ביקורת ספא: 'מאי ספא' - פקעת העצבים מגיעה לעיסוי

דפנה טלמון מגיעה ל"מאי ספא" עם בן זוגה, פוגשת בשבדי מתחזה ומעסה תאילנדית שכואבות לה הידיים, טובלת באמבט שמנים וחוטפת עצבים על הדיסק הקופץ. ביקורת ספא

דפנה טלמון פורסם: 25.03.04, 11:44

הודיעו לי שעלי לתאם, להגיע ולכתוב על ספא שנמצא אי שם בליבה של תל אביב. לכתוב אני יודעת, וגם בסידורים אני די טובה, אז תיאמתי לי - ולבן זוגי. כל הדרך חששתי שלא נמצא חנייה - ממתי יש חנייה באזור כיכר אתרים, ועוד לקראת שעות הערב? אבל החששות היו מוקדמים - כמה שנלחצתי, ככה מהר מצאתי. פוּקס.

לאירוע חגיגי מהסוג הזה, יש להתכונן היטב. ראשית ישנתי רק שעות בודדות לילה קודם, כמעט לא אכלתי ביום המיועד (לא כי תכננתי, פשוט לא יצא). הגב אותת לי שהוא מתחיל לכאוב, וכדי להשלים את התמונה התחיל לי פתאום כאב ראש מציק. ועכשיו, חשבתי בלבי, נראה את המסז'יסט מרגיע אותי, פקעת עצבים קטנה וכאובה שכמותי.

הגענו בשעת השקיעה אל מלון קראון פלזה. המיקום שלו מעניק לו מיד שתי נקודות פור על מקומות אחרים - השקיעה מיד הרחיבה לי ולו את הלב. נזכרתי שיש שקיעה, משהו שכבר מזמן לא הזדמן לי לראות, החלונות העצומים ממש מזמינים להתיישב ולחכות. למה לחכות, אתם שואלים? לזיקנה כנראה. אחרי שנזכרתי שבאנו דווקא לעניין אחר, ולא בשביל לשבת ולשלב ידיים, טיפסנו אל מתחם הספא במלון - ספא מאי.

התיישבנו במתחם קבלת הפנים, מוזיקה נעימה בקעה מרמקולים, התאורה כיאה לספא, הייתה עמומה במידה הרצויה, ומיד הגישו לנו חלוקים וכפכפים. נכנסנו לחדר בו השארנו את האנחנו בלבוש יומיומי, פשטנו את כל מה שיכולנו. את התחתונים, למי שתהה, השארתי עלי. אחרי הכל, חשבתי בלבי, שבדי חסון מצפה לי אי שם בחדר הטיפולים, ואני הרי לא מתמסרת בכזו קלות.

לא שבדי, מסג' שבדי

התפצלנו לנו לדרכנו - אני אל השבדי והוא אל התאילנדית. בניגוד אליו שקיבל תאילנדית אמיתית, לשבדי שלי קראו חיים. לא שם שבדי לכל הדעות. "רוּמיתי", חשבתי לעצמי בלב, "לאיזה מן שבדי קוראים חיים?". אבל החלטתי שאתן לו צ'אנס ולא אהיה קטנונית.

חיים אמר לי, בעברית צחה, לפשוט את החלוק ולשכב על הבטן. לכם זה נשמע סביר נכון? גם לי. אבל רגע, אני סטרפלסית מתחת לחלוק והוא שבדי, עם עיניים לו כדי שיראה. בוש התביישתי. "אני אסתובב ולא אסתכל", הוא אמר, ואני הרגשתי לרגע כמו בטיול שנתי של כיתה ו'. ואכן הוא הסתובב ואני פשטתי במהירות האור ונשכבתי כך שלא יציץ לו ציץ.

הוא החל למרוח אותי בשמן שומשום עם נגיעה לימונית, השמן חם ואני קרה, לאט לאט אני נרגעת ושוקעת. לא, אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שהגעתי להארה, או לאיזו שהיא תובנה שחמקה ממני כל השנים עד לאותו הרגע. אבל הנסיבות עשו את שלהן - המוזיקה השלווה, הריחות, התאורה העמומה וידיו שליהטטו, לחצו וליטפו את הגב, הרגליים והידיים, ואפילו הקרקפת שלי זכתה ללחיצות משחררות.

הפקעת מתעוררת

שכבתי חצי מעולפת מנסה את כל הטריקים הרוחניים של הירגעות ובאמת כשהגעתי לקצה גבול היכולת זה קרה. הדיסק קפץ. "מה זה?" זעקה הפקעת העצבנית שבי, שלמרות ששמרה על שתיקה, בעצם הייתה שם כל הזמן. השבדי המזויף שלי לא שם לב, הוא היה שקוע וכך לקח לו דקה או שתיים להבין, והלך לכוון מחדש את הסידי.

ושוב אני שוקעת אל תוך השילוב המופלא של לחיצות ומוזיקה, רגוע לי. ואז שוב - טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה... מה עוזרים לי כל האורות העמומים, הריחות והלחיצות אם הדיסק שוב קופץ? ציפיתי שבשלב הזה, אחרי שתי פאשלות מוזיקליות, מישהו יחליף את הדיסק, אולם הדי-ג'יי השבדי המזויף שלי שקד על הלחיצות. שוב עברה דקה או שתיים והוא הלך להעביר שוב לקטע הבא. השאנטי נלקח ממני לעד.

אחרי הגב הגיע תורן של הרגליים. בשלב הזה כבר לא הייתי כל כך רגועה, מה שבדרך כלל אמור דווקא להיות הפוך ברגע הזה במסז'. כל נגיעה שלו גררה פרצי צחוק שבקעו ממני. ידעתי שאני רגישה, אבל לא עד כדי כך. וכך הוא לוחץ ואני צוחקת, הוא שוב לוחץ ואני קופצת מצחוק. כך הסתיים המסז', אפשר לומר רק שהיו קטעים. נשמתי לרווחה.

ובינתיים בחדר מרוחק התאילנדית שאלה את בן זוגי אם הוא רוצה חזק או חלש. "חזק", הוא אמר כהרגלו, "בטח חזק". הוא גבר מסוקס - והיא לוחצת - ומתלוננת. הוא בא לביקור אצל מסז'יסטית והיא לביקור אצל רופא במרפאת כאב. המסז' לא ממש יצא אל הפועל כמתוכנן, לאחר שהיא התוודתה בפניו - "שמע, כואבות לי הידיים".

שמנונית שכמוני

יצאתי מחדר הטיפולים, והוא עוד לא. התיישבתי שוב בכניסה וקיבלתי תה וניל בכוס קלקר. מספא מפנק הייתי מצפה לכוס אמיתית, אחרי הכל זה תה וניל, תנו לו כבוד. ביציאה במראה שעל הקיר גיליתי שהלחיים שלי התמלאו סומק שאף פעם אין להן. "יפה לי סומק", חשבתי. בינתיים גם הוא הצטרף סמוק ושליו. אבל בניגוד אליי הוא תמיד שליו, וגם תמיד סמוק.

בשלב הבא חיכתה לנו אמבטיית שמנים, אם לא היה לנו מספיק שמן עד עכשיו. הכניסו אותנו לחדר עם ג'קוזי זוגי, האורות שוב בעמעום הנכון, הריחות שוב במידה הנכונה, החדר חמים, אני סמוקה פושטת את החלוק ונכנסת לאמבט המבעבע. בשלב הזה עשינו השוואות. בכל זאת, שחררתי אותו לבד למסז'.

צחקנו, שוחחנו ואחר כך יצאנו והובלנו לחדר אחר, עם מקלחת, בכל זאת לא בא לנו להדביק את בגדי החג לשמן. המקלחת קצת קטנה וקצת נמוכה עבורו, והיה רק סבון, ככה שהשיער הארוך שלי נשאר שמנוני גם בדרך הביתה.

התלבשנו והיינו כמו חדשים. ושמחנו לעלות למעלה לראות את הבריכה, מי יודע אם היינו באים עם בגד ים אולי היינו נכנסים למים, אבל לא הבאנו כך שלא טעמנו את מימיה, וגם לג'קוזי הגדול (מותאם לשישה אנשים) לא נכנסנו. למי שמתעניין, יש גם חדר כושר. אבל נראה לי שאם באים להירגע אז כדאי להירגע.

מאוששים, סמוקים ורפויי איברים יצאנו אל החנייה (לא זו שהם מציעים) וגילינו שחוסמת אותנו מכונית. הסיום המושלם לחוויה המושלמת. חזרנו למלון לחפש את הסורר, הבל-בוי הפנה אותנו לחבורה דוברת צרפתית, ואמר שזה הם. תהיתי אם לא הוא היה אמור לפנות אליהם במקומי, אבל בסוף ויתרתי וחילצתי את הרכב בעצמי.

כמה טוב שהגיע סוף היום. הגענו הביתה עייפים, וכמעט מרוצים.

דו"ח ספא

המקום מרגיש כמו: בריכת שחייה עירונית.
מרחב: לא קטן ולא גדול.
המחירים: חבילת כיף הכוללת שימוש במתקני הספא וארוחת בוקר עשירה במסעדת המלון - 150 שקלים. כדי להינות מחבילת פינוק הכוללת 30 דקות של עיסוי, שימוש במתקני הספא וארוחת בוקר "בריאות" תיפרדו מ-250 שקלים, בעוד שחבילת פינוק ורוגע, הכוללת ארוחת בוקר, שימוש בספא, עיסוי בן 50 דקות לבחירתכם, קפה ועוגה בלובי תעלה לכם 320 שקלים.
חניה: 15 שקל לארבע שעות, 30 שקל לכל היום – בל בוי יעשה עבורכם את השירות. אם בא לכם לחפש סביב סביב גם אופציה.

ציון: 6 בסולם גן עדן.

הכתבת היתה אורחת ספא "מאי ספא" לצורך הכנת הכתבה.

_____________________________

מקרא סולם גן עדן:

10 - אתם שם

9 - הגעתם, כמעט

8 - בדרך

7 - נחמד

6 - סביר

5 - טעון שיפור

1-4 - עדיף להשאר בבית

עוד ביקורות ספא: