אפקטים, קצף גילוח, השתלות אברים

כולנו ראינו כבר, בשלל סרטים ופרסומות, את האפקט שבו אדם קופץ, לפתע הזמן כאילו קופא, והמצלמה מסתובבת סביבו. אין ספק שזהו אחד האפקטים היותר מרשימים. אז איך עושים את זה?

השיטה, הידועה בשם תנועת מצלמה וירטואלית, פותחה על ידי צלם בשם דייטון טיילור (Dayton Taylor) וכבר ב-1994 הוא רשם עליה פטנט. המכשיר שבנה טיילור הוא שורת מצלמות סטילס, עד 80 בבת אחת!, המחוברות בקו ישר או בקשת. הן כולן מופעלות באופן מסונכרן, עם צמצם אחד, ופילם אחד שעובר בין כולן. כל צילום של המצלמה הזאת בעצם מספק תמונה של האובייקט המצולם מעשרות זוויות, השונות זו מזו רק במעט. כשמקרינים את התמונות האלה ברצף, כמו סרט קולנוע רגיל, נראה כאילו המצלמה הוירטואלית היא זו שזזה סביב האובייקט, בשעה שהוא קפוא.

ההמצאה הזו ממשיכה להתפתח, ובסרט מטריקס הביאו אותה לשיאים חדשים, עם שלוש מאות ושישים מעלות של סיבוב, וצילום לא בבת אחת, אלא בצורה המשכית. דבר זה הצריך לשלב עוד 4 אפקטים נוספים: מחיקת המצלמות המצטלמות, צילום על רקע כחול, הכנסת רקעים שיוצרו על-ידי מחשב, ומורפינג. שווה לחכות להמצאה הבאה!

תודה לאמיתי רחמן מירושלים על השאלה.

מה עושה קצף גילוח וכיצד?

לקצף הגילוח יש שני תפקידים עיקריים: הראשון – לרכך את זיפי השיער ולגרום לכך שהזיפים יהיו נוחים יותר לחיתוך. מתברר שסתם הרטבה של השערה לא מספיקה כדי לרכך אותה. השערה עטופה בשכבת מגן שומנית, וצריך חומר שיחדור לתוך השערה, וישנה את המבנה הכימי שלה. כדי לעשות את זה, צריך להשתמש בחומר סבוני. כמו שיודע מי שראה את ההסבר שלנו על איך עובד סבון, סבון מורכב מחלק שנקשר לשומן, וחלק שנמשך למים. כך, תוך כדי פעולת הסיבון, הסבון מושך את המים מצד אחד ונקשר מצד שני לשומן שבשערה, והמים ממש חודרים לתוך השערה.

למעשה, את הפעולה הזאת יכול ליצור כל סבון, או כל חומר פעיל שטח, שיוצר תחליב (אמולסיה) בין החומרים השומניים שבשיער לבין המים.

אבל, אמרנו בהתחלה שיש לקצף הגילוח עוד תפקיד. אז התפקיד הזה הוא לובריקציה, או סיכוך, של פני העור. הרי בגילוח אנחנו מעבירים סכין חד על הפנים, ויש סכנה ממשית לחיתוך עור הפנים. במשחות הגילוח והקצף למינהו יש חומרים שומניים בין המרכיבים, שגורמים לסיכוך העור, כך שהסכין יחליק על הפנים מבלי לפגוע בהן. וזאת הסיבה שלא מומלץ להשתמש בסתם סבון רגיל כדי להתגלח. מצד שני, דווקא ככל שהסכין חד יותר – כך הגילוח בטוח יותר!

דרך אגב, מי שמשתמש דווקא במכונת גילוח שלא ירטיב את השיער והפנים, כי זאת פעולה אחרת לגמרי. המכונה מבצעת פעולת גזירה, בעוד שגילוח הוא חיתוך, באמצעות צד אחד חד, אל מול התנגדות העור.

ולמי שרצה לדעת מה ההבדל בין קצף לג'ל: כאשר מתיזים קצף על הפנים, הוא כבר…קצף, מן הסתם, לכן לא מתבצעת פעולת הסיבון, והקצף נדרש כבר בעת ההתזה לעשות את כל הפעולות. היתרון של הג'ל הוא בפעולת ההקצפה והעיסוי הידנית, ממש כמו עם מברשת הגילוח הישנה של פעם. רק שבג'ל המודרני יש חומרים שמיד כשהם באים במגע עם העור הם מתקצפים, ויש בו הרבה חומרי סיכה ולחלוח.

אז מי שיש לו זיפים קשים, או שרוצה גילוח יותר חלק ועדין – שילך על ג'ל.

ולסיום הגילוח, כרגיל, בא האפטרשייב. רוב האפטרשייבים מכילים אלכוהול, כי בזמן הגילוח נקבוביות העור נפתחות, וצריך לחטא אותן. האלכוהול באפטר שייב מחטא אותן וסוגר אותן במהירות. ולכן זה שורף...

תודה לגלב שלנו, שלומי ממספרת תלתל בת"א.

תודה לעופר פנחס, בן 17 מרמת-השרון, על השאלה.

איזה איברים ניתן להשתיל, ולמה?

נשאלנו, לפי אילו קריטריונים נקבע אילו איברים אפשר להשתיל אצל בני-אדם ואילו לא? והאם ייתכן כי מתישהו בעתיד יהיה אפשר להשתיל כל איבר, או שיש איברים שניתן לומר לבטח שלעולם לא ניתן יהיה להשתיל באופן מלאכותי?

בחדשות שומעים על השתלות כבד, לב, ריאות, לבלב, כליה, ולא על איברים אחרים. אז אנחנו שמחים לבשר לכם, שכיום נמצאים בשלבים ראשוניים גם ניתוחי השתלת מעיים. זה לא קורה בישראל, אלא במדינות שבהן יש חוקר שעוסק בזה, אבל מן הסתם בקרוב גם זה יהפוך לטיפול מקובל. בזמן האחרון אפילו הושתלה בצרפת…יד! ככה הורסים את המיתוס של קפטן הוק.

היכולות הרפואיות נובעות מהתפתחות המחקר, וזה כפי הנראה מושפע מדחיפותן של בעיות. בלי יד אפשר לחיות, אבל עם כליות לא מתפקדות, או לב בחוסר ספיקה - פחות. לכן התפתחו קודם כל ניתוחי ההשתלות הקריטיים להצלת חיים.

בארץ ממתינים 1,200 איש לניתוחי השתלה, 80% מהם להשתלת כליה, והשאר להשתלות כבד, לב וריאות. מדי שנה מתקיימים בארץ כ-275 ניתוחי השתלות, ואחוזי ההצלחה בהם עומדים על 95%!

לאיברים, שמגיעים מתורמים במצב של מוות מוחי, עושים בדיקת תיפקוד, כדי לוודא שהם ראויים להשתלה בגוף החולה. איברים כמו לב, כבד וכיוצא באלו, חייבים להיות מושתלים מיד. עם קרניות ניתן לחכות ימים ספורים עד ההשתלה. עצמות, ורקמות כמו מסתמי לב או עור, מוכנסות לבנק, וטובות לשימוש עד חמש שנים אחרי לקיחתן מהתורם.

רוב האנשים לא מתייחסים לעור כאל איבר, אך למעשה זהו האיבר הגדול ביותר בגוף האדם. הוא גם איבר שנוח יחסית להשתיל אותו. ישראל מחזיקה את בנק העור הגדול בעולם: בעוד במדינות אחרות יש "בנקון", עם אספקה של כחמישה מטרים מרובעים, ככה בשביל כווייה מזדמנת מכוס קפה או חס וחלילה תאונת דרכים, בישראל יש בנק רציני, עם 200(!) מטר מרובע בכל רגע נתון. זאת, למרבה הצער, בגלל כל פצועי הכוויות מהפיגועים. לא אור לגויים, אלא "עור" לגויים.

ולשאלה אם יש איברים שניתן לדעת בוודאות שלעולם לא יוכלו להשתילם, נו, לפני כמה עשורים גם שיבוט של בני אדם עלה לדיון רק בכנסים של מדע בדיוני. כך שבהחלט יכול להיות שבעתיד הלא-מאד-רחוק אפשר יהיה להשתיל כל איבר שנרצה. אבל עד אז, כולנו מודעים לקושי במציאת איברים להשתלות: כיום רק 4% מהאוכלוסייה בישראל חתומים על כרטיס תורם, לעומת 20% במדינות המערב. אז אם מישהו מעוניין לעזור, שיחתום על כרטיס ADI (אָדי) לתרומת איברים. הטלפון לקבלת כרטיס אָדי לתרומת איברים: 1-800-609-610.

תודה למרכז הלאומי להשתלות.

תודה למיכל לוין מכפר-סבא על השאלה.