וסביבותיה רוויים בהם מאיימים לצמצם בצורה ניכרת את חופש הפעולה של צה"ל באזור זה. האירוע בתחילת השבוע בג'נין הוא הכתובת על הקיר.
בנוסף לכך, ההרוגים הפלסטינים הרבים כתוצאה מחיכוך עם כוחות הביטחון במבצעי המעצרים, יוצרים מוטיבציה לפיגוע ופוגעים בלגיטימציה הבינלאומית של מדינת ישראל. יחד עם חילופי האש והשימוש שעושים החמושים במטענים כל אלו מקשים על התכנון והביצוע של פשיטות הסיכול הנקודתיות, אף שהן מסתמכות על מודיעין משובח. המסקנה היא שפשיטות הסיכול ומעצר המבוקשים בצפון השומרון מיצו פחות או יותר את מה שהן יכולות להשיג בדיכוי הטרור ובצמצום הפיגועים, וכוחות הביטחון צריכים כעת בדחיפות למצוא דפוס או דפוסי פעולה חדשים.
שניות אחרי הירי בפיגוע בעלי
(צילום: גרינקביץ אלכסנדר)
הויכוח הוא פוליטי בעיקרו, וכתוצאה מכך הציבור הרחב אינו מצליח לקבל תמונת מצב אמיתית ומאוזנת ואינו מבין מהם השיקולים האמיתיים שעומדים בפני מקבלי ההחלטות לנוכח הטרור המסלים באיטיות אבל בהתמדה בצפון השומרון, למרות הלחימה הרצופה שמנהלים נגדו כוחות הביטחון במסגרת מה שמכונה "מבצע שובר גלים". כדי לקבל החלטה עניינית בנוגע לפעולה עתידית בצפון השומרון צריכים הקברניטים המדיניים והצבאיים של מדינת ישראל לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים:
1. להכיר בעובדה שדפוס הפעולה הקיים מיצה את עצמו ויהיה קשה להמשיך בו לאורך זמן בגלל היקף הכוחות הנדרש בשטח, בעיקר על צירי התנועה, כדי למנוע פיגועים פלסטיניים ופשיעה לאומנית של יהודים.
2. השפעה על הזירה הפלסטינית: למנוע הצטרפות המונית של פלסטינים מאזורים נוספים ביהודה ושומרון כתוצאה מהרוגים רבים והרס רב בצפון השומרון, בעקבות פעולה ישראלית נרחבת ואגרסיבית. הצטרפות כזאת עלולה להביא לאינתיפאדה שלישית שיפלו בה הרוגים ופצועים רבים משני הצדדים. כמו כן צריך לזכור שחמאס מנסה להשתלט עכשיו על הפלסטינים בגדה המערבית וכי המחסום העיקרי שעומד בדרכו ליעד האסטרטגי הזה היא הרשות הפלסטינית, פתח ואבו מאזן. לכן, צריך להימנע ככל האפשר מהחלשת הרשות הפלסטינית, גם כדי למנוע כאוס מוחלט ברגע שאבו מאזן ירד מהבמה.
3. צריך לבחון מספר דרכי ושיטות פעולה צבאיות ומודיעיניות אלטרנטיביות, שיתנו - הן בצמצום פיזי של הפיגועים והן בהרתעה - תוצאות טובות יותר מדפוס הפעולה הנוכחי שכאמור מיצה את עצמו. זאת בהתחשב בהישג הצפוי מול המחיר בדם ובעלות כלכלית שנשלם תמורת הישג כזה. ההישג צריך לכלול צמצום ניכר של יכולת הפלסטינים בצפון השומרון להשיג בעתיד או לקבל מבחוץ אמצעי לחימה ותחמושת וכן חומרי נפץ ורקטות.
4. כוחות זמינים להפעלה, מבלי לפגוע בצורה אנושה במוכנות ובכוננות של צה"ל למלחמה רב זירתית. ב-2006, בניהול ובתפקוד צה"ל במלחמת לבנון השנייה ראינו היטב את הנזק למוכנות כוחות היבשה והפיקוד של צה"ל שנגרמו במהלך שנות האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן, שבהם כמעט כל צה"ל - חוץ מחיל האוויר וחיל הים - עסק בביטחון שוטף ולא באימונים ובהתכוננות למלחמה. אסור ששגיאה זו תחזור על עצמה.
די ברור ששינוי דפוס הפעולה בצפון השומרון והגברת האינטנסיביות והאגרסיביות של פעולות צה"ל יחייב שימוש מוגבר בכוחות יבשה סדירים וביחידות מיוחדות. התוצאה תהיה שצריך יהיה לגייס מילואים וגם זה צריך להיעשות במידה, ומבלי לוותר על אימוני מערך המילואים לקראת מלחמה אזורית.
5. צה"ל והשב"כ יהיו צריכים להוציא לפועל מבצע גדול לטיוב איכות וכמות המודיעין שעל בסיסו יפעלו הכוחות בשטח. סביר להניח שמבצעים רבים או מבצע רחב "ינערו" את השטח ויניבו מידע רב. השב"כ צריך להיות ערוך לקלוט נחקרים רבים במתקני החקירה ולהציב מספר רב של חוקרים מיומנים שיידעו למצות מהנחקרים את מה שהם יודעים.
6. חרף השסע הפוליטי-חברתי שקורע כעת את העם בישראל לשניים, הממשלה ובעיקר מערכת הביטחון צריכות לנהל פעילות הסברה שתוצאתה תהיה לגיטימציה חוצת-מחנות למחיר שאולי נצטרך לשלם כדי לצמצם את הטרור ביהודה ושומרון לרמה נסבלת. גם מי שסבורים, כנראה בצדק, שפתרון אמיתי לטרור הפלסטיני יושג רק באמצעות הפרדה מדינית ופיזית בין יהודים לפלסטינים ביהודה ושומרון צריך להכיר בכך שאי אפשר להשיג את היעד הזה בין לילה, ובינתיים צריך למזער בצורה משמעותית את מספר הפיגועים הקטלניים ולהשיג הרתעה.
7. לגיטימציה בינלאומית לפעילות כוחות הביטחון באמצעות איחוי הקרע עם הממשל האמריקני ודיפלומטיה ציבורית אגרסיבית, שתסביר בכל אמצעי המדיה המסורתיים והחברתיים את הצורך של ישראל לפעול באגרסיביות ובאמצעים צבאיים כדי למנוע פיגועים.
שיקולים עניינים אלה הם שצריכים להנחות את מקבלי ההחלטות. הם מבוססים על הניסיון הרב שנצבר במערכת הביטחון ויש להם סיכוי טוב להביא למצב נשלט ונסבל גם באזור ג'נין. בשכם למשל, שהייתה עד לפני כחצי שנה מוקד טרוריסטי וכן השיגור של כנופיית "גוב האריות", הצליח צה"ל בכמה פעולות מדויקות בהיקף נרחב בקסבה של שכם להביא לרגיעה, ולמצב שבו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית נכנסו ומילאו את ואקום חוסר המשילות שהיה בה. עכשיו צריך לעשות דבר דומה בג'נין ובסביבתה, וזה אפשרי.
