הכסא המקולל: 16 שרי אוצר ב-30 שנים

שר האוצר, בנימין נתניהו, שהתפטר השבוע והוחלף באהוד אולמרט, השלים רק שנתיים וחצי בתפקיד. במבט לאחור מתברר שמשך הזמן הממוצע לכהונת שרי אוצר בישראל הוא פחות משנתיים: ב-30 השנה האחרונות כיהנו בישראל 16 שרי אוצר. רק שר אוצר אחד, אברהם (בייגה) שוחט, השלים בתפקידו קדנציה שלמה.

מדוע עוזבים שרי האוצר? מבדיקת נסיבות התפטרויותיהם של שרי האוצר לדורותיהם עולה תשובה ברורה למדי: רובם הגדול עזבו מסיבות פוליטיות. 

בנימין נתניהו, 2003-2005: כיהן כשר אוצר תחת ראש הממשלה אריאל שרון. עזב השבוע בשל התנגדותו לתוכנית ההתנתקות.

סילבן שלום, 2001-2003: כיהן תחת ראש הממשלה שרון. עזב לאחר הבחירות לכנסת והרכבת הממשלה החדשה, ומונה לשר החוץ, כיוון ששרון העדיף למנות לתפקיד את נתניהו, מסיבות שנשארו שמורות עמו. פרשנים פוליטיים טוענים ששרון החליט למנות את יריבו נתניהו לתפקיד שר האוצר בתקופה של משבר כלכלי, מתוך מחשבה שנתניהו יתקשה להחזיק מעמד בתפקיד התובעני. פרשנים אחרים סבורים, לעומת זאת, ששרון רצה שר אוצר בעל רקע מקצועי בכלכלה, שייחלץ את המשק מהמיתון הקשה ששרר בתקופת כהונתו של שלום. 

אברהם (בייגה) שוחט, קדנציה שניה, 1999-2001: כיהן תחת ראש הממשלה אהוד ברק. עזב עם התפטרות הממשלה. 

ביבי נתניהו (צילום: סבסטיאן שיינר)

מאיר שטרית, 1999: כיהן פחות מחצי שנה תחת ראש הממשלה נתניהו. עזב כשנתניהו הפסיד בבחירות ואהוד ברק הרכיב את הממשלה במקומו.

בנימין נתניהו, קדנציה ראשונה, 1998-1999: מישהו זוכר? נתניהו כיהן כשר אוצר קרוב לחצי שנה כבר בתקופה שבה שימש כראש הממשלה, עד שמינה את שטרית. בעיתונות נכתב שיועציו של נתניהו הזהירו אותו שלא ישמש בעצמו כשר אוצר בתקופת בחירות, וכדי להעניק לשטרית מינוי שלא יעליב אותו, כיוון ששטרית "לא רצה להיות הפרענק התורן של הממשלה".

יעקב נאמן, 1997-1998: כיהן תחת ראש הממשלה נתניהו. התפטר תוך כדי התפוררות הקואליציה של נתיהו והתחלת מערכת הבחירות, בגלל מה שהגדיר "חוסר גיבוי של שר האוצר".

דן מרידור, 1996-1997: כיהן תחת ראש הממשלה נתניהו. העילה הישירה להתפטרותו הייתה הוויכוח על אופן קביעת שער השקל לעומת הדולר, אך מקורביו הסבירו את התפטרותו ב"חוסר גיבוי" של נתניהו: בניגוד לשרון, היה נתניהו מעורב בפרטי המדיניות הכלכלית ולא נתן לשר האוצר שלו חופש פעולה.

אברהם (בייגה) שוחט, קדנציה ראשונה, 1992-1996: כיהן תחת ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס. עזב כאשר בנימין נתניהו ניצח את שמעון פרס בבחירות והממשלה התחלפה. שוחט היה שר האוצר היחיד ב-28 השנה האחרונות שהחזיק מעמד קדנציה שלמה, 4 שנים רצופות, וייתכן שיש לכך קשר לעובדה שאלה היו השנים שבהן רשם המשק את הביצועים הטובים ביותר בכל התקופה האמורה.

יצחק מודעי, קדנציה שניה, 1990 עד 1992: כיהן תחת ראש הממשלה שמיר, עזב כשיצחק רבין ניצח את שמיר בבחירות והממשלה התחלפה.

יצחק שמיר, 1990: כיהן 3 חודשים כראש ממשלה ושר אוצר גם יחד, מהתפטרותו של שמעון פרס מתפקיד שר האוצר ועד שהוחלט למנות במקומו את מודעי.

שמעון פרס, 1988-1990: כיהן תחת ראש הממשלה שמיר, בתקופת ממשלת האחדות הלאומית. עזב את התפקיד כשמפלגת העבודה עזבה את הממשלה, במה שכונה 'התרגיל המסריח', שהוביל לכינון ממשלה צרה בראשות הליכוד.

משה נסים, 1986-1988: כיהן כשר אוצר בממשלת האחדות הלאומית, תחת שני ראשי ממשלה, שמיר ופרס. שנתיים וחצי אחרי שנכנס לתפקידו התקיימו בחירות, וממשלת אחדות לאומית אחת התחלפה בממשלת אחדות אחרת. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שאיפשרו את הקמת הממשלה החדשה, הבטיח ראש הממשלה החדש, שמיר, את שני התפקידים הבכירים ביותר לשרים ממפלגת העבודה. יצחק רבין קיבל את תיק הביטחון, ושמעון פרס - את תפקיד האוצר, במקום נסים.

יצחק מודעי, קדנציה ראשונה, 1984-1986: בקדנציה הראשונה שלו כיהן מודעי תחת ראש הממשלה יצחק שמיר, שניהל את המדינה בשיתוף עם שמעון פרס, במסגרת ממשלת האחדות הלאומית. מודעי ופרס יצרו תוכנית כלכלית שהצליחה להדביר את האינפלציה המטורפת של אותה תקופה. ואולם, במהלך הרפורמות שביצעו יזם מודעי תוכניות שהתנגשו עם עמדותיה של מפלגת העבודה, ובכך עורר משבר קואליציוני בממשלת האחדות, שנפתר רק כששמיר הסכים להעביר את מודעי מתפקידו, ולמנות במקומו את משה נסים.  

יגאל כהן-אורגד, 1983-1984: כיהן תחת ראש הממשלה שמיר. עזב את התפקיד לאחר שממשלת הליכוד התחלפה בממשלת אחדות לאומית. במסגרת המקח-והממכר הפוליטי שאיפשר את הרכבת הקואליציה, נאלצו חלק משרי הליכוד לוותר על תפקיד בממשלה, והתיקים שנשארו בידי המפלגה הועברו לפוליטיקאים הבכירים ביותר שלה. במסגרת זאת, הוחלט לוותר על שירותיו של כהן-אורגד ולתת את תפקיד האוצר למשה נסים. גם העובדה שבתקופתו הגיעה האינפלציה ל-3 ספרות, לא עזרה לאורגד להישאר בתפקידו אחרי הבחירות.

יורם ארידור, 1981-1983: כיהן תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר. ארידור התפטר בגלל האינפלציה המטורפת שהייתה בתקופתו, שנחשבה לכישלון אישי שלו. העילה המיידית להתפטרותו הייתה העובדה שהממשלה לא אימצה את תוכניתו ל"דולריזציה" של שער השקל. 

יגאל הורביץ, 1979-1981: כיהן בתקופת בגין. התפטר בגלל שלא הצליח להדביר את האינפלציה ובגלל שהממשלה לא הבטיחה לו שלא לפרוץ את מסגרות הסכמי השכר עם ארגוני העובדים. עם עזיבתו הזהיר, שהמשק עומד להיקלע לקטסטרופה, כפי שאכן קרה ב-3 השנים שאחרי התפטרותו.

שמחה ארליך 1977-1977:  כיהן בתקופת בגין. ארליך, שר האוצר הראשון שלא היה איש מפלגת העבודה, נכנס לתפקידו בכוונה לבצע רפורמות ולהפוך את המשק לחופשי יותר. אלא שארליך נכשל ביישום הרפורמות ובתקופתו החלה אינפלציה דו-ספרתית. בנוסף, ההסתדרות "עשתה לו את המוות", עד כדי כך שכשהתפטר, אחרי שנתיים, מתפקידו, הצהיר, שהוא "מרגיש כמו ציפור שיצאה מהכלוב".