משחק החיים

אבל אני נלחמתי על שלי ועמדתי על דעתי. קצת ברחתי מהבית, קצת צעקתי. מרדתי. רציתי את הספייס שלי, לחיות את גיל ההתבגרות כמו כולן. האמת, בשביל גיל 15 הייתי גם קצת יותר בוגרת בראשי. חשבתי שאם מותר לי להתחתן ולהביא ילדים בגיל הזה, אז אני כבר מספיק בוגרת שיהיה לי חבר, מישהו שאני מאוהבת בו ורוצה אותו ולא מישהו שנכפה עלי. אומנם שידכו לי בחור מאוד נחמד, אבל זה מישהו שלא אהבתי, וגם לא הייתי בשלה לנישואין".

מרטין נולדה בחיפה, יש לה אחות קטנה ממנה, מאיה, 26. היא עקרה עם הוריה לבת ים והיום חיה בראשון לציון. "היתה לי ילדות נפלאה ויש לי הורים מדהימים, רק המנטליות שלהם לא התאימה לי", היא ממשיכה. "אבל היום הם בדעות אחרות לגמרי. בסוף התחתנתי עם תמיר בגיל 17, אחרי שהיו מלחמות, נפרדתי מהארוס שלי והתעקשתי על שלי. אבא שלי אמר, 'אצלנו לא נהוג שתלכי עם חבר ואחרי שנתיים-שלוש תחליטו שלא מתאים לכם ותעברי לחבר הבא. אם אתם רוצים לחיות ביחד אז תתחתנו למרות שהוא לא גרוזיני'. זה לא הלך בקלות. תמיר כבר היה גרוש עם ילד, אבא שלו דרוזי ואמא שלו טריפוליטאית, וכשמגיעות בטלפון שבור שמועות על זה, אז דרוזי הופך פתאום לערבי, ונהיה בלגן חבל על הזמן. בסופו של דבר הייתי הבת הקטנה שלהם שהם כל כך טיפחו ורצו שתתחתן עם מישהו ראוי, שיהיה לה עתיד. והנה הוא כבר היה גרוש עם ילד ובא ממשפחה הרוסה, ועוד לא היה זמר. הוא היה פועל בניין, שהופיע קצת במועדונים קטנים.

"אבל בסוף הם למדו לאהוב אותו, ראו שהוא בחור נחמד ושהשד לא נורא כל כך. זמן קצר אחרי החתונה נולדה הבת הבכורה שלנו, אורין, היום בת 10". גם היא משחקת (את עצמה, אלא מה) בסרט "תני לי סימן", תחת השם סתיו. מרטין: "בהתחלה קראנו לה על שם אחותו של תמיר שנרצחה, סיגלית חאלד-מחלוף, אבל באיזשהו שלב הבנתי שאי אפשר לקרוא לה על שם בן אדם שמת בנסיבות טרגיות, אז שינינו זמנית לסתיו (וכשהצטלמה לסרט זה היה שמה), עד שהתייעצנו עם נומרולוג ועוד כמה, ובסוף קראנו לה אורין". לשניים עוד בת, רויאל, בת 4.

זה המקום לחזור ל"תני סימן חיים", שיכול בעצם להיקרא "שלום סיגל 2" (מרטין ותמיר שיחקו גם בו). שני אלה, פלוס עוד שמונה סרטים, הם מבית האולפנה של מסיקה (במאי-צלם-עורך-מפיק) ושותפו, ירמי קדושי (תסריטאי-מפיק-שחקן), יוצרי סרטי שוליים דלי תקציב (תחת קרדיט חברת סרטים בשם "הפקות המזרח"), שצולמו והופצו עד עתה בקלטות וידאו בלבד, לקהל חובבי הז'אנר המזרחי הכבד. בין סרטיהם, "חבר ואח" (עם אבי ביטר), "מבט כואב" ו"מבט כואב 2" (עם הזמר משה כהן), "צעדים נואשים" ו"כרם התקווה". "תני לי סימן" הוא סרטם הראשון שזוכה לסיוע של הקרן לקולנוע ישראלי - במימון ההעברה לפילם - ומופץ לראשונה בבתי הקולנוע של רשת "גלובוס גרופ". מרטין: "בשבילנו זו פריצת דרך. אנחנו רגילים לבוא תמיד מהדלת האחורית, אף פעם לא ממש פרסו לנו שטיח אדום ונתנו לנו תרועות. עכשיו אנחנו סוף סוף באים מהדלת הקדמית".

הסרט "שלום סיגל" תיעד את הסיפור הקשה של אחותו של גל, שהידרדרה לסמים קשים ובסופו של דבר נרצחה. תחילה דווח על היעדרה, ובסופו של דבר נמצא שלד גופה, ולא רחוק ממנה עוד אחד, באתר בנייה באזור נתניה, ועל סמך הטבעות על אצבעות הידיים נקבע שמדובר בסיגל. לאחר מכן גם נתפס הרוצח, שיושב בכלא. ב"תני סימן חיים" (בו משתתפים, בין היתר, יענק'לה בן סירא, יפית שמע, דני חדד ועוד) מתקשר אל תמיר, זמר מזרחי מצליח, מוטי, נרקומן שהיה חבר של סיגל, שנעלמה והיא בחזקת נעדרת, ומבקש לפגוש אותו בדחיפות כדי לספק לו מידע אודותיה. רגע לפני שתמיר מגיע אליו יורה בו רוצח שכיר מטווח קצר ומחסל אותו. שוטרים שמגיעים למקום מוצאים את תמיר ליד גופתו של מוטי, עוצרים אותו והוא מואשם ברצח. כשהוא משוחרר בערבות הוא פותח בחקירה אובססיבית לאיתור אחותו, מזניח את הקריירה שלו ומתדרדר לשתייה. לאחר שהוא מכה את אשתו, היא עוזבת אותו יחד עם ילדתם. תמיר יוצר קשר עם איש משטרה לשעבר, והם נעזרים זה בזה כדי לברר האם סיגל נרצחה ומי עומד מאחורי מותה.

מרטין, לא היה קשה לתמיר לפתוח את הפצעים ולעסוק בפרשה הכאובה?

"ברור שזה היה קשה, אבל זו צורה של התמודדות, כמו ללכת לפסיכולוג ולפרוס את כל קורות חייך מגיל קטן. זה סוג של תראפיה. היתה תקופה שהוא חיפש אחריה באובססיביות, ניסה להפוך אבן על אבן ולחפש במקומות לא הגיוניים, כמו כפרים ערביים".

בסרט את מתוארת כאשה שמנסה להחזיר אותו למסלול ולדחוף אותו מחדש לקריירה. כך זה גם היה בחייכם המשותפים (השניים גרושים כבר שנתיים)?

"במובנים רבים הייתי הפוש והדרייב שהניעו אותו, גם ברגעים שהוא היה נשבר וכשלא היה לו כוח, כי כולם שמו לו רגל ולא פירגנו. עשיתי הכל כדי לעזור לו. למעשה, בסרט זה לא כל כך אני. אני לא האשה הקטנה שיושבת בבית. במציאות הייתי יותר פעילה ואסרטיבית, ניהלתי את ההופעות והאולפנים, לא הייתי זאת שמחכה שהוא יבוא".

כאחת שאין לה ניסיון במשחק, איך נכנסת לזה?

"מאחר שלא למדתי משחק, ניסיתי להוציא ממה שיש, הכל טבעי. עבדתי עם האינטואיציות. אילתרנו בשטח וזרמנו, גם לא היה הרבה זמן לחזרות".

מתמיר גל היא התגרשה, "אבל היום אנחנו חברים מאוד טובים", היא מציינת. "הגעתי איתו למצב שלא חשבתי שיכול להתקיים, אבל מסתבר שכן. אני עדיין כותבת לו, יש לי שמונה שירים בדיסק החדש שלו, 'נשקי בלי סוף'. אני מאוד מעורה בעולם המוסיקה המזרחית, זה היה העסק שלי בדיוק כמו שלו. הייתי מנהלת לו את ההופעות, האולפנים, איסוף החומר, הגרפיקה של התקליט והסרטים. תמיד היינו ביחד והעשייה היתה ביחד".

אז למה בעצם נפרדתם?

"הוא היה הרבה בקריירה, ואני הייתי גם בגידול ילדים וגם בקריירה שלו, ולא מצאתי את עצמי. הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, כי אני יותר סובבת סביבו מאשר סביב עצמי. נגמר לי באיזשהו שלב. החלטתי שנמאס לי, ואספתי את הפקלאות ואת הבנות שלי והלכתי. הוא אפילו לא ידע. שכרתי דירה, והוא בא מהופעה וראה אותי אורזת, ובבוקר כבר הגיעו המובילים. הוא ניסה למנוע ממני לעזוב, כאב לו והיה לו קשה להשלים עם זה. הוא ניסה אומנם להציע לי לשפר את הקשר, אבל לי כבר נגמר. זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. אמרתי לו שאמשיך לעזור לו, ואני מאוד מפרגנת. הקריירה שלו זה הבייב של שנינו, זה משהו שגם אני יצרתי. על אחת כמה וכמה שהוא האבא של הבנות שלי, והשאיפה שלי היא שיהיה להן אבא מצליח".

הבעיות ביניכם היו כל כך בלתי ניתנות לגישור?

"היו הרבה עליות ועוד יותר הרבה מורדות. אם הקשר היה כזה מושלם, לא היינו נפרדים. היו הרבה מריבות וחיכוכים. היתה תקופה שהוא הצליח ואני הרגשתי מאחור, כי עזבתי את הכל וכבר לא הייתי אני. הייתי שקועה בקריירה שלו, והוא היה שקוע בקריירה של עצמו, ואף אחד לא היה שקוע בי. היתה מריבה ופרידה על זה והוא קם והלך. אחר כך השלמנו ופתרנו את הבעיות, אבל צצו בעיות חדשות. הרגשתי שאני לבד עם הילדות. הוא לא היה איתן, כי היה מופיע בחגים ובערבי שבת, והרבה פעמים הייתי לבד. אבל היתה תקופה שגם אני הייתי בחיי הלילה, כשלקחנו זמרת ערבייה בשם ניבין. הייתי מתלווה אליה בתור המנהלת האישית שלה ואז זה לא הפריע לי,

כי היינו באותה צלחת, אותה קלחת".

איך את מסתדרת עכשיו לבד, עם שתי בנות?

"הרבה אומרים לי את צעירה, עוד לא מיצית את עצמך. אז אני ממצה תוך כדי. אומנם הרבה אופציות נסגרות לי כי אני לא יכולה לעבוד כל היום בחוץ, הרי יש לי שתי בנות שצריכות אותי וכרגע אני אם חד הורית. אני האמא, האבא וכל מה שמסביב. זה לא קל, אבל זה אפשרי".

מרטין כותבת טקסטים, ולעיתים גם מלחינה לזמרים מזרחיים. רבים משיריו של בעלה לשעבר נכתבו על ידה, וברשימת אלה ששרו אותה: ליאור נרקיס, מושיק עפיה, קובי פרץ, ליאת בנאי ועוד. "היום יש לי חבר, אמיל, כבר כמעט שנה, שעוסק במדיה דיגיטלית, תמונות עם למינציה ופיתוח. אני עובדת איתו בהזמנות למועדונים ולאירועים", היא מספרת. "זה אומנם לא התחום שלי, אבל מדבר אלי הקטע של המחשבים. זו פרנסה. לנשמה, יש לי את השירים.

"היום החיים שלי יותר רגועים ומסודרים. אפשר להגיד שפתחתי דף חדש. אני עם בן זוג קבוע, מה שלא היה מתוכנן. תיכננתי לעצמי חופש של כמה שנים, כי מאז שאני זוכרת את עצמי אני בזוגיות. אבל קרה שהכרתי את אמיל, ולמרות שבהתחלה לא רציתי, הוא שיכנע אותו שהוא מסוג הבחורים שכבר לא ממש קיימים. אנחנו חברים אבל לא חיים יחד, ובכל זאת מערכת היחסים בינינו מאוד טובה והדוקה ואנחנו רוב הזמן יחד. גם הוא גרוש פלוס שניים, שזה טוב, כי לא הייתי רוצה מישהו רווק שרוצה חתונה וילדים. אני לא חושבת שוב על נישואין. התחלתי את זה כל כך מוקדם והייתי נשואה כל כך הרבה שנים, שזה עדיין טראומטי אצלי".