פעילות צה"ל בשכם. מבצעים גדולים יותר
(צילום: דובר צה"ל)
מאז מלחמת השחרור לא ידעה מערכת הביטחון תקופה כה מסובכת מסוכנת ומאתגרת כמו זו הנוכחית. צה"ל, השב"כ והמשטרה נאלצים בימים אלה להילחם לא רק באויב חיצוני, אלא במקביל באיום מבפנים על אופיים הממלכתי וכשירותם התפקודית. הדבר מחייב את ראשי המערכת, ובראשם את שר הביטחון יואב גלנט, לגלות יצירתיות וחוט שדרה ערכי.
הרמטכ"ל: מי שיעמוד מנגד - לא יהיה קצין
(צילום: דובר צה"ל)
המצב הזה גרם לכך ששר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד ומפכ"ל המשטרה צופפו שורות ומלכדים כוחות לא רק בלחימה נגד הטרור הפלסטיני והתמנון האיראני, אלא גם מול שרים בכירים בממשלה ותומכיהם, שהאג'נדה הפוליטית והאידיאולוגית שלהם מנוגדת למטרות שצה"ל, השב"כ והמשטרה פועלים להשיג בשטח.
לחלק משרי הממשלה ולתומכיהם בקרב הימין הקיצוני יש עניין ואינטרס בכאוס ביהודה ושומרון ובפעילות קטלנית והרסנית שתגרום לפלסטינים לעזוב את השטח - בעוד שגורמי הביטחון משתדלים להוביל לרגיעה, להפריד בין הטרוריסטים לבין הלא-מעורבים ולחזק את הרשות הפלסטינית ואת משילותה.
(צילום: שמוליק דודפור)
למעשה, צה"ל מתמודד כעת בכמה זירות במקביל - הניסיון לעצירת התקדמות איראן אל הגרעין, המערכה שבין המלחמות, הלחימה ביהודה ושומרון, הזירה הפוליטית והקריאות לא להגעה למילואים - וגם מול חזית חמישית, מאתגרת ומסובכת במיוחדת: ההתמודדות מול הפשיעה הלאומנית היהודית.
אינתיפאדה אזורית
חלק מהביקורת הנמתחת על גורמי הביטחון היא לכאורה מוצדקת. יותר משנה מתקיימת בצפון השומרון מה שאפשר להגדיר כ"אינתיפאדה אזורית", שלא רק שאינה שוככת אלא מתגברת, ובזמן האחרון גובה מספר גדל והולך של קורבנות בקרב היהודים. מה שהיה "מבצע שובר גלים" של צה"ל, השב"כ ומג"ב הפך כבר מזמן ל"מצב שובר גלים", שמתאפיין במוטיבציה של צעירים פלסטינים לפגע, בתפוצה רחבה של נשק ובחוסר משילות של הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה. הרשתות החברתיות הן שמאפשרות התארגנויות טרוריסטיות מקומיות שאיראן משתדלת לתגבר אותן בנשק ובכסף באמצעות מנגנוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי.
כתוצאה מכך, הוכפל ושולש מספר יידויי האבנים וזריקת בקבוקי התבערה ביהודה ושומרון כולה, לעומת החצי הראשון של השנה שעברה. מספר פיגועי הטרור שבהם נרצחו יהודים יותר מהוכפל השנה לעומת אשתקד. לאחרונה גם הופיעו מטעני נפץ בכמות גדלה והולכת, שהושלכו לעבר כוחות הביטחון שפועלים במבצעי סיכול בצפון השומרון. רובם אמנם מטענים קטנים ומאולתרים, אבל איכותם הולכת ומשתפרת, וכך גם עוצמתם. הראיה לכך הייתה בתקרית בשבוע שעבר בג'נין, אז צה"ל נאלץ לחלץ כמעט 10 כלי רכב מהשטח הפלסטיני, אחרי מבצע מעצרים שגרתי שהסתבך.
תיעוד ירי הרקטות מג'נין
בנוסף לכך התחילו להופיע ניסיונות שיגור של רקטות פרימיטיביות בשטחי יהודה ושומרון. מדובר במקרים בודדים וברקטות שבינתיים אינן מסכנות אף אחד ושום דבר, אבל הניסיון מעזה מלמד שהפלסטינים מצליחים בסופו של דבר עם עזרה מבחוץ לפתח גם מטענים מתוחכמים וגם רקטות עם ראש קרב משופר, שהטווח שלהן גדל והולך.
כמו אחרי "חומת מגן"
בעקבות זאת, בשבועות האחרונים הכירו בצה"ל ובשב"כ בעובדה ששיטות הפעולה שננקטו במסגרת מבצע שובר גלים מיצו חלקית את עצמן, ולמעשה משבוע שעבר אנו עדים לשינוי מסוים בדפוסי הפעולה של צה"ל, השב"כ והיחידות המיוחדות של מג"ב, דפוסי פעולה שאמורים להביא לשינוי. הבעיות שבהן צה"ל מטפל כעת הן בעיקר ירי על הצירים, בין אם ממכוניות נוסעות של פלסטינים לעבר מכוניות של יהודים ובין אם צליפה בנשק חם מעמדות קבועות על רכבים ישראלים הנוסעים בצירים העיקריים (60, 90, 453 ו-5). כל זאת, לצד יידויי אבנים ובקבוקי תבערה שהפכו כבר לשגרה בכבישי השטחים.
הנושא השני שכוחות הביטחון מטפלים בו הוא מטענים ומעבדות לייצור חומרי נפץ מאולתרים, בצד ניסיונות הברחה של חומרי נפץ תקניים ביוזמה איראנית אל התארגנויות מקומיות בשטחים. הנושא השלישי הוא עניין הרקטות, שמטופל בעיקר במישור המודיעיני.
כדי לסכל בצורה יעילה את כל האיומים הללו פועל צה"ל בצפון השומרון במספר וקטורים. ראשית, מבצעי מעצרים גדולים על ידי כוחות בסדר גודל של חטיבה. מבצע כזה היה בלילה שבין שני לשלישי בשכם, ובו נעצרו 13 מבוקשים. הם נלקחו לחקירה בשב"כ ואפשר להניח שמספר רב של עצורים ונחקרים יניב מודיעין בכמות ובאיכות ניכרים.
תיעוד פיצוץ המטען ברכב צה"ל. מאז השתנה דפוס הפעולה
מבצעי מעצר וסיכול גדולים כאלה התגברו ויתוגברו לצד הפשיטות הנקודתיות הקטנות, שיימשכו במקומות שבהם לשב"כ ולאמ"ן יהיה מידע ממוקד. אבל הנטייה היא ללכת על מבצעי מעצרים וסיכול גדולים במקום מבצעים קטנים שגורמים לחיכוך ולהרוגים פלסטינים במספר רב, כשהתוצאה היא מוגבלת. צה"ל הזרים ליהודה ושומרון יותר מ-25 גדודים של כוחות חי"ר מיומנים, שיכולים לבצע מבצעי סיכול ומעצרים בכל היקף שייראה למפקדי צה"ל יעיל.
אנשי היחידה המבצעית של השב"כ הם אלה שבדרך כלל פותחים את הדרך לכוחות ושמים "רגל" בדלת. אחריהם, אנשי היחידות המיוחדות של צה"ל ומג"ב נכנסים אל היעדים שאותרו מראש וסומנו על ידי גורמי המודיעין, בעוד הגדודים הסדירים וגדודי המילואים משמשים כמעטפת למבצע ומחלצים, אם צריך.
בצה"ל מדגישים שלא מדובר בהגדלת היקף המבצעים בגלל לחץ פוליטי, אלא מתוך רצון לייעל את הפעילות ולמזער את הסיכון הנשקף ללוחמי צה"ל הנכנסים ליישובים הפלסטינים או נעים בצירים. בכל מקרה, לא מדובר עתה וגם לא ידובר בעתיד הנראה לעין על מערכה בנוסח "חומת מגן 2", אלא על אפשרות של מבצעים נקודתיים אבל בהיקף גדול. הפעילות האגרסיבית הזאת אמורה לא רק לסכל חוליות ירי פלסטיניות לפני שהן יוצאות לפגע בצירים, אלא גם לאתר ולהשמיד מעבדות לייצור חומרי נפץ ודלק רקטי.
החיסול מהאוויר של חוליית המחבלים
בנוסף לפעילות הסיכולית הקרקעית צה"ל כבר פועל מזה כעשרה ימים על צירי התנועה הראשיים למניעת פגיעה ברכבים ומתקנים ישראלים וביושביהם. השינוי הבולט ביותר היה הפעלת הכטמ"מ (כלי טייס מאויש מרחוק) לחיסול חוליית מחבלים שפעלה בצפון השומרון. השימוש באמצעי זה יימשך ואף יוגבר אם צה"ל יפעיל גם מסוקי קרב, מה שלא קרה כבר שנים רבות בשטחי יהודה ושומרון. אבל הפעלה זאת תיעשה בזהירות ורק בתנאים שיאפשרו שימוש באמצעי זה ככל האפשר בלי לפגוע בבלתי מעורבים.
כמו כן, צה"ל ומג"ב מציבים מחסומי פתע, מניחים מארבים לצידי הכבישים ומפטרלים. בנוסף לכך, ובגלל שיש מודיעין, צה"ל לא נרתע מלהטיל כתר על כפרים פלסטיניים שהמודיעין מצביע עליהם כמועדים. הכתר מונע יציאה לא מבוקרת מכפרים אלו לצירים הראשיים.
אפשר לומר שיש בצפון השומרון ריכוז מאמץ של צה"ל, בדומה לריכוז המאמץ שהיה בזמן האינתיפאדה השנייה אחרי מבצע "חומת מגן" - שכונה אז מבצע "דרך נחושה" ונועד לנצל את הנוכחות של צה"ל ביישובים הפלסטינים כדי להכניס לתוכם את השב"כ, לאסוף מודיעין ולסכל בצורה נרחבת על בסיס הצלחת "חומת מגן". זה מה שעושים עכשיו בצפון השומרון ויש אפשרות שהמצבעים גם יורחבו. ובינתיים, לפחות, יש תוצאות: מאז הפיגוע בעלי והחיסול מהאוויר של החוליה, לא יצאו לפועל פיגועי טרור.
הפשיעה הלאומנית והפגיעה בכשירות ובכוננות
אולם במקביל ללחימה בטרור הפלסטיני, צה"ל נאלץ בימים אלה להתמודד עם אלימות ופשיעה לאומנית של יהודים בהיקף ובפריסה שלא היו כמותם יותר מעשר שנים. "מה שהשתנה זה כמות האנשים שמשתתפים באירועי האלימות הלאומנית האלה", אומר גורם ביטחוני בכיר. "באירועים אחדים ראינו מאות אנשים שלקחו את החוק לידיהם, שרפו, הרסו והיכו בכפרים פלסטיניים". הבכיר מציין שצה"ל ניסה לעצור את הפורעים, אבל הכוחות שעמדו לרשותו לא הספיקו כי רוב הכוחות והמפקדים היו עסוקים בפעילות סיכול של הטרור הפלסטיני והשמיכה הייתה קצרה מדי.
הצתת הבתים בתורמוס עיא. "מה שהשתנה - כמות המשתתפים באירועים"
בפגישה עם המח"טים ביהודה ושומרון הם סיפרו לרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, שכדי לבלום מתפרעים יהודים הם זקוקים לכמות גדולה של אנשים שפשוט יחסמו בגופם את המתפרעים תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. אחרת יצטרכו להשתמש בירי חי. בלימת הפשיעה הלאומנית-יהודית גם מצריכה נוכחות מפקדים בכירים בשטח כדי למנוע הסלמה שתצא משליטה של האירוע.
כל זה גורם לאחת משתי תוצאות: או שצריך לצמצם את הפעילות של צה"ל לסיכול הטרור הפלסטיני או שהמתפרעים היהודים, שלמדו לבוא במאותיהם עם דלקנים וחומרי תבערה אחרים, יצליחו לחדור ולעקוף את כוחות הביטחון המעטים יחסית שמתייצבים מולם.
צה"ל תגבר את איו"ש בכמות גדולה של כוחות, כולל הכשרות בבסיסי ההדרכה, וזה פוגע כבר עכשיו במוכנות ובכשירות של הצבא. על רקע זה דורשים שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה משרי הממשלה לפעול בקרב תומכיהם בשטחים כדי שיפסיקו את האלימות והפשיעה הלאומנית, שפוגעים לא רק בכשירות המבצעית של צה"ל ובאימונים, אלא גם בלגיטימציה הבינלאומית שיש לצה"ל לפעול נגד הטרור בשטחים. גם המורל של מפקדים בצה"ל נפגע באופן חמור כתוצאה מהעימותים הפיזיים והמילוליים עם הקיצוניים בשטחים, ובעיקר מהגיבוי הישיר או הנסתר שהם מקבלים מהשרים.
המאמץ הצה"לי להרגיע את צפון השומרון ולמנוע התקוממות כללית בשטחים הביא השבוע גם את שר הביטחון ליזום שיחה עם חוסיין א-שייח, סגנו בפועל של אבו מאזן. הרמטכ"ל ומתאם הפעולות בשטחים, רסאן עליאן, תמכו בקיום שיחה כזאת במסגרת המאמצים להביא את הרשות להפעיל את כוחות הביטחון שלה באזור בצפון השומרון, שבו איבדה משילות.
הטיעון המרכזי שהציג שר הביטחון לחוסיין א-שייח הוא שפעילות נמרצת של כוחות הביטחון של הרשות יכולה למנוע קורבנות פלסטיניים שנופלים בעימותים עם כוחות צה"ל, ושישראל מעוניינת דווקא לשפר את המצב הכלכלי בשטחים. אבל לדברי גורמים ישראליים נראה שהפצרות ישראל נופלות על אוזניים אטומות, ואבו מאזן עסוק בלחימה המדינית נגד ישראל ואינו מוכן לשמוע על שיפור התיאום הביטחוני עם ישראל ועל פעילות כוחותיו באזורי שכם וג'נין.
איראן מנסה להגביל את חופש הפעולה האווירי
במקביל לפעילות ביהודה ושומרון ממשיך צה"ל להתמודד עם זרועות התמנון האיראני: ניסיונות איראניים להחדיר באמצעות שלוחיהם כספים ואמצעי לחימה עבור קבוצות טרור בשטחים; לקדם את תוכנית הגרעין; לבסס את המיליציות שלהם בסוריה; ולהעביר נשק איכותי גם למיליציות בסוריה וגם לחיזבאללה. המאמץ הזה הוא בעיקרו מודיעיני, ובאמצעותו מנסה ישראל לסכל הברחות כסף ואמצעי לחימה לשטחים ועוקבת אחרי כל פעילות העשרת אורניום איראנית ואחרי ההבנות המתגבשות בין ארצות הברית לאיראן בנושא הפסקת העשרת האורניום תמורת ביטול חלק מהסנקציות האמריקניות.
בישראל אומרים שבלימת העשרה מעבר ל-60% היא כשלעצמה מבורכת, אבל למעשה איראן משמרת באמצעות ההבנות האלו את המצב שבו היא יכולה לפרוץ לעבר ייצור הנשק הגרעיני בתוך שבועות ספורים, ולהפוך למה שנקרא "מדינת סף גרעינית". בישראל מבינים שאין בכוחנו לעצור את ההבנות בין ארצות הברית לאיראן, אך מנסים במקביל לדאוג לכך שארצות הברית תייצר איום צבאי אמין על איראן, אם זו תעשיר אורניום אל מעבר ל-90%.
בעניין זה סייע הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לישראל ליצור איום אמין על איראן, כשחשף בפני עוזריו את התוכניות הסודיות שהציג לו יושב ראש המטות המשולבים של ארה"ב הגנרל מארק מילי לתקיפה באיראן. חשיפת ההקלטות ב-CNN, שבהן טראמפ מדבר על תוכניות המתקפה על איראן שהציג לו מילי משרתות היטב את ההתרעה הישראלית, באותה מידה שהן מסבכות את הנשיא לשעבר בפלילים.
אשר למב"ם - המערכה שבין המלחמות - המאמץ העיקרי הוא כנראה למנוע מאיראן מלהעביר סוללות טילי קרקע אוויר חדישות לבעלי בריתה בסוריה ובלבנון. איראן מנסה עכשיו להגביל את חופש הפעולה שחיל האוויר הישראלי נהנה ממנו בשמי סוריה ולבנון, והיא מעבירה בכל האמצעים שברשותה סוללות קרקע אוויר מסוגים שונים למיליציות בסוריה ולחיזבאללה בלבנון. צה"ל מסכל בהצלחה לא מעטה את המאמץ הזה.
כאמור, מה שמסבך לצמרת הביטחונית של ישראל את החיים ומקשה עליה נפשית וערכית היא העובדה שבכיריה - וגם הלוחמים בשטח - נאלצים להתמודד עם גורמים עוינים מתוכנו, מתוך הציבור הישראלי. שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה מוציאים לפועל את הפעילות המבצעית על פי שיקולים ענייניים ועל פי הערכות מצב דחופות, שבהם מאבחנים את השינויים הנדרשים בהפעלת הכוחות בשטח.
לעומת זאת, הממשלה והקבינט פועלים כיום במידה רבה על פי מניעים ושיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים שאינם עניינים ואינם ישימים מבחינה מבצעית. גרוע מזה, הם משרתים אג'נדה נסתרת של שרי עוצמה יהודית ושל חלק משרי הליכוד, השואפת להבעיר את השטחים ולגרש את תושביהם הפלסטינים. וזה לא הכול - המחאה נגד המהפכה המשפטית ייצרה את מה שמכונה "תופעת הסרבנות", שגם היא יוצרת דילמה לא פשוטה לראשי ארגוני הביטחון ומחלצת הצהרות תובעניות "להשליט משמעת" מצד שרי הימין הקיצוני.
דפוס ההתנהלות החדש מול ה"סרבנים"
אחרי תקופה של מבוכה ושל חיפוש דרך, נראה שראשי מערכת הביטחון - שכאמור צופפו שורות ומלכדים כוחות לא רק בשטח אלא גם במגעיהם עם הממשלה - הגיעו לדפוס התנהלות שפחות או יותר מאפשר להם לשמור על הזאב מרוצה ועל הכבשים שלמות. הזאב הם שרי הימין הקיצוני והכבשים הם הממלכתיות וכשירות צה"ל. בהתמודדות עם המחאה ומה שמכונה הסרבנות משתדל צה"ל לצמצם ככל האפשר את החיכוך עם משרתי המילואים שכאזרחים פועלים ממניעים פוליטיים או אידיאולוגיים.
הרמטכ"ל ואלופי המטה הכללי החליטו למשל באישור שר הביטחון שאינם מתכוונים לנקוט בצעדים משמעתיים נגד אנשי מילואים שמצהירים שיסרבו להתנדב למילואים. צה"ל ינקוט בצעדים משמעתיים רק אם אנשי מילואים כבודדים יסרבו להתייצב לאימונים או לפעילות מבצעית שאליה ייקראו בצו מפורש של צה"ל ובפקודת מפקדם הישיר. זה יכול להיות טייס שיסרב לצאת לגיחת מב"ם בסוריה או איש מילואים שייקרא לשרת בשטחים. אם אנשים אלו יגידו שבמחאה על פעולות הממשלה הם מסרבים להתייצב לאימוני הכשירות או לפעילות המבצעית, צה"ל יטפל בהם בהתאם לתקנות חוק השיפוט הצבאי ועל פי השיקול המרכזי שהוא שמירה על כשירות ומוכנות הצבא.
כל מה שאינו פוגע בכשירות ומוכנות הצבא אינו מעניין את צה"ל ומי שרוצה להצהיר יצהיר כאוות נפשו. צה"ל וגופי הביטחון האחרים לא יתייחסו, אלא במקרה אחד - אם אנשי מילואים ינסו להסית חיילים בסדיר או בקבע לסרב פקודה או לבצע פעילות סרבנית אחרת. ראש הממשלה מצידו מנסה לסייע לראשי מערכת הביטחון בכך שהוא מגנה בדחיפות גדולה והולכת את האלימות והפשיעה הלאומנית ואת אמירות שריו מעוצמה יהודית שמשחררים מדי פעם ביטויים שקשה להאמין שהם יוצאים מפי שרים בממשלה.
נערי גבעות מסלקים את מח"ט בנימין משבעה לנרצח בקריאות "בוגד"
ולסיכום, מילה אישית. היה לי קשה, קשה מאוד, לראות ולשמוע על מסך הטלוויזיה איך כמה תיישי גבעות רצים אחרי מח"ט בנימין, אלוף משנה אליאב אלבז, וצועקים לו "רוצח" ו"בוגד". אף פעם לא העליתי בדעתי שדבר כזה יכול לקרות במדינת ישראל. הם שכחו מה זה להיות יהודים. מפחיד.
