מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת דגש מאילת.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
בצילום: מירוות (34), היתם (43), איאן (13), דניאל (9) ולאסי
הדירה? דירת 4 חדרים. היתם: "קנינו אותה ב-2013 במיליון שקל. היום הדירה הזו שווה כ-1.8 מיליון".
אילת? היתם: "אנחנו מאוד אוהבים את אילת. אנחנו במקור מדיר חנא בצפון. הגענו לפה אחרי שהתחתנו ב-2009, אבל אחרי שהבכור נולד היה לנו קשה כלכלית אז חזרנו חזרה לכפר. מהר מאוד הבנו שאנחנו צריכים את החופש שלנו וחזרנו לאילת".
איך הכרתם? היתם: "למדתי תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת, אבל כל הזמן עבדתי במסעדות ובתי מלון. אפשר להגיד שחיפשתי את עצמי, וגרתי בחו"ל שנתיים, בנורבגיה. ככה התגלגלו החיים. וכשחזרתי לארץ לא ידעתי מה לעשות והחלטתי לנסות את אילת, וגרתי פה שנתיים-שלוש, אבל ההורים כל הזמן רצו שאחזור לכפר, אז חזרתי. שם הכרתי את מירוות וגם היא חיפשה קצת להתרחק, ושבועיים אחרי החתונה ירדנו לגור באילת". מירוות: "לא שרדנו בכפר. גרנו בבית גדול של המשפחה של היתם וזה לא קל. אנשים מתערבים לך, ובוחנים אותך כל הזמן".
לברוח? מירוות: "רציתי שקט, לברוח הכי רחוק. תן לי את הפינה שלי. לא היה לי טוב שם, אז יום אחד עלינו על האוטו, העמסנו מה שיש ונסענו. מהצד של היתם זה פחות מקובל. מהצד שלי הבינו. כולם בסוף מסתדרים". היתם: "רצו שאני אשאר ואתמסד כי מאז שסיימתי בית ספר אני מסתובב, פעם גר פה ופעם במקום אחר, וזה לא מקובל. אחרי שהתחתנו אמרו לי 'חלאס, התחתנת. תתיישב כבר ותתחיל לעבוד כמו שצריך'".
מירוות? "אני למדתי הוראה למרות שלא ממש רציתי, אבל זה היה מה שהרבה נשים עשו אז למדתי גם. האמת שלפני היתם היה לי שידוך עם הבן דודה וסגרו את כל העניינים בין המשפחות, אבל שבוע לפני החתונה הוא החליט שהוא לא רוצה להתחתן. הייתי בת 19, אז מאוד התבאסתי כי לא ידעתי משהו אחר, אבל היום אני מאוד שמחה שזה קרה כי אני והיתם עושים הכל יחד, אנחנו צמד חמד. כשהתחתנו הייתי בת 20 והחינוך בבית של ההורים היה קשה. אנחנו מוסלמים, ואין לצאת, לטייל, לישון בחוץ, אין חברים, ואני רציתי משהו אחר. בגלל זה אני פה, להגשים את עצמי, ללמוד, לראות, להתפתח ולחיות. הכל היה מוגבל מאוד בבית, ובאילת יש חופש".
מה עשיתם? היתם: "אני עבדתי במסעדת 'הלב הרחב' ומירוות עבדה בסופר". מירוות: "לא דיברתי אז טוב עברית, אז אמרתי אני אלך לסופר לעבוד ולקבל קצת ביטחון, אני אפגוש ככה הרבה אנשים ואשתפשף בשפה, ושילבתי עם זה לימודים, וככה לאט-לאט התקדמנו". היתם: "אני עושה הכל בתחום המסעדנות. עזרתי לבעלים להקים סטייק האוס גדול. בניתי תפריט והקמה, תכנונים ועובדים. הכל היה עליי. הייתי יוצא ב-8 בבוקר וחוזר ב-2 בלילה. זה היה קשוח. עד הקורונה שישבנו בבית".
קורונה? מירוות: "זו הייתה פעם ראשונה שהיינו יחד בבית. היתם עבד קשה לפני וכמעט לא ראה את הילדים". היתם: "אז הבנתי שזה לא מתאים יותר העבודה הזו והתחלתי לעבוד בתיווך. שנה שעברה, תוך כדי העבודה, הראיתי איזה משרד להשכרה, ובעל הנכס אומר לי התפנתה לי פה חנות ושואל אם יש לי מישהו שמעוניין. אחרי יומיים חבר אמר לי 'היתם, אתה גנוב? הציעו לך את החנות - תיקח אותה, תעשה שווארמה או אוכל מעניין'". מירוות: "זה היה חלום שלו שנים, אבל משהו תמיד עצר אותו. אז אמרתי לו 'בוא נלך על זה. נסתדר'. כל חלום מתחיל בקטן, ואני מאמינה בו, הוא טוב במה שהוא עושה".
שווארמה? היתם: "באתי אליו למחרת, חתמתי על החוזה, ואחרי חודש וחצי סיימתי לשפץ ופתחתי את 'שווארמה פלוס'. אנשים התחילו לבוא ומפרגנים, וזה כיף". מירוות: "אני הייתי במלון פקידת קבלה והתקדמתי למנהלת קבלה, אבל איך שהוא פתח את השווארמה אמרתי 'אני איתו' והתפטרתי כדי לעבוד עם היתם. זה לא שלא חששתי, גם אהבתי את מה שעשיתי ולא רצו שאתפטר, אבל אף פעם לא השארתי אותו לבד כי הוא לא היה שורד. זה להקים עסק מאפס וזה קשה. אני עושה הכל חוץ מהאוכל למרות שהתחלתי כבר ללמוד לחתוך שווארמה. אנחנו שנינו שם ומאוד כיף לנו ביחד. לפעמים יש ויכוח בקטנה, אבל אנחנו מעולים ביחד".
מצב כלכלי? היתם: "העסק במגמת עלייה וזה טוב. יש הלוואות, אבל אנחנו מחושבים".
ילדים? איאן: "אני עולה לכיתה ח' ואני מחובר לים. אני גולש רוח, וכל יום אחרי בית ספר הולך לגלוש. זה החיים שלי, זה מאזן אותי נפשית כי כשאני גולש אני שוכח מהכל. אני 4 שעות כל יום בים ומשתתף גם בתחרויות".
ערבים יהודים? היתם: "בכל מקום יש אנשים לא נחמדים, אבל אנחנו לא מתייחסים". מירוות: "בבניין פה כולם כמו משפחה ואחד עוזר לשני, אבל יש גם אנשים אחרים. למשל, לפני כמה חודשים היה מקרה שהשפיע עליי קשה. הילדים שיחקו פה בפארק, ורבים לפעמים, כמו שילדים עושים. אחת האמהות, כנראה קשה לה שאנחנו ערבים, והיא דואגת להוציא את זה החוצה גם על הילדים וגם עלינו. היא עמדה למטה וצעקה ליד כולם 'ערבים, תחזרו לכפר שלכם'. זה צובט בלב וקשה לי עם זה. אנחנו אוהבים את כולם וחיים פה בשלום. לילדים יש חברים מאוד טובים וזה כיף".
מה הבילוי שלכם? היתם: "אנחנו אנשים של בית. מדי פעם בים ומסעדה פעם בכמה זמן. אנחנו גם מאוד אוהבים את סיני, ולפעמים ביום שישי אחרי העבודה נכנסים ל-24 שעות. זה יותר זול מלהישאר בבית".
מחוץ לתמונה? מירוות: "יוגה כל יום. התחברתי לזה ואני לא מפספסת. תמיד אין זמן לכלום, אבל חשוב להקדיש זמן לדברים החשובים. אז אני משתדלת ללכת כל בוקר לפני העבודה לעשות יוגה, ואם לא מסתדר בבוקר אני עולה לבד למצפה מול הים ועושה שם יוגה. זה שומר על השפיות שלי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
