כך הומצא האימייל

כדרכן של המצאות גדולות, הדואר האלקטרוני הכריז לראשונה על נוכחותו בעולם בקול ענות חלושה ב-1971. למעשה, ריי תומלינסון, המתכנת האמריקאי שנחשב "אבי הדואר האלקטרוני", לא מצליח לזכור מתי שלח את הודעת הדואר האלקטרוני הראשונה או למי היא יועדה. "אני רק זוכר שהקלדתי את כל כתובת הנמען באותיות גדולות", הוא אומר.

למרות תרומתו העצומה לשינוי הרגלי התקשורת של עשרות מיליוני בני אדם בכל העולם, תומלינסון נהנה מאלמוניות יחסית ב-30 השנים האחרונות. כדרכן של המצאות אחרות, הפיתוח של תומלינסון היה כה פשוט עד כי מעטים הבחינו בגאוניותו באותה עת.

זה קרה מתישהו בסוף 1971. תומלינסון עבד אז, כמו היום, בחברת בולט ברנק וניומן (BBN), החברה שפיתחה ב-1968 את ארפא-נט (הרשת שקדמה לאינטרנט) עבור משרד ההגנה האמריקאי.

אהה, זו היתה תוספת פשוטה

את ההשראה לתוכנת הדואר האלקטרוני הראשונה שהמציא (ש"לא הייתה יותר מ-200 שורות קוד", לדבריו) נטל משתי תוכנות מחשב, אחת ששימשה למשלוח קבצים ושנייה למשלוח הודעות.

SNDMSG, התוכנה שפיתח תומלינסון, לא הייתה בראשיתה תוכנת דואר אלקטרוני במובן המקובל כיום. היא שימשה למשלוח הודעות בין מתכנתים וחוקרים שפועלים במסגרת אותו שרת בלבד. הודעות שנשלחו למשתמשים בשרתים אחרים ברשת הארפא-נט (שכללה אז כ-15 מוסדות אקדמיים וממשלתיים בלבד) לא יכלו להגיע ליעדן.

אותם משתמשים יכלו ליצור קובץ טקסט ולשלוח אותו ל"תיבת דואר" מסוימת, קובץ בשרת שנשא שם של אחד מהמהשתמשים. "SNDMSG נועדה לאפשר למשתמשים להוסיף טקסט לקובץ ששלחו לאחד המשתמשים מבלי למחוק את הטקסט הקודם ששלחו לו", כתב תומלינסון מאוחר יותר.

במקביל, השתעשע תומלינסון בפרוטוקול ניסיוני למשלוח קבצים בין מחשבים מרוחקים בשם CYPNET. על אף שניתן לראות ב-SNDMSG וב-CYPNET את יסודות הדואר האלקטרוני המודרני, כמו בהמצאות גדולות אחרות, נדרש בעל חזון שיחבר ביניהם ויתעל אותם לכדי ההמצאה שתשנה את פני הדורות הבאים.

"עלה בדעתי הרעיון ש- CYPNET יכול להפנות מסר לתיבת דואר שנמצאת במחשב אחר בדומה לפעולת SNDMSGבמחשב המקומי", הסביר תומלינסון למגזין המקוון "פריטקסט", "בסך הכל, מדובר בתוספת פשוטה לפרוטוקול".

ההתחלה: תוכנת send message

מטרת "התוספת הפשוטה לפרוטוקול", לדבריו, הייתה לשלב בין שתי התוכנות, לייעל אותן, ולאפשר למשתמש לשלוח הודעה אישית לכל משתמש אחר שמחובר לארפא-נט. SNDMSG המשופרת סיפקה לכל משתמש מחשב תיבת דואר אישית ואיפשרה לו לשלוח ולקבל הודעות מכל משתמש ברשת.

מאוחר יותר, תומלינסון בחר את הסימן at (@) ובעברית "שטרודל" כדי להבחין בין הודעות שמיועדות לתיבות דואר שונות במחשב אחד ובינן לבין הודעות שמיועדות למחשבים אחרים. "הסימן @ נראה לי הטבעי ביותר", נזכר תומלינסון.

תומלינסון שלח את ההודעה ההודעה הראשונה לעצמו ועותק זהה שלה נשלח למשתמש אחר, שתומלינסון אינו זוכר מי הוא אך הוא בטוח שהתוכן של ההודעה היה QWERTYIOP או משהו דומה.

לאחר מכן הוא שלח מסר לעמיתיו והודיע להם על ההמצאה החדשה, עם הוראות כיצד לשים בין שם המשתמש לשם המחשב המארח אותו. בהמשך שלחו תומלינסון והחוקרים עותקים של תוכנת SNDMSG המשופרת לעמיתים במוסדות אקדמיים אחרים, ושנתיים מאוחר יותר כבר היווה הדואר האלקטרוני 75 אחוזים מהתעבורה ברשת.

בסתיו של 1971 הדואר האלקטרוני שימש כמה מאות משתמשים של "ארפא נט" בלבד, אך עם התרחבות התשתית הכירו עובדי ממשל וציבור וסטודנטים את הרשת והדואר אלקטרוני.

המהירות המרבית של חיבור במודם אז היה 300 ביטים לשניה, כמעט 1 חלקי 20 של מודם סטנדרטי של 56.6 קילו ביטים לשנייה, קצב שהפך את הדואר האלקטרוני לאמצעי התקשורת היעיל ביותר ברשת של אז.

אך רק תודות לתור הזהב של המחשב האישי באמצע שנות ה-80 הפך הדואר האלקטרוני לאמצעי חיוני בחיי משתמשי המחשב המתקדמים. אבן דרך נוסף בהיסטוריית הדואר האלקטרוני זכורה באמצע שנות ה-90, כאשר דפדפני האינטרנט המוקדמים של נטסקייפ ו"מוזאיק" כללו תוכנות דואר אלקטרוני שהקלו על בטלני העכבר את השימוש בהן.

אי אפשר בלעדיו

שלושים שנה אחר, הדואר האלקטרוני נותר צורת התקשורת הפופולרית ביותר באינטרנט. בשנת 2000 החזיקו גולשים בכ-505 מיליון תיבות דואר אלקטרוני, על פי חברת המחקר IDC, שחוזה כי מספר זה צפוי לגדול לכ-1.2 מיליארד תיבות דואר ב-2005.

הדואר האלקטרוני הפך לצורה חשובה של תקשורת שחיוניתו הומחשה בהתקפות הטרור על ניו יורק וושיגנטון בחודש שעבר. בעוד רשתות הטלפונים הקווי והסלולרי באיזור ניו יורק קרסו בגלל עומס של משתמשים, הדואר האלקטרוני נותר אמצעי מהימן ושימש ערוץ מידע חלופי וזרז להפצה של עובדות ושמועות על חדשות, ניסים ובשורות חורבן.

שבוע לאחר מכן סייע הדואר האלקטרוני להפיץ את וירוס "נימדה" הזדוני, הפיל רשתות מחשב בכל העולם וגרם נזק בסכום של מאות מיליוני דולרים.

כמו כל אמצעי תקשורת מודרני, המשתמשים מנהלים מערכת יחסים של אהבה-שנאה עם הדואר האלקטרוני שלהם. נדמה שעל כל הודעה עניינית שמופצת ברשת, מועברות שתי הודעות זבל שמבטיחות הזדמנות פז להוריד עשרות ק"ג בין לילה, להרוויח כמויות בלתי נתפסות של כסף או לקבל תואר דוקטור לשם כבוד בקליק אחד, וסותמות את תיבת הדואר ומכבידות על התקשורת באינטרנט.

במשך השנים, מעיד תומלינסון, כיום המתכנת הראשי בחברת "BBN טכנולוגיות", הגיעו אליו הודעות תודה וגם מלות ביקורת על ההמצאה שלו – כולן, כמובן, נשלחו בדואר האלקטרוני.