ספוטינג - צילום מטוסים וכלי טיס מסוגים שונים - הוא תחביב סוחף, ונמל התעופה בן גוריון הפך עם השנים לאבן שואבת לחובבי צילום שבאים לאזורי התצפית כדי להירגע, להיפגש זה עם זה וכמובן לצלם. בעקבות המלחמה רוב חברות התעופה הזרות הפסיקו לטוס לישראל והספוטרים מצאו את עצמם מתמודדים עם אתגר מקצועי.
פנינו למוטי קפלן, ספוטר ידוע ומדריך טיולי ספוטינג באזור נתב"ג, כדי לשאול אותו איך הוא התאים את עצמו לתעופה בזמן מלחמה. "אני ספוטר מגיל 13", סיפר קפלן, "הייתי בגדנ"ע אוויר, חוג טיסנאות ובגיל 17 הלכתי לקורס דאייה. במלחמת יום הכיפורים גרתי בדרום תל אביב וראיתי את מטוסי הגלקסי הענקיים באים מארה"ב. אז לא הייתה אבטחה והייתי הולך למסלול עם מצלמה קטנה ומצלם עד שהיו מגרשים אותי.
"בזמן המלחמה יש עדיין טיסות, אבל דליל מאוד ביחס למה שהיה. מה שמעניין בתקופה הזאת הוא השינוי במסלולי ההמראה מסיבות ביטחוניות. שינוי המסלולים גורם לך לצלם את המטוסים מזוויות שאף פעם לא ראינו בעבר. יש, לדוגמה, המראות נדירות מצפון-מזרח לדרום-מערב, כך אפשר לראות מטוס ג'מבו נוחת ממש קרוב אליך.
"בנוסף, יש מטוסים יוצאי דופן שמגיעים בגלל המלחמה, אלה מטוסים שבדרך כלל אתה לא רואה, כמו טיסות ביטחוניות שמגיעות לנתב"ג ולא מפרסמים אותן. בתחילתה המלחמה הגיעו גם טיסות יוצאות דופן של שליחים רבים מארה"ב ולצלם אותם היה חוויה. ספוטינג במלחמה הם ימים של צילומי הארד קור כיוון שבתחילת המלחמה אזור שדה התעופה היה די מטווח והיה מסוכן לצאת לצלם".
מדובר בטיסות סודיות? איך יודעים מתי הן נוחתות?
"בייחוד בזמן מלחמה חובבי הספוטינג לא משתפים מידע על טיסות צבאיות של צה"ל, וכל תמונה שמצולמת עוברת צנזורה. אבל באמצעות פלייטרדאר24 (אפליקציה שבדית שמציגה בזמן אמת מיקום של מטוסים בכל העולם - א"ק) אנחנו יודעים מתי לחכות למטוסים של בנות הברית והאמריקנים ויש לא מעט נחיתות שלהם כאן. הבעיה היא שבכל רגע נתון בשמיים יש כ-15 אלף מטוסים וצריך להיות יצירתי כדי לזהות מי מהם יגיע לנחות בישראל, זה אתגר לא קטן".
קפלן הוסיף וסיפר כי הוא מתגעגע לימי השגרה. "ספוטינג זה סוג של תרפיה, כמו גלים או צילום ציפורים", הסביר. "בגלל המלחמה המצב לא טוב, אני מתגעגע לימים שהייתי מגיע לשדה התעופה שלוש-ארבע פעמים בשבוע בשביל לעשות ספוטינג. בגלל המצב אני שוקל לטוס לווינה אל מרפסת תצפית ייעודית בגודל של 200 מטר שמשקיפה על שדה התעופה שלהם, כדי לצלם את האיירבוס A380 של האמירויות, זה המטוס האזרחי הכי גדול בעולם. אבל הכי חשוב שננצח במלחמה ושכל החטופים יחזרו הביתה".
חזי שמואלי הוא חובב ספוטינג ידוע שמתרכז בצילומים של חיל האוויר הישראלי ומנהל קבוצת פייסבוק פופולרית בנושא, לכן באופן מצער דווקא תחביבו יוצא הדופן זוכה לעדנה רבה בתקופת המלחמה הנוראה.
11 צפייה בגלריה
ה-A400M של חיל האוויר המלכותי הבריטי שהטיס לישראל את ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק
(צילום: חזי שמואלי)
"האקשן שאנחנו מחפשים זה מסוקים ומטוסים צבאיים, ודווקא בחודש אוקטובר לא היה קל לצלם כי הייתה אבטחה מאוד גרנדיוזית בבסיסים וגם על הגדרות והיה קשה. אבל יש גם יתרונות לתקופה הזאת, כי מטוסי הג'מבו הענקיים נוחתים בדרום ומביאים אספקה צבאית לישראל.
"מצד שני, בגלל המלחמה צילמנו בבן גוריון מטוסי תובלה צבאיים מכל העולם, הם רוקנו את הנציגויות מנתינים זרים שביקשו לעזוב את הארץ, כולל מטוסים צבאיים מברזיל ומארגנטינה - לא כל יום רואים איירבוס צבאי. אבל עכשיו זאת תקופה דרדלה".
רון גפני הוא ספוטר ותיק שמתמחה בצילום אוויר-אוויר, כלומר עושה ספוטינג ומצלם כלי טיס מתוך מטוסים ומסוקים. באופן מפתיע דווקא המלחמה והאקשן המטורף באוויר מונעת ממנו ליהנות מהתחביב יוצא הדופן שלו.
(רון גפני בימים יפים יותר מעל עמק יזרעאל)
"צילום מטוסים זה התשוקה שלי", סיפר. "יש אנשים שמפחדים מטיסות, אני מפחד שיקרה משהו ולא אצליח לצלם. אני תמיד מחפש את הפריים הנכון במטוס מסוים במצב מסוים עם נוף מסוים בתאורה מושלמת ובזווית נכונה".
"הספוטינג מאוד חסר לי בזמן המלחמה והכל בא ביחד עם המצב, צריך עשות סוויץ' בראש ולחכות שתיגמר המלחמה, אבל בראש ובראשונה הדאגה המרכזית היא לחיילים ולמדינה. אני מתגעגע לרעש של המטוסים לריח של דלק המטוסים, לדיבורים בקשר, ההנאות הקטנות, לראות להקות של ציפורים נודדות להוריד מנוע ולהצטרף אליהן בתרמיקה. עבור מי שאוהב להיות באוויר ולראות את ארץ ישראל היפה אז חסר ניקוי הראש, הנופים, החברותה והחוויות. מאז השבת השחורה הכל השתנה באוויר וגם בנו. אני מסתכל על תמונות הפסטורליות שצילמתי בעוטף עזה כמה שבועות לפני תחילת המלחמה ומצטמרר".
יש הרבה אקשן באוויר בזמן המלחמה.
"אני בטוח שספוטרים שנכנסו לעזה, יש להם חומרים בלי סוף. המלחמה מביאה אין סוף הזדמנויות לצילומים מרתקים. המלחמה היא דרמה, מי שנמצא שם רואה דברים שלא רואים באף מקום אחר. בעברי הייתי קצין שריון במילואים וצילמתי במהלך קרבות צילומים מדהימים. עכשיו הכי חשוב שהשבויים והנעדרים יחזרו הביתה וננצח".
(צילום: ירון ברנר)
מה אתה חושב על תמונת הספוטינג יוצאת הדופן שהתפרסמה בכל העולם ובה מטוס נוסעים ישראלי נוחת על רקע ירי רקטות ויירוטים?
"אבא שלי שגידל אותי על התמונה של אסון הצפלין שצולמה במגזין לייף בתשע זוויות שונות ושם התחלתי להבין את הכוח של הצילום. גם אני רוצה שתהיה לי את התמונה המטורפת אבל לא במחיר של טרגדיה. הרבה יותר קל לצלם טרגדיה. אני רוצה לצלם משהו טוב, משהו חיובי".
