רפי שאולי

- כל האנשים זוכים בקלפים שווים. הזדמנויות חולפות ליד אנשים בדיוק באותה מידה, אבל יש כאלה שמזהים אותן וקוטפים את הנכונות, ויש כאלה שמחמיצים. מה שכן, אלמנט המזל הוא רק חלק ממערך שלם של הצלחה.

- הצורך בכיבוש פסגות לא מרפה באף שלב בחיים. בכל פעם שאדם חושב שהוא יכול לשבת ולנוח, צץ משהו שמעורר אצלו את הצורך להתחיל מההתחלה. את "מנדי'ס" החדשה פתחתי לגמרי במקרה: אני גר ממול, התאהבתי במקום והחלטתי לפתוח מסעדה.

- הדרך לשרוד בעסקים היא לצמצם סיכונים. עם הגיל לומדים להיות פחות חמדנים, ולהתחלק בהשקעות עם שותפים נוספים. צריך להביא בחשבון כבר מההתחלה שהסיכוי להצלחה הוא 50 אחוז ושהסיכוי לכישלון הוא זהה.

- מהם מרכיבי ההצלחה של מקום? לוקיישן, מה שיש לך למכור והפופולריות של בעל הבית.

- להיות מפורסם עוזר בעיקר בדבר אחד: קיצור תורים.

- סלב הוא תלוי-מקום. שר האוצר במועדון בקריית אתא זה לא סלב, זה ביזאר.

- כסף זה כוח. ונשים מתאהבות בכוח.

- להתחיל עם נשים זאת עבודה שדורשת השקעה. לא שהחיזור מעייף פיזית, אבל זה בהחלט ג'וב. עומר שריף אמר פעם: "אני לא יכול לחכות ליום שבו נשים לא יעניינו אותי יותר", ואני מבין בדיוק למה הוא התכוון.

- היכולת ליצור קומוניקציה היא כישרון. גבר שמזהה מה שחסר אצל האישה שמולו הוא זה שיכבוש את ליבה. נשים צריכות להיות אינטליגנטיות במשחק בין המינים, ולדעת להבדיל בין התעניינות פיקטיבית לעניין אמיתי.

- עם השנים התשוקה בורחת. עד גיל 28 גברים הם שוורים שמחפשים להרגיע את ההורמונים בלי לברור כמעט, ועם הגיל אנחנו הופכים ליותר ויותר סלקטיביים.

- אין הבדל בין "שאפות" ל"כוסיות", חוץ מזה ששאפות בילו בדיסקוטקים והכוסיות יוצאות לפיק-אפ ברים.

- נשים, חד משמעית, הן המובילות בבילויים. הן מגיעות לבר זוגות-זוגות, אולי מתוך שעמום ואולי מתוך חיפוש. הבר הוא פשוט תחליף קל לראיונות האלה שמתקיימים בזמן דייטים, וחוסך שאלות משעממות כמו "אז מה את עושה" ו"איפה את עובדת".

- בתל אביב תמיד תמצא 30 מקומות שיעזרו לך לצאת מהדיכאון. כמי שחי באינספור מקומות בעולם, אני יודע שאתה יכול להרגיש בודד בשתיים בלילה בלונדון, בפריז ובמילאנו, לרדת לרחוב - ולהמשיך להרגיש בודד. תל אביב היא אחת הערים היחידות בעולם שבהן אתה יורד לרחוב בלילה, צועד כמה מטרים, מוצא בית קפה פתוח ויושב עם קבוצת אנשים. ואם זה לא עוזר, תמיד יש פרוזאק.

- פעם, חד משמעית, היה פה פחות אלכוהול. היהודי מטבעו פחות שתיין ביחס לאמריקאי, למשל, אבל הרגלי השתייה השתנו באופן טבעי בעקבות יחסי הציבור האינטנסיביים שהאלכוהול זכה להם. זה עניין כלכלי נטו, ולצעירים יש יותר כסף: הם עובדים הרבה יותר מאיתנו, בני הדור הקודם.

- סמים זה דבר הרסני, שדופק קודם כל את הפרופורציות ואחר כך את החיים.

- מה דוחה אותי? טיפשות וסלק.

- ציניות היא סוג מסוים של התנשאות. כשהיא עולה בשיחה בין שניים, הצד הציני תמיד יכול לנסות להתנצל בעדינות, אבל בפורום יותר רחב עדיף פשוט לוותר עליה.

- ילדים הם השתחררות מוחלטת מהאגו במטרה לטפח משהו שהוא טוב ממך. אני עומד מול חלונות ראווה ומגלה שבניגוד לעבר, המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא האם החולצה שתלויה שם תהיה יפה על הבן שלי, ולא עלי.

- טלוויזיה היא החיבור הכי מיידי לעולם. אני מבלה מולה שלוש-ארבע שעות ביום, גם אם היא סתם פועלת ברקע. חוץ מזה שזה מרגיע, מרתק ואינפורמטיבי, זה פשוט קל יותר מאשר לקרוא.

- אין טעם לצבור רכוש. כל מה שיש לי הוא פונקציונלי ומשמש אותי כאן ועכשיו. הבנתי את זה במהלך חיפוש אחר אביזרים לאחת המסעדות, כשנתקלתי בצילומים ישנים של הקונסולית פרדריקה סגל ובעלה דב - בוהמיינים וסלבריטאי-על שחיו כאן בתל אביב - במסגרת תפקידה. מצאתי חיים שלמים בתוך מזוודה בשוק הפשפשים, וזאת היתה מהפעמים הבודדות שיוצרות תפנית בפילוסופיית החיים שלך.

- לא מפחיד אותי לקום יום אחד בלי גרוש. מקסימום אני אקים דוכן פלאפל. מה שכן מפחיד זה להפוך לסיעודי.

- שנים חשבתי שאין כמו להיזרק לכל הרוחות באיזה חור, בלי כסף, ולעזוב הכל. חשבתי שזאת הדרך לברר כמה אני שווה באמת. בסופו של דבר לא עשיתי את זה. למה? לא יצא.

- סיפור אישי של אדם מעניין רק בקונטקסט מאוד מסוים. בודדים האנשים שהסיפור שלהם הוא בינלאומי. זאת הסיבה שאני לא יושב לכתוב ספר. מתקופת המנדט ועד היום אני יכול לומר שהקמתי את הדיסקוטק הראשון, את מסעדת ההמבורגרים הראשונה, הסינית הראשונה והיפנית הראשונה, הבאתי לדולפינריום דולפינים מרוסיה, ייבאתי לוויתנים ויצאתי עם נשים - החל מנסיכה אתיופית ועד לנערת זוהר בריטית. אם הייתי יודע שאמכור מיליוני עותקים, הייתי אומר: נלך על זה. אבל זה הרי לא מה שיקרה, אז למה לי להיחשף?