בעוד שבירושלים מפנטזים על עסקה אמריקנית-סעודית, שישראל תזכה כתוצאה ממנה לנורמליזציה ביחסים ושלום עם ריאד, בימים אלה מתבצע מהלך אמריקני-איראני, שישראל ניסתה למנוע - והיא הנפגעת העיקרית ממנו. לא מדובר בהסכם או בעסקה פורמלית, אלא בהבנות ללא הסכם חתום בין איראן לארה"ב, שנותנות לכל אחת משתי המדינות את מבוקשה מהצד השני בלי שאף אחת מהן מתחייבת בצורה רשמית ופומבית למלא אחר חלקה בעסקה.
6 צפייה בגלריה
יעניק יציבות לאמריקנים במזרח התיכון, יקל על המצוקה הכלכלית באיראן. חמינאי וביידן
(צילום: AFP, רויטרס)
על מה סיכמו עכשיו ארה"ב ואיראן?
מדובר על הסכם שאמור לבלום את דהירת איראן להעשרת אורניום ברמה ובכמות שתאפשר לה להחזיק בנשק גרעיני תוך זמן קצר, בתמורה להקלות והטבות כלכליות שארה"ב תיתן לה כדי להקל על מצוקתה הכלכלית והפיננסית. להסכם ההבנות הלא כתוב הזה יש גם היבטים נוספים שכוללים ריסון משלוחי הנשק האיראני לרוסיה, ריסון המערכה החתרנית שמנהלת איראן נגד שיט מכליות הנפט במפרץ הפרסי, ומניעת פגיעה באנשי צבא ואזרחים אמריקנים בעיראק ובמדינות מזרח-תיכוניות אחרות על ידי שלוחותיה של איראן, בעיקר המיליציות השיעיות בעיראק, בסוריה ותימן.
ההסכם המוזר הזה, שאף אחד מהצדדים לא הצהיר עליו בפומבי, מעניק לארה"ב בראש ובראשונה יציבות במזרח התיכון. ממשל ביידן יכול עכשיו להפסיק לחשוש ממלחמה שתפרוץ במזרח התיכון כתוצאה מכך שאיראן תתחיל להעשיר אורניום לרמה של 90%. אם מהלך זה היה קורה או צפוי לקרות בעתיד, הוא עשוי להביא למתקפה ישראלית על מתקני הגרעין באיראן - שלהערכת וושינגטון - ארה"ב עלולה להיגרר אליה כתוצאה ממלחמה כוללת שתפרוץ במזרח התיכון.
בשעה שמתנהלת מלחמה באוקראינה, ארה"ב וברית נאט"ו מעוניינות שלא יהיה שום סכסוך פעיל בעולם שבו יצטרכו להיות מעורבות, שידרוש מהן להשקיע משאבים צבאיים של המחנה המערבי שממילא מתוח עד הקצה בשל הסיוע לאוקראינה. ארה"ב מקבלת נכס נוסף: חידוש מעמדה כמעצמה מובילה במזרח התיכון. זו התשובה של וושינגטון לדריסת הרגל שסין מפתחת באזורנו כחלק מהתחרות הבין-מעצמתית הגלובלית.
סין מנסה לרתום לעגלתה את מדינות הנפט העשירות של המזרח התיכון. היא מנסה לענות על צרכי האנרגיה של כלכלתה, ולכן הפגינה פעילות דיפלומטית אינטנסיבית גם עם איחוד האמירויות ועם ערב הסעודית, בנוסף להסכם האסטרטגי שחתמה עם טהרן ל-25 שנים. ממשל ביידן, שהבחין במאמץ החדירה הסיני, יצא למתקפת נגד כשההבנות הלא כתובות עם איראן הן חלק ממנו.
6 צפייה בגלריה
כבר הצהיר שהסכם בין איראן לארה"ב לא יכבול את ידיה של ישראל. נתניהו
(צילום: מארק ישראל סלם)
תזכורת: מה קרה עם ההסכם הקודם?
המעניין הוא שההבנות בין ארה"ב לאיראן, שחלק מהן כבר החל להתבצע, נולדו כתוצאה ממשא ומתן שנכשל שהתנהל בחשאי בחסות עומאן וקטאר בין שתי המדינות. כזכור, ממשל טראמפ פרש במאי 2018 מהסכם הגרעין עם איראן שחתמו ארה"ב והמעצמות בתקופת הנשיא אובמה ב-2015. הסכם הגרעין הזה הגביל את כמות האורניום שאיראן יכלה להעשיר ולהחזיק.
בישראל היו הדעות חלוקות אם ההסכם הוא רק רע לאינטרס הישראלי ומאפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני ב-2035, או שהוא הרע במיעוטו שמעכב את תוכנית הגרעין של איראן, ובזמן הזה נותן לנו ולארה"ב אפשרות להתכונן לאפשרויות נוספות, כולל חיסול קינטי של תוכנית הגרעין.
במערכת הביטחון סברו שההסכם הוא רע, אבל אפשר לחיות איתו ולנצל את הזמן שהוא קונה לנו. נתניהו, עם זאת, חשב אחרת, והוא האיץ בנשיא טראמפ לפרוש ממנו. התוצאה הייתה שאיראן התמודדה עם הסנקציות שהוטלו עליה מחדש, בעיקר בתחום ייצוא הנפט, אבל שעטה במהירות ובאין מפריע לעבר העשרה של אורניום כמעט עד לרמה של חומר בקיע המשמש לייצור פצצה.
ממשל ביידן הצהיר שהוא נחוש לבלום את השעטה הזאת של איראן, שעלולה לסבך את ארה"ב במלחמה באמצעות הסכם מחודש. אבל המאמצים האלו להציג הסכם נכשלו, מפני שהמנהיג העליון באיראן חמינאי מסרב להאמין להתחייבויות של ממשל ביידן שלא יטיל סנקציות נוספות על איראן, ומפני שארה"ב לא קיבלה את ההתחייבויות המתאימות מאיראן בנוגע להעשרת אורניום והימנעות מפיתוח פצצה או ראש קרב גרעיניים. טהרן גם סירבה לתת הסברים לסוכנות האנרגיה של האו"ם, סבא"א, על שלושה מתקנים חשודים שעליהם הצביעה ישראל ואשר בהם נמצאו שרידי אורניום מועשר. על המתקנים האלה איראן לא הצהירה מעולם, וזו הייתה הפרה בוטה של הסכם הגרעין.
כתוצאה מכך, הציעו מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן והיועץ לביטחון ג'ייק סאליבן, באמצעות השליחים שלהם לשיחות עם האיראנים, הסכם שהוא "פחות תמורת פחות (less for less)" - כלומר לא להגיע להסכם גרעין חדש, אלא להסכם הבנות צנוע יותר, רק על הדברים שארה"ב ואיראן מוכנות לקבל ולבצע. למשל, שחרור אזרחים אמריקנים הכלואים באיראן - תמורת שחרור כספים של איראן, שישה מיליארד דולר, שמוקפאים בדרום קוריאה.
המו"מ התנהל בשנתיים האחרונות כאמור בתיווך העומאני וקטארי ועורר התנגדות רבה בירושלים. ההתנגדות לא הייתה רק של ממשלות נתניהו, כשגם ממשלת השינוי של בנט ולאחר מכן לפיד התנגדו בכל תוקף להסכם הזה בטענה ששחרור הכספים האיראנים המוקפאים ע"י ארה"ב והאישור לאיראן לייצא כמויות מוגבלות של נפט, לצד סנקציות נוספות שהאמריקנים מוכנים להסיר, יאפשרו לטהרן לממן את הטרור והחתרנות שהיא מפיצה במזרח התיכון וגם לא ימנע ממנה את המרוץ לגרעין.
נציגי ישראל - ראשי המטה לביטחון לאומי שנסעו לוושינגטון וגם שר הביטחון גנץ בשעתו - ניסו להסביר לאמריקנים שהסכם כעת עם האיראנים כבר לא ימנע את המרוץ להעשרת אורניום. הסוסים כבר ברחו מהאורווה, וכל מה שתעשו, אמרו הישראלים לאמריקנים, כבר לא ישנה דבר. לאיראן יש כבר צנטריפוגות חדישות שמסוגלות להעשיר אורניום לרמות גבוהות במהירות עצומה ויש לה כבר כמות של אורניום מועשר ברמה נמוכה שאפשר להפוך אותו תוך חודשים ספורים לחומר בקיע.
האיראנים לא מסכימים להיפטר מהכמות הזאת ולהעביר אותה למדינה אחרת, ולכן טענו נציגי ישראל ש"פחות תמורת פחות" רק ייתן יתרונות לאייתוללות ולמשמרות המהפכה. האייתוללות לא יצטרכו לעמוד בלחץ שמפעיל הרחוב כתוצאה מהמצוקה הכלכלית, ומשמרות המהפכה יזכו בבוננזה פיננסית שתאפשר להן לממן את משלוחי הנשק המדויק וסוללות קרקע-אוויר לסוריה ולחיזבאללה, ובכלל לממן טרור בכל רחבי המזרח התיכון.
בממשל ביידן האזינו לטענות הישראליות ולא דחו אותן על הסף, אבל הבהירו שלארה"ב יש אינטרס לבלום את המרוץ האיראני לנשק הגרעיני. כל הסכם לדבריהם, צנוע ככל שיהיה, יכול להוות פתח להסכם רחב, מקיף ויסודי יותר עם איראן שיבלום לעשרות שנים את המרוץ שלה לגרעין.
6 צפייה בגלריה
העזרה לרוסיה גרמה לממשל ביידן להקשיח את תנאיו. הרס כתוצאה ממתקפת מל"טים איראניים בקייב, אוקטובר
(צילום: AP)
בתקופת ממשלת השינוי של בנט ולפיד נשאו מאמצי השכנוע הישראליים פרי: ארה"ב לא נענתה לדרישות האיראניות וטהרן המשיכה לגלות כלפי וושינגטון חוסר אמון מוחלט. אבל בשנה האחרונה קרו שני דברים: השליח האמריקני לשיחות עם איראן, רוברט מאלי, הודח בשל עבירות ביטחון. הוא נחשב לפרו-איראני וכשהוא סולק מן התמונה בטהרן הבינו שממשל ביידן לא מוכן ללכת יותר לקראתם וכי מתחו את החבל יתר על המידה.
בנוסף, האיראנים התחילו לספק מל"טים מתאבדים לרוסיה שאיימו לשחוק את החוסן האזרחי האוקראיני. הרוסים השתמשו בהם להפצצת אזורי מגורים בערים הגדולות של אוקראינה. במצב כזה, ממשל ביידן לא היה מוכן לעשות מחוות נוספות לאיראן ואז הגיעה שעתה של טהרן להתגמש, אבל נשארה בעיית חוסר האמון.
איננו יודעים מי הגה את הרעיון המבריק, לפיו איראן וארה"ב יעשו זו מול צעדים קטנים, כמו בריקוד טנגו, שיענו על דרישות הצד האחר בתמורה לצעדים שהצד השני מוכן לבצע ממילא. למשל, האיראנים מוכנים לשחרר מהכלא את חמשת האזרחים האמריקנים-איראנים שעצרו, אבל הם לא נותנים להם לצאת מטהרן עד שארה"ב לא משחררת להם את שישה מיליארד הדולרים שמוקפאים בדרום קוריאה.
אפשר להעריך שיש מתווכים, בעיקר ערבים, שנעים בין טהרן לוושינגטון ודואגים לתאם את הביצוע של הצעדים, ומודיעים לכל צד כאשר הצד האחר מוכן לבצע מהלך נגדי. אפשר גם לשער שהמתווכים העלומים האלה גוזרים קופון לא קטן מהעסקאות האלה, אבל הביצוע מתנהל יחסית מהר. אתמול נודע מהדלפות ל"וול סטריט ג'ורנל" שאיראן האטה את קצב העשרת האורניום ואף החלה לדלל חזרה כמויות אורניום שהעשירה לרמה של 60%.
ארה"ב בתמורה כבר מעלימה עין מייצוא נפט איראני לסין ולרוסיה. מקורות ביטחוניים במזרח התיכון גם אומרים שאיראן האטה וצמצמה את קצב האספקה לרוסיה, וגם צמצמה את כמויות וסוגי הנשק שהיא שולחת לפוטין כדי שישתמש בהם במלחמתו באוקראינה.
למה בישראל מוטרדים?
ההבנות ההדדיות שמתורגמות למעשים בשטח שהאיראנים והאמריקנים עושים אלה כלפי אלה מעוררות דאגה בישראל. ראשית, מפני שברור בירושלים, בקריה בתל אביב ובמטה המוסד, שארה"ב תפשיר לאיראן כספים בסכומים ניכרים נוספים - שיאפשרו למשמרות המהפכה לממן את שלוחותיהם ובעיקר את המיליציות העיראקיות ואת חיזבאללה בלבנון. זרם הכספים שאיראן מפיקה מהנפט שהיא מייצאת כתוצאה מעצימת העין האמריקנית, לא נועד רק לשפר את מצבו הכלכלי של העם האיראני, אלא גם להעניק תנופה לשאיפות ההגמוניות והטרוריסטיות של טהרן באזורנו. אבל זה לא הכול.
עצם קיומו של הסכם הבנות לא כתוב עם איראן מגביל את חופש הפעולה של ישראל במדינה. זה נוגע בעיקר לתחומים שהמוסד מופקד עליהם, שנועדו לשבש את תוכנית הגרעין האיראנית ומה שלא פחות מסוכן, את תוכנית הנשק המתוחכם שהתעשייה האיראנית מפתחת במרץ, באיכות ובכמות מעוררי דאגה. כשארה"ב ואיראן עושות מחוות חיוביות זו כלפי זו, ישראל צריכה להיזהר שלא תואשם בוושינגטון כתוצאה מפעילותה באיראן כמחרחרת מלחמה.
בנוסף לכך, צריך לחשוד שהאמריקנים, באמצעות חילופי המודיעין האינטימיים שקיימים בינם לבין ישראל, לא תמיד יאמרו לנו את כל האמת או יאשרו ממצאים של המודיעין הישראלי ביחס לתוכנית הגרעין והנשק הטילי האיראני כפי שעשו בעבר. זאת, מחשש שהממשלה הנוכחית עלולה לנצל מידע מפליל על איראן כדי לתקוף אותה. ובכלל, ממשל ביידן לא נותן אמון בממשלה בירושלים, וזו גם הסיבה שישראל איבדה כליל בחודשים האחרונים את יכולתה להשפיע על מהלכיה של וושינגטון.
6 צפייה בגלריה
בישראל טוענים שההבנות יקנו זמן כדי להשלים הכנות מבצעיות ליום תקיפה. תרגיל צה"ל בחודש אפריל
(צילום: דובר צה"ל)
מה בכל זאת חיובי לישראל?
עובדה, ההבנות שמתבצעות כעת בין איראן לארה"ב הושגו בתקופת הממשלה הנוכחית בירושלים ולא בתקופת ממשלת השינוי שקדמה לה. ראש הממשלה נתניהו כבר הצהיר שהסכם כתוב או לא כתוב בין איראן לארה"ב לא יכבול את ידיה של ישראל, כשהוא רומז שצה"ל והמוסד יתקפו באיראן אם וכאשר האיראנים יעברו את הקו האדום מנקודת ראותה של ישראל ולא מנקודת ראותה של וושינגטון.
אבל במערכת הביטחון ובקהיליית המודיעין בישראל יש לא מעט בכירים, שגם אם אינם מרוצים מההטבות הכלכליות שאיראן ומשמרות המהפכה יקבלו, טוענים שבתחום הגרעין ההבנות האלו קונות לנו זמן יקר מאוד. מדובר בזמן שישראל זקוקה לו כדי להשלים את הכנותיה המבצעיות, הלוגיסטיות והטכנולוגיות ליום שבו איראן תחצה את הקו האדום: בין אם מדובר בהעשרת אורניום לרמת חומר בקיע או שיתגלה לפתע שהיא מפתחת את הנשק הגרעיני עצמו.
הזמן הוא כרגע מנקודת ראות ישראלית משאב יקר ערך ומבחינה זו. ההבנות בין ארה"ב לאיראן בעניין האטת העשרת האורניום משרתות את האינטרס הביטחוני של ישראל וגם את האינטרס של סעודיה והמפרציות הערביות האחרות, כך שאין רע בלי טוב. השאלה היא רק כמה זמן יחזיק תהליך הפשרת המתח הזה בין איראן לארה"ב.
