ביבי ממחזר הבטחות
התוכנית הכלכלית החדשה של נתניהו אינה מבשרת דבר. אבל כאשר שר האוצר שבוי במילים של עצמו, מה שיקרה הוא המשך הפגיעה בחלשים והמשך העברת הכספים לבעלי ההכנסות הגבוהות
שר האוצר, בנימין נתניהו, הוא ללא ספק אשף המילים, וזה כשלעצמו בסדר גמור. הבעיה היא אותה נקודת זמן שבה המילים הופכות לחזות הכל, וזה, כך נראה, מה שקורה עכשיו.
דוגמה אחת מני רבות: בסוף חודש מרץ השנה הופיע נתניהו בפני חברי ועדת הכספים והציג את תוכניתו הכלכלית הקודמת. כבר בפתח דבריו, אמר נתניהו את המילים הבאות: "לא במקרה הסטנדרט הבינלאומי הוא שיש לשמור על גירעון של 3%. אם מגיעים ל-4%, כל המערכת מתחילה לרעוד. האפשרות של גירעון מתבדר היא הסכנה הגדולה ביותר שמאיימת על הכלכלה שלנו".
עכשיו בא אותו נתניהו, ומציע, ללא הנד עפעף, להעלות את הגירעון ל-4% מהתוצר, לאותה רמה שכזכור רק לפני חצי שנה גרמה לרעד בכל המערכת. במסיבת העיתונאים אתמול (ב') נשאל שר האוצר מה תגובת האמריקנים להעלאת יעד הגירעון, בניגוד להתחייבות מפורשת שנתנה להם הממשלה. תשובתו הייתה: "אנחנו בקשר שוטף ורצוף עם ממשלת ארה"ב בעניין הגדלת הגירעון. הם מגלים הבנה לתהליך".
תוכנית בלי בשורות גדולות
מעבר למילים, נותרנו עם הסיפור האמיתי. והשאלה המרכזית בו היא האם התקציב החדש, והתוכנית הכלכלית הנלווית אליו, אכן מבשרים, כפי שהסביר לנו אתמול שר האוצר, על מעבר משלב הבלימה לשלב הצמיחה.
את התשובה המוסמכת נדע רק בעתיד. אבל כבר עכשיו אפשר להעריך כי התוכנית החדשה של שר האוצר אינה מבשרת גדולות ונצורות בשני התחומים החשובים ביותר – הצמיחה והתעסוקה.
מה שמציע לנו האוצר בתחום עידוד הצמיחה הוא אסופה של הצעות תמוהות (החייאת החוק לעידוד השקעות הון), רעיונות בעלי סיכוי קלוש להתממש במציאות (ביטול רשות הנמלים והפיכתה ל- 4 חברות נפרדות) ומחזור רעיונות ישנים (פיצול בתי הזיקוק ל- 2 חברות).
סיפור החוק לעידוד השקעות הון, למשל. עכשיו בא האוצר ומציע רפורמה בעידוד השקעות הון, "שעיקרה עידוד היצוא ומשיכת הון זר להשקעה בארץ". וזה אחרי שרק לפני פחות מחודשיים הבהיר שר התמ"ת, אהוד אולמרט, כי "הציפייה שניתן לעודד הקמת מפעלים חדשים בפריפריה על ידי חלוקת כסף אינה מציאותית".
מה שכן יש בתוכנית האוצר היא אסופה גדולה של גזירות, המתנקזות לתוואי ברור אחד: העברת כספים מאלה שיש להם פחות לאלה שיש להם יותר.
העשירים שוב ירוויחו
כאשר אין כסף בקופה וצריך לפנות אל אפיק המסים, אין כל הגיון כלכלי, שלא לדבר על צדק חברתי, להעלות את המע"מ ("לא העלנו, לא הורדנו", ניסה אתמול נתניהו מן חידוד לשון), כדי לממן את המשך הורדת מס ההכנסה.
השלב הבא ברפורמה במס הכנסה, זה שיבוצע ב-1 ביולי בשנה הבאה, יזרים לכיסי משלמי המסים מדי שנה סכום כולל של כ-2.3 מיליארד שקל. כמעט כל הכסף יועבר לכיסיהם של בעלי ההכנסות הגבוהות. על פי חישובי האוצר, ברמת השכר הממוצע במשק (כ-7,000 שקל ברוטו לחודש) יגדל הנטו החודשי כתוצאה משלב זה ברפורמה ב- 37 שקל. מי שמרוויח 30 אלף שקל ברוטו בחודש יקבל כבר תוספת חודשית לנטו של 737 שקל. מחצית האוכלוסייה שאינה מגיעה לסף המס לא תהנה מהרפורמה כלל.
אבל אותה אוכלוסייה תידרש לממן מכיסה את התוספת בנטו לבעלי השכר הגבוה. כי מס עקיף כמו מע"מ פוגע בראש ובראשונה בבעלי השכר הנמוך, שכן אותו שקל מס המוטל על מצרכי מזון, למשל, זהה למי שמשתכר שכר מינימום ולמי ששכרו מגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש.
זיכוי של 12 שקלים בחודש
אפשר לנבור בין 200 עמודי הצעת התקציב ולמצוא הרבה דוגמאות נוספות למעשה רובין הוד בלשון סגי נהור של נתניהו. אחת מהן מקוממת במיוחד. כדי להשיג את סכום הכסף שיועבר לבעלי השכר הגבוה, כי "הורדת מס הכנסה היא מנוע הצמיחה החזק ביותר", לא נמנע האוצר מלהגדיל את תשלומי מס הכנסה של בעלי השכר הנמוך.
אחת מהצעות האוצר היא לבטל את מנגנון ההצמדה למדד של נקודות הזיכוי. המשמעות של מהלך זה היא שאם בשנה הבאה תהיה אינפלציה של 3%, יקטן שווי הזיכוי ממס הכנסה של אזרח מן השורה בכ- 12 שקלים לחודש. אבל אותם 12 שקלים ייגרעו גם ממי שמשתכר 30 אלף שקל לחודש וגם ממי ששכרו החודשי הוא 4,000 שקל.
עכשיו הכדור עובר למגרש של שרי הממשלה וחברי הכנסת. אבל מי שנוכח בדיוני ועדת הכספים בתוכנית הקודמת של נתניהו, מבין היטב שלא זה המקום ממנו תצא הבשורה לנפגעי הגזירות של התוכנית החדשה.
פורסם לראשונה
נתניהו. אשף המילים
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים
