סוף שנה: משחקי אסטרטגיה

בחלק ראשון זה של סיכום השנה החולפת במשחקים (PC בלבד, מצטער) נעבור על צמרת משחקי האסטרטגיה שיצאו, ונבדוק את חביבי הביקורת וחביבי הקהל. נחתום את הסקירה בנימה אישית, כשאני אציין את משחקי האסטרטגיה שהתחבבו עלי במיוחד ב- 2001 (וכמה שלא).

שינויים ברוח?

השנה, כמו השנה הקודמת, התאפיינה בין השאר בניסיון להינתק מצילה הכבד של סדרת Command & Conquer. הסדרה של Westwood, שאפשר לומר שנולדה עם Dune 2, הגדירה את המבנה הבסיסי של משחק האסטרטגיה במשך קרוב לעשור, והרצון לחדש את פני הז'אנר החליף בשנים האחרונות את השאיפה לשפר גרידא את הנוסחה ה-C&C-ית, גם אם לא תמיד אפשר להחליט חד משמעית אם שינוי במשחק הוא מהותי או לא כל-כך, שינוי או רק ליטוש או תוספת.

בכל מקרה, הרצון להינתק מהאבות המייסדים מתבטא במישורים שונים: המעבר למשחקים טקטיים (כמו Commandos, Fallout Tactics או Sudden Strike), הניסיון ליישם מערכות איסוף וניהול משאבים קיצוניות שיכריחו את השחקן לבצע בחירות כלכליות משמעותיות (Battle Realms), שילוב רבדים אסטרטגיים וטקטיים באותו משחק (Shogun, למרות שרק הגרסה המשופרת שלו יצאה השנה) או שילוב אלמנטים ממשחקי תפקידים (Kingdom under Fire, וכמובן Warcraft 3 שנדחה ונדחה ומיועד עכשיו רק לאמצע 2002). יש גם משחקים שהכניסו כל-כך הרבה שינויים במבנה המוכר שהם כמעט יצרו משהו חדש (Kohan: Immortal Sovereigns, Conquest: Frontier Wars).

Westwood בשלהם

באופן אירוני, דווקא בזמן כזה הוציאו מייסדי הז'אנר ב-Westwood את Emperor: Battle for Dune, המשך בשל יותר אבל גם ממשיך בקו ישר ונאמן את המסורת שלהם. הפופולריות שלו, יחד עם זו של Yuri's Revenge, התוסף ל-Red Alert 2 שגם יצא השנה, הראו שיש עוד כוח במותני אהבות ישנות, לפחות כש-Westwood הם המפתחים. אבל, מכיוון שאני לא רוצה ליצור את הרושם שכל תחום האסטרטגיה נולד מ-C&C או מניסיון למרוד ב-C&C, נתחיל עם רשימת עשרת המשחקים שהצליחו הכי הרבה בביקורות, שארבעת המקומות הראשונים בה שייכים בכלל לענפים אחרים של הז'אנר:

עשרת המצליחים בביקורות

1. Black & White, ציון ממוצע 89: אם כבר מדברים על מסורת, המשחק של פיטר מולינו והצוות שלו ב-Lionhead ניצב גאה (פחות או יותר) בראש מסורת ארוכה של משחקי אלוהות שבדיוק אותו מולינו ייסד עם Populous, לפני הרבה שנים (על האמיגה), ופיתח בכיוונים שונים עם משחקים כמו Dungeon Keeper ו- Theme Park. ב- Black & White השחקן מוצב כאל מתחיל, שצריך לדאוג לאוכלוסיות איים ולהשתלט עליהן בעזרת כוח האמונה, תוך שהוא מתמודד עם אלים יריבים.

מספר החידושים הנועזים והפלאים הטכנולוגיים שב-Black & White הוא, נראה לי, ללא תקדים. רק כמה מהם: המנוע הגרפי מדהים במעבר שלו מקנה מידה של אי שלם לאנשים אינדיבידואליים בפירוט נפלא; הסביבה הפעילה של מאות אנשים מתרוצצים להם ממקום למקום נראית כמו כוורת עסוקה כשמסתכלים עליה מגבוה, אבל לא מאיטה את המשחק לשניה; לכל אל יש יצור שהוא יכול לאמן ולחנך אותו לעזור לו, מין טמגוצ'י משולב במשחק שהוא אחד היצורים הוירטואלים המשוכללים שנוצרו אי פעם; והאינטראקטיביות הגבוהה משמעה שכל אחד מאלפי הצמחים, בע"חים וחפצים שעל המפה מגיב לפעולות השחקן.

המחלוקת שקיימת לגבי Black & White היא לא על החזון, הביצים והוירטואוזיות הטכנית שבבירור עומדים בבסיס פיתוחו, אלא על ערכו כמשחק, כשטענה לא נדירה אומרת שמתחת לסגנון ולעושר מסתתר משחק שטחי וחוזר על עצמו. למרות שהוא מחזיק בציון ממוצע 89 אחרי 71 ביקורות, דיונים והערות מאוחרים יותר על Black & White יוצרים את הרושם שחלק לא מבוטל מהביקורות רכב על ההייפ העצום שהמשחק יצר טרם צאתו. בשביל השלמות, בדקתי את הציון שנתנו גולשים למשחק ב-Gamespot, אחד מאתרי המשחקים הפופולרים ברשת - אחרי כמעט 4000 הצבעות, Black & White זכה לציון 79 בלבד.

2. Europa Universalis II, ציון ממוצע 89: משחק ששורשיו במשחק הלוח Risk ובממשיכיו המורכבים יותר, Europa Universalis II הוא יותר לאניני טעם מאשר לקהל שחקני האסטרטגיה הרחב. אבל עם הציונים הגבוהים שהוא מקבל, נראה שכל שחקן אסטרטגיה צריך לפחות לנסות לראות אם הסימולטור ההיסטורי המדויק פוליטי-כלכלי-צבאי הזה של העולם (עם דגש על אירופה) במאות ה- 15 עד ה- 19 מתאים לחיכו.

3. Commandos II, ציון ממוצע 87: לא מפליא שההמשך למשחק הטקטי הפופולרי מ- 98' משתלב בחמישיה הפותחת. בסדרת Commandos שולטים בצוות של מספר חיילי כוחות הברית מובחרים במשימות לא ממש ריאליסטיות (אבל זה רק עוזר להן) עמוק בשטח הגרמנים במלחמת העולם השניה. המשחק השני בסדרה עושה כמעט הכל טוב יותר: גרפיקה משופרת, סאונד חזק, צוות עם יותר אנשים, ויותר חופש פעולה. בשביל חלק מהשחקנים היה "יותר" אחד מיותר בהמשך: יותר קשה.

4. Civilization 3, ציון ממוצע 87: המשחק המקורי של בניית אימפריה דרך ההיסטוריה האנושית חזר השנה, לאחר היעדרות די ארוכה. בהיעדרו (לא שהוא נעדר ממיליוני דיסקים של מכורים בחמש שנים האחרונות) ניסו למלא את מקומו משחקים כמו Call to Power ולא בהצלחה יתרה. למרות שחלק מהמבקרים ביטאו אכזבה על הדימיון הבסיסי הגדול שלו לקודמיו, הסיכום הוא, שוב - משחק עמוק וממכר, ששומר על גחלת Civ בוערת אפילו אם הוא לא מפיח בה אש גדולה.

5. Kohan: Immortal Sovereigns, ציון ממוצע 86: משחק אסטרטגיה זמן אמת מסטודיו חדש בשם Timegate, שיצר סגסוגת יפה ומוצקה משילוב היסודות יקרי הערך Warcraft ו-Heroes of Might & Magic. היפה ב-Kohan הוא שהוא מחסל את העווית של לרוץ מיחידה ליחידה וממבנה למבנה, שלא כל שחקני האסטרטגיה ממש מתים עליה. במקום לדאוג למבנים בודדים, מנהלים ערים שלמות; ובמקום לנהל כל יחידה בנפרד, מפקדים על מספר קטן יותר של צבאות. דקויות כמו מבני קרב, גיבורים, סוגי שטח ועוד משלימים את התמונה.

6. Startopia, ציון ממוצע 85: צאצא רחוק של Simcity, ב-Startopia אחראים על תחנת חלל, עיר במסלול, שצריכה לדאוג לצרכיהם של 9 מיני חוצנים שונים ומשונים. לכל אחד יש את הדרישות שלו, חצי מהם לא אוהבים את החצי השני, וכו'. ובתוך כל הבלגן הזה צריך כמובן להוציא מהם כסף, כדי שאפשר יהיה להרחיב את עסקי "פונדק" החלל שלכם. הומור ואופי הפכו את Startopia למשחק הבניה המצטיין השנה.

7. Battle Realms, ציון ממוצע 85: משחק אסטרטגיה זמן אמת במוטיב יפני מיתולוגי ואומנויות לחימה, שפותח ע"י חברה חדשה נוספת בעסק, Liquid. המנהל של Liquid הוא אד דל קסטילו, המפיק לשעבר של סדרת Command & Conquer, שכבר הוזכרה פה בכתבה יותר מדי פעמים. זה הניסיון שלו ושל הצוות שלו ללכת מעבר למה שהם כבר עשו, ולפי הביקורות, הם הצליחו לא רע, לפחות במה שקשור למערכת ניהול משאבים יותר פתוחה אבל גם יותר מהודקת (מכריחה את השחקן לבחור "או זה או זה" במקום "גם זה וגם זה").

8. Empire Earth, ציון ממוצע 83: וזה הניסיון של המעצב של Age of Empires הראשון להביס את סדרת Age of Empires עם החברה החדשה שלו, Stainless Studios. פיתוח מאוד שאפתני, שמכסה 14 תקופות מההיסטוריה האנושית. מצטיין בעושר רב, בקרבות תובעניים ובבינה מלאכותית אגרסיבית. חיסרון אחד ליומרה הוא שהתקופות לא מספיק שונות זו מזו בשביל לעשות צדק להיסטוריה או ליצור תחושה ממשית של התקדמות.

9. Tropico, ציון ממוצע 83: עוד משחק בניה וניהול טוב עם יותר מקורטוב הומור. במשחק של Poptop, יוצרי Railroad Tycoon 2, השחקן הוא דיקטטור של רפובליקת בננות קטנה.

10. Etherlords, ציון ממוצע 83: משחק פנטזיה כמעט ולא מוכר, שמתרכז בקרבות מורכבים בסגנון משחק הקלפים Magic: The Gathering, אבל בתלת-ממד מתבקש.

*הערה: בבניית הרשימה התעלמתי ממספר משחקים, אם בגלל שהם תוספים או סיבה דומה. המשחקים הם - Yuri's (Revenge (85), The Sims: Hot Date (85), Kohan: Ahriman's Gift (84*

העשיריה של הגיימרים

בואו נעבור עכשיו לרשימת עשרת הגדולים של שחקני אסטרטגיה, כפי שהיא משתקפת בהצבעותיהם של גולשי Gamespot. לרוב יש הבדלים מעניינים בין טעם המבקרים לטעם קהל הגיימרים, שלא לדבר על הקהל הרחב שבכלל לא מיוצג בכתבה הזו (דרך אגב, הערות על חוסר המדעיות של השיטה מיותרות - אני לא מתיימר אפילו):

1. Conquest: Frontier Wars, ציון ממוצע 93: יותר מ- 700 אנשים אמרו את שלהם, ומיקמו את משחק האסטרטגיה זמן-אמת החללי הזה במקום הראשון, למרות שציון הביקורות הממוצע שלו הוא 81 בלבד. הכבוד הוא מן הסתם בזכות חידושי משחקיות מעניינים ש-Frontier Wars מציג לשחקן ה-RTS היגע: מקום מוגבל לבניה שדורש חקירה, התפתחות ותחרות על כוכבים חדשים; קרבות על מספר מפות שמחוברות בשערי חלל במקביל; חיבור חלליות לציים שגדולים מסך מרכיביהם; וצורך לשמור על קוי אספקה בין תשתית לחזית, בין השאר.

2. Europa Universalis 2, ציון ממוצע 93: הציון הגבוה של Europa 2 התקבל משקלול של כ- 150 הצבעות בלבד. מה שאפשר להסיק מזה הוא שמי שכבר גיימר כבד מספיק בשביל לקנות את המשחק, אוהב אותו, מאוד.

3. Commandos 2, ציון ממוצע 91: הפייבוריט לא מאכזב גם פה (אחרי 1200 קולות)

4. Startopia, ציון ממוצע 91: אנשים ממש נהנים ממנו. 250 קולות.

5. Desperados, ציון ממוצע 90: תואם ה"קומנדוס" הזה, שמחליף את שדות הקרב של מלחמת העולם השניה במדבריות המערב הפרוע, מתקרב בטעם המצביעים (כמעט 300 מהם) למשחק שנתן לו השראה הרבה יותר מאשר בביקורות, שם הוא מחזיק בממוצע 80.

6. Empire Earth, ציון ממוצע 89: מקבל פה ציון גבוה יותר, אחרי 1500 קולות. נראה שחובבי Age of Empires/Kings ותיקים שמחים להגר אליו.

7. Fallout Tactics, ציון ממוצע 86: משחק הטקטיקה שלא נכנס לעשיריה הקודמת (ממוצע 80), עושה את זה כאן די בקלות, עם 600 מצביעים. משחק אח לסדרת התפקידים Fallout (והפופולריות שלו מן הסתם קשורה גם לזה), Fallout Tactics נותן לשחקן לפקד על צוות של חיילי אחוות הברזל, מסדר טכנו-מיסטי-מיליטאריסטי, על רקע לא משומש יחסית של אמריקה שלאחר שואה גרעינית. הרבה משימות קשות ומרכיב חזק של פיתוח דמויות.

8-11. את המקומות הנ"ל חולקים, עם ציון 85, המשחקים Battle Realms, Tropico, Kohan והיחיד שלא נכנס לעשיריה הקודמת - Stronghold (600 קולות; ציון ממוצע בביקורות 81). המשחק Stronghold הוא יצירה מקורית יחסית: הוא משלב משחק בניה ו-RTS בימי הביניים. השחקן בונה טירה ממגוון גדול של חלקים, מנהל את כלכלתה ושומר עליה מצבאות זרים.

הנבחרים שלכם

פרסמתי גם סקר ב-Ynet, מוגבל בהיקפו ובאפשרויות הבחירה בו, אבל עדיין מעניין, על משחקי האסטרטגיה האהובים השנה. אלה התוצאות שהתקבלו:

1. במקום הראשון, 26 אחוזים מהמצביעים בחרו ב-Black & White כמשחק האסטרטגיה המוביל של השנה.

2-4: שלושה משחקים זכו כל אחד ב- 15 עד 16 אחוזי תמיכה: Emperor: Battle for Dune, Civilization 3 ו- Commandos 2.

5-6: שני משחקים קיבלו 6-7 אחוזים כל אחד: Startopia ו- Empire Earth (מאוד יכול להיות פה ש-Empire Earth סבל מגילו הצעיר בשוק, והיה מקבל משמעותית יותר תוך חודש-חודשיים)

משחקים בולטים אחרים, כמו Tropico ו- Desperados, לא קיבלו אחוז משמעותי מהקולות.

מה אתם מבינים מהחיים שלכם?

כן, זאת הפינה שלי, בה אני שופך את מררתי על כמה לשחקנים אחרים אין טעם, כמה אני מבין יותר מכולם, ולמה אני צריך להיות מוקף בחבורת טיפשים שכזאת? האמת שאין לי המון מה לכתוב על משחקי האסטרטגיה ששיחקתי השנה. בחלק גדול מהם לא שיחקתי ברצינות. מאלה שכן:

* מ- Black & White הוקסמתי, ומייד אחרי זה הייתה לי ירידת מתח והתחלתי להשתעמם קשות. אכזבה.

* את Desperados העדפתי על Commandos 2, שקצת שיעמם אותי. למה? נראה לי שהסיבה היא הסיפור של Desperados והמשימות הקטנות והקצביות יותר שלו.

* Kohan: Immortal Sovereigns הוא משחק מהנה, רק קל מדי: סובל מיריב לא מספיק אגרסיבי, שלא יודע לנצל את היתרונות שלו. יש לי ציפיות מההמשך, Kohan: Ahriman's Gift, שיצא לא מזמן והדמו שלו כיסח לי את הצורה.

* Fallout Tactics הוא טוב, אבל אזהרה: אל תשחקו אותו ב-Hardcore (ללא אפשרות שמירה). זו התאבדות, מה שגיליתי לצערי רק במשימות מתקדמות, אחרי השקעה של הרבה שעות.

* Steel Soldiers, ההמשך ל-Z, משחק אסטרטגיה זמן אמת מקורי שמחשב את המשאבים של השחקן בהתאם לגודל הטריטוריה שהשחקן שולט עליה (וכך מעודד לוחמת זאבים אכזרית על כל חלק במפה), הוא טוב, אבל פחות טוב מ-Z הראשון, למרות המעבר שלו לתלת-ממד. למעשה, המעבר הזה הוא שאשם בזה שהמשחק הפך לקצת כבד ואיבד מהאופי הקומי היחודי שלו.

* אני משחק כרגע ב-Myth 3 (משימה 8, תודה). הוא משחק אסטרטגיה טקטי טוב, כמו קודמיו, אם כי שתי המשימות האחרונות היו פחות מוצלחות ממה שהסדרה הרגילה אותי אליו. מקווה שזה לא ימשך. סדרת Myth נוצרה ע"י Bungie (משחק הפעולה Halo), אם כי הפרק השלישי כבר פותח ע"י חברה אחרת, שמלבד שיפורים גרפיים, שמרה את המשחק כמעט כפי שהיה. במשפט אחד: הובלה של צבאות קטנים (ארבעה עד כמה עשרות חיילים) נגד כוחות הרשע בעולם פנטזיה מפותח כמעט כמו הארץ התיכונה של טולקין (פינת ההגזמה הקטנה). דרגת קושי גבוהה.

* ממשחקי האסטרטגיה שיצאו בזמן האחרון, מלבד ההמשך ל-Kohan, מעניין אותי Battle Realms. אני מפחד שהוא יתגלה כסתם עוד RTS, למרות חלק מהביקורות… מצד שני, הסביבה והיחידות האוריינטליות נשמעות כמו משהו שיכול להעביר את הזמן בנעימים, בלי להרגיש שמלעיטים אותך בעובש עתיק… נראה.

והבחירה שלי למשחק האסטרטגיה של השנה היא... טרה-רה-פה-פם... לא שאני מאמין בתואר הזה... דיגי-דיש-דיגי-דש... אבל בכל זאת... Desperados! בזכות אווירת מערב פרוע מצויינת (עצם זה שהוא מתרחש במערב הפרוע, שמוזנח במשחקים, זה כבר בונוס), עיצוב משימות מצוין, ובינה מלאכותית מהמרשימות שראיתי.

אם מישהו רוצה לכתוב תגובה על מצב משחקי האסטרטגיה, אולי על משחק האסטרטגיה שהוא הכי אהב השנה ולמה, קדימה. בין המגיבים יוגרלו בתולות (ובתולים).