שאלות ותשובות על חרדות

• שאלות נוספות? 200 מומחים ואנשי צוות רפואי מחכים לכם בפורומים

אני בן 25, נוטל רסיטל 20 מ"ג מזה כ- 5 חודשים עקב חרדות (וקצת דיכאון). אני פחות חרד מאז שאני לוקח את התרופה. בשעות הבוקר והצהריים (בד"כ) אני חסר מרץ. לקראת הערב-לילה אני מתחיל להרגיש טוב. התופעה הזו היתה גם לפני שהתחלתי לטול את התרופה. מה יכולה להיות הסיבה לכך?

מצבי רוח דכאוניים, שלעיתים מתבטאים בעייפות וחוסר מרץ - נוטים להשתנות במשך היממה. לרוב הבקרים קשים יותר, וחלה התבהרות לקראת הערב. יתכן והטיפול שאתה נוטל איננו מספיק כדי להשיג תוצאות מלאות. יחד עם זאת - לעיתים גם שינוי בשעת לקיחת התרופה - משפיע על המחזוריות היומית.

כבר כמה שנים שאני סובלת מחרדות שמלוות בדיכאון (או ההפך), ולוקחת פרוזק 60 מ"ג, פעמיים ניסיתי להפסיק על דעת עצמי ומיד החלו מחשבות אובדניות. אני כרגע אחרי הפלה שנייה ומתלבטת אם להפסיק אם התרופה ואולי ככה יהיה סיכוי יותר טוב לעובר להתפתח ומצד שני אני בחרדות גדולות מההריון בעיקר לאור ההפלות ולא בטוחה שאצליח להסתדר בלי תרופה. מה דעתך?

לאחרונה יש יותר בטחון שניתן לקחת פרוזאק גם בהריון, בתנאי שהתועלת גדולה מהנזק. בסך הכל לא מצאו פגמים משמעותיים בעוברים. מידע עדכני ניתן לקבל מהשרות הטרטולוגי בבתי החולים. יחד עם זאת - מינון נשל 60 מ"ג הינו גבוה, ולא רצוי לקחתו בהריון, והפסקה חדה ממינון כזה (כפי שכנראה ביצעת) - אכן יכולה לגרום לתופעות לואי מטרידות, כולל נפילות דכאוניות. לכן מומלץ שלא תעשי שינויים על דעת עצמך, ובנושא כה מורכב כמו הריון - תגיעי לביקורת מסודרת אצל פסיכיאטר מטפל גם לפני וגם במהלך ההריון.

רציתי לדעת מהו המשך הזמן המקסימלי של לקיחת כדור לוריוון, כדי שלא יתפתח תלות, ואם אני אקח במקום כדור שינה האם השפעתו לא תכלל במניין הימים?

אכן יש תלות והתרגלות ללוריוון. רצוי להחליף בתרופות שינה כגון STILNOX ,ODORM או NOCTURNO. תרופות השינה החדשות פחות ממכרות ושומרות על ארכיטקטורה נכונה של השינה. כל שינוי יש לבצע בהדרגה.

אני בחור בן 29 ,אובחנתי לפני כשנה כסובל מהפרעת חרדה כללית (GAD) מזה שנים רבות. אני מטופל בקלונקס 1.5 מ"ג ליום.זהו הכדור היחידי שאני לוקח ,והוא פתר לי את הבעיה. אני עובד ופרודוקטיבי. החרדה שלי היא לא רצונית,ולוותה (לפני הטיפול) בהתקפי חרדה. כמה שכיחה הפרעה כזו בקרב האוכלוסיה בארץ ומה סיכויי ההחלמה מההפרעה?

חרדה מוכללת, generalized anxiety disorder - מתיחסת לחרדה ודאגנות מוגזמים המתבטאים במספר תחומי החיים. מדובר בדאגנות יומיומית הנמשכת מעל 6 חודשים. זאת תופעה שכיחה (כ- 5 אחוז מהאוכלוסיה) והשכיחות בנשים כפולה מהגברים. ולשאלה - אם הטיפול טוב ומספק, ניתן להמשיכו, אך מתוך כוונה לרדת במינון במהלך הזמן בהדרגה, שכן קלונקס גורם לתלות ולהתרגלות. רצוי לשקול גם טיפול פסיכולוגי .

בני בן 6 ופוחד מבע"ח עד כדי פגיעה בשגרת יומו. הןא לא יורד לשחק בחצר מחשש שיופיע כלב או חתול....אין באפשרותי להכניס כלב הביתה אבל קניתי אוגרים וגם מהם הוא פוחד מאד. לא מעז ללטפם גם אם הם בתוך כף היד שלי. יש סיכוי להציל את המצב?

ראשית יש לברר את מדובר בסימפטום מבודד, או חרדה הנובעת מקשיים אחרים של הילד או קשיים בתוך המשפחה (שמתנקזים לפוביה). אם מדובר בסימפטום מבודד - ניתן לטפל ע"י חשיפה מדורגת + הרגעה. אם לא ניתן, והבעיה מטרידה - ניתן לפנות למטפל שעובד עם ילדים (טיפול במשחק לעיתים קרובות).

אני בן 25 , כבר למעלה משנה יושב בבית רוב היום, מרגיש רע , מתוח ,חוסר שלווה ,חוסר שימחה ובעיקר קושי להיות בין אנשים ,כך שאני מסתגר בחדר שלי עם המחשב והמשחקים בו. אני מרגיש מתח ולחץ בלתי ניסבל עד שאני במצב אפטי בין אנשים ,אני מנסה מידי פעם לצאת בכח רב תוך כדי סבל נפשי אדיר לסיבוב, ולנסוע באוטובוס ציבורי אבל אני מרגיש בין אנשים רע מאוד. מתח, חוסר שקט, וגרוע מכל – אפאטי, מצב שגם אם מישהו יתן לי סטירה או יפנה אליי אני ארגיש קפוא! אני מנסה להילחם מהמתח בין האנשים כבר כמה שנים ללא הועיל. מה מומלץ?

טוב שהחלטת לפנות לטיפול שכן טיפול תרופתי משולב בטיפול בשיחות - יכול להקל עליך מאוד. אתה מתאר סימפטומים של דיכאון מתון מתמשך (המכונה "דיסתימיה") וכן חרדה חברתית. יש כיום תרופות רבות הפועלות בעיקר על מערכת הסרוטונין או הנוראדרנלין במוח - אשר משפרות את מצב הרוח, את הביטחון, ומורידות חרדה. יש לך בהחלט אפשרות להרגיש טוב יותר.

אדרונקס (REBOXITINE ) היא תרופה חדשה כנגד דכאון היא פועלת במנגנון של הגברת פעילות הנוראדרנלין במוח, בעוד שרוב התרופות המקובלות כנגד דכאון עובדות במנגנון של הגברת הסרוטונין. היא מיועדת בעיקר להגברת המרץ ושיפור המוטיבציה, ולכן יש לה גם אפקט מעורר, כולל בלילה. רוב תופעות הלואי נוטות לחלוף עם הזמן - אך תוך כדי טיפול יש לעצור ולשקול את התועלת מול תופעות הלואי.

אני חוששת לדבר בפני קהל, ולעתים אני צריכה להרצות לפני 70 איש. האם יש פתרון?

כולם חוששים לדבר לפני 70 איש. את קצת יותר. ניתן לקחת תרופה באופן חד פעמי, אך רק בפיקוח רופא משפחה. מקובל לקחת VABEN או XANAX או ASSIVAL . ניתן לקחת גם DERALIN שמוריד דופק וקצת מרגיע. ושוב - רק באישור הרופא שלך.

מה ההבדל בן התקפות פאניקה לבן התקפות חרדה?

חרדה היא מושג כללי יותר. התקפי פאניקה מתיחסים להתקפים של פחד גדול, שמופיע ללא סיבה. הפחד יכול להתבטא כפחד למות, או פחד להשתגע, או לעשות בושות בציבור. כמעט תמיד יש גם סימפטומים גופניים, כמו דופק מהיר, קוצר נשימה, הזעה, ולעיתים טועים וחושבים שמדובר בהתקף לב או אסתמה וכדומה. להתקפי פאניקה יש כיום טיפולים מצויינים.

הבעיה שלי היא כמעט מגוחכת אבל מאוד מפריעה לי ביום יום: חברה שלי פעם סיפרה לי שנכנס לה זבוב לאוזן ומאז הפחד שגם לי זה יקרה לא יוצא לי מהראש. קראתי הרבה כתבות על אנשים שכל מיני חרקים נכנסו להם לריאות, אבל דווקא זה לא מאוד מפחיד אותי. כל פעם שיש זבוב בסביבה אני משתגעת. בבית אני הולכת עם קפוצ'ון או עם כובע, אבל בחוץ זה לא מאוד נוח, בעיקר בקיץ. אמא שלי אומרת שאין שום סיבה שהזבוב ירצה להכנס לי לאוזן, אבל גם אם זה נכון אני עדיין מפחדת. אני לא בטוחה שיש משהו לעשות, או אם זה בכלל נקרא חרדה.

אני מכיר מישהי שכשהיתה ילדה, היתה מתכווצת בפחד על מושב המכונית בכל פעם שראתה את השלט "סיבובים מסוכנים" בכביש. היא רק למדה לקרוא והיתה בטוחה שמזהירים אותה מפני "זבובים מסוכנים"...  לאלה - את מתארת חרדה שממוקדת באובייקט חיצוני. חרדה זאת נקראת "פוביה" או חרדה בעתית בעברית. פוביה מלווה בד"כ בהתנהגות של הימנעות מפני האוביקט המפחיד, כפי שאת מתארת. יש אנשים שמפחדים מג'וקים או מעכבישים, למשל. יש 2 סוגי טיפול - הראשון מנסה להבין איזה קונפליקט לא מודע מתבטא באופן סמלי בפחד (למשל חשש מפני חדירה לגוף). הסוג השני - הטיפול ההתנהגותי עובד בשיטה של הפחתת חרדה בשלבים. יש גם טיפול ב"הצפה" - למשל אם היית שמה בכוונה זבוב בתוך האוזן, ואז מגלה שלא קורה לך כלום.

האם ציפראמיל עלול לגרום לעוויתות בפנים (טיקים)?

ציפראמיל ותרופות דומות יכולים לגרום לעיתים למתח בשרירי הפנים ובעיקר הלסת, ולעיתים למעט רעד. טיקים פחות אופייניים, אך יתכן שאת מתיחסת למתח השרירים.

האם העובדה שיש לי לפעמים מחשבות שמפחידות אותי אומר שיש לי OCD?

לא כל מחשבה מטרידה נקראת אובססיה. מחשבות מטרידות מלוות גם מצב של חרדה כללית, או פחדים ממוקדים יותר. אובססיה נחווית בד"כ כמחשבה חודרנית, שחוזרת שוב ושוב, שקשה למנוע את חזרתה, אך נראית מיותרת ולא חלק מס"ה העניינים שמטרידים את אותו אדם. בכל מקרה ניתן להעזר גם בטיפול פסיכולוגי לפני ששוקלים צורך במתן תרופות.

החלומות מבטאים קונפליקטים שאנו מתקשים להיות מודעים להם בחיי היומיום. החלומות שלך מבטאים כנראה את החרדות שלך בתוך הקשר עם בעלך. האם את מודעת להן גם במציאות? החלומות מהווים תמרור שמורה לך שעלייך להעמיק וברר מאין נובע החשש, גם ברור בינך לבן עצמך, וגם עם בן זוגך.

במשך שנים יש לי פחד ממקומות עם הרבה אנשים. למרות שאני מסתירה את זה היטב. הכוונה למשל שכשאני נכנסת למסעדה, אולם עם אנשים, אני ממש מתביישת, ומרגישה שכולם מסתכלים עליי ומדברים עליי(דברים לא טובים). כמו כן, להיכנס לאוטובוס או למסיבות בגן של הילדים, אני ממש מתביישת. זה לא ממש נורמאלי לאישה בגילי להתנהג בצורה כזאת, אבל כפי שציינתי, אני מסתירה את זה, אבל אני נמנעת מלעשות את אותם דברים שהיזכרתי עד כמה שאני יכולה. מה עליי לעשות ע"מ להרגיש כמו כולם? יכול להיות שזה בגלל שאני אישה מלאה?

התאור שלך את עצמך אכן מתאים להגדרה של חרדה חברתית, כולל רגשות נחיתות סביב הדימוי הגופני שאת מתארת. זאת בעיה מוכרת, ובהחלט ניתן להקל עלייך. כיום משלבים טיפול פסיכולוגי (אפשר גם בקבוצה) עם תרופות ממשפחת ה- SSRI'S כגון סרוקסט או פרוזאק, או תרופה בשם AURORIX = MOBEMIDE. תהליך השיפור הוא איטי, אך משמעותי מאוד.

לפני כ- 4 שנים קיבלתי התקף פאניקה חזק מאוד, כתוצאה מעישון מאסיבי של גראס במשך זמן רב ותחושות דכאון כלליות. ההתקף כלל זרם חד בכל הגוף שגרם לי להיות "משותק" במשך כשלוש שעות, ישיבה במצב קטטוני, התייבשות חזקה, אישוני העיניים זזים במהירות, המוח חושב במהירות ובחדות, אם כי לא בריכוז כמובן. כיום אינני עובד ואני חש שאני מביא את החרדות לחיקי שוב. החרדות החזקות ביותר הן מהפחד להשתגע (אין לי חרדות ממוות) ואני מרגיש שמתחיל כדור שלג בו אני חרד מהחרדות. האם יש דרך (לא תרופתית) שאני אוכל לא לתת לחרדות להשתלט עלי שוב?

גראס גורם להתקפי פאניקה אצל משתמשים רבים, גם כאלו שרגילים לעישון גראס. ההתקף יכול להפתיע, ואצל רבים מהווה פתח להתקפים נוספים. כל חזרה לסיטואציה דומה (ישיבה בשקט למשל) - יכולה להוות טריגר להתקף חוזר. בעבר התמודדת בכוחות עצמך ועם טיפול קוגניטיבי - אינני יודע אם ניסיתי כעת שוב. בכל מקרה - טיפול תרופתי הינו יעיל מאוד כנגד התקפי פאניקה, ללא נזקים לבריאות, ובודאי - מזיק הרבה פחות מגראס או סמים פסיכואקטיבים אחרים.