פיאג'ו וספה 250 - מחיר האהבה

מעט מאד כלים דו-גלגליים בהיסטוריה, ראויים לכבוד שמקבלת הווספה המקורית של פיאג'ו. אחרי הכל מדובר ברכב שנולד קצת אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר אנריקו פיאג'ו חיפש איך להעמיד את חברת התעופה שלו על הרגליים. בפרץ יצירתיות ומקוריות השמור רק לבודדים, נולדה הווספה המוזרה, שפירוש שמה באיטלקית - צרעה. כלי רכב סופר-שימושי בו ניתן היה להצמיד את הברכיים לטובת רוכבות עם שמלה וחצאית, היה גלגל רזרבי ולא הייתה שרשרת הינע מזהמת. חידוש אמיתי בעולם הדו-גלגלי.

אבל לא לעולם חוסן. אחרי עשרות שנים של הצלחה, הווספה נראתה כעומדת על סף הכחדה בשנות ה-90. הקטנועים האוטומטיים והסופר-אמינים מהמזרח נגסו נתחים גדולים מעוגת המכירות, ותקנות זיהום האוויר הנוקשות עשו לה את החיים קשים עוד יותר. ה-ET על שלל גרסאותיה פשוט לא נמכרה, והסיפור נראה כהולך לקראת סוף עצוב מאד.

פיאג'ו וספה 250 (צילומים: טל זהר)

אלא שהיום, 60 שנה ויותר מ-17 מיליון כלים אחרי שנולדה, העתיד של הווספה נראה לפתע טוב, טוב-מאד אפילו. באמצע 2003 הציגה פיאג'ו את גרסת ה-GT הראשונה בעידן החדש, בנפח 200 סמ"ק. וזו הייתה יריית זינוק לנסיקת מכירות מרשימה: בשלוש שנים האחרונות הוכפל הייצור. מ-50,000 ב-2004, ליותר מ-100,000 בשנה החולפת. ומהשנה, היא סוף סוף גם אצלנו.

רטרוווו!

הרעיון מאחורי ה-GTS שמגיעה היום למבחן פשוט: רטרו, רטרו, ושוב רטרו. שימוש במכלולים הקיימים בפיאג'ו, תוך שיחזור אותנטי ככל הניתן של מראה ותחושה. אכן, בדיוק כמו ב-LX, אחותה הקטנה יותר. ה-GTS, עם נפח מנוע של 250 סמ"ק, היא החזקה והמהירה במשפחה, עם הבטחה לביצועים טובים. עד כדי כך, שבפיאג'ו מכנים אותה ממשיכת דרכה של ה-GS ה"ספורטיבית", מאמצע שנות ה-50 - הראשונה לשבור את מחסום 100 הקמ"ש. היו זמנים.

אל שלדה וגוף מתכתי, מחובר מנוע בעל 22 כ"ס עם צילינדר בודד, ארבע פעימות והזרקת דלק, ארבעה שסתומים וקירור נוזל. יש צמד חישוקי "12, מתלה חד-צדי מלפנים וצמד בולמים מאחור. יש צמד דיסקים לבלימה, ובחו"ל (למה לא אצלנו?) יש אופציה ל-ABS.

חוץ מזה, הכל ב-GTS נע סביב העיצוב. וטוב שכך. הווספה לא רק נראית כמו המקור, היא אפילו נראית טוב ממנו. למרות הרטרו המודגש, היא אינה קלישאתית או מאולצת. וזו גם הסיבה לכך שכל מי שרואה אותה, מתאהב בה בשלב כזה או אחר של ההיכרות.

הישיבה זקופה, אבל למרות בסיס גלגלים קצר באופן חריג (10 ס"מ פחות מ-X8, עמו היא חולקת יחידת הנעה), היא מאד מרווחת ומציעה מקום נדיב לרגליים. המושב עצמו רחב, תומך ונוח, מהגבוהים בקטגוריה עם 79 ס"מ. המורכב מאחור יתלונן קצת על פיסוק מוגזם ומסגרת סבל קפיצית שעשויה להפריע בישבן, אבל את הרגליות הקפיציות והנאות הנשלפות לצדדים הוא יברך.

מתחת למושב (נפתח חשמלית, נעילת כידון מנטרלת אותו) יש מעט מדי מקום. תיק גב צנוע וזהו. גם פתח התדלוק, ישר מאחור ומעליו, מחייב זהירות ותשומת לב בתדלוק. הסבל לעומת זאת הוא תוספת מצוינת. מתחת לכידון יש תא מסמכים צנוע וגם וו-תלייה יעיל. לוח המחוונים כולל מד מהירות גדול וקלאסי (עם זרוע חיווי שבקטנוע המבחן התנדנדה הרבה יותר מדי) ולצדו צג דיגיטלי לסל"ד, דלק, חום מנוע וסביבה ועוד. חיווי האיתות בקושי נראה באור ישיר. הגימור בסדר, אבל ראינו כבר עבודה טובה יותר - גם מבית פיאג'ו.

הווספה החדשה היא בעיקר חיה עירונית משגעת ומוטרפת. עם 148 ק"ג בלבד, היא קלה משמעותית מכמעט כל קטנועי ה-250. ברחובות צפופים היא מתמרנת בזריזות שיא, שלא תבייש קטנועי שליחים עם מחצית הנפח. חבל אמנם שעבודת המתלים אינה טובה במיוחד, אך ההיגוי והבלמים זוכים לציון גבוה מאד. ועוד לא אמרנו כלום על כמויות העניין שהיא מעוררת בכל מקום.

בעיר היה כיף? מחוץ לעיר הרבה פחות, כי כאן משלמים על אילוצי המראה. היעדר מיגון רוח, יחד עם יחידת התאורה מלפנים, יוצרים מערבולות רוח ורעש היישר לקסדה. לכך יש להוסיף מנוע ש"גומר את האוויר" באזור ה-100-90 קמ"ש, אך גם בעיית יציבות שנובעת מבסיס גלגלים קצרצר וצמד חישוקים קטנים יחסית. אפשר לרכב עליה כך, אבל המסר ברור - העירה.

במילה אחת - וואוו!

שורה תחתונה? במילה אחת, וואוו. ה-GTS נראית נפלא ובתוך העיר פשוט עובדת מצוין. יש בה המון שיק וקסם איטלקי, והיא תגרום לכל אחד מכם להתאהב בה. המגרעת היחידה והלא זניחה - היא אינה שימושית במיוחד מחוץ לעיר, כמעט מאותן סיבות שהיא כה מושכת ברחובות הצרים של הכרך.

ואז מגיעים לנושא המחיר, והעסק הופך בעייתי יותר. הווספה יקרה, יותר מדי יקרה, כמו בחו"ל אגב. 30 אלף שקל עבור כלי עירוני זה הרבה יותר מדי. ה-X8 של פיאג'ו יעיל פי כמה. ה-Xmax של ימאהה יקר ב-2,000 שקל, אבל עדיף פי כמה בתנועה בינעירונית.

וכך נשארנו עם הבעיה הקשה מכל - שיקולי תועלת שכלתניים יצביעו נגד הווספה, חד-משמעית. שיקולי לב רגשניים יצביעו בעדה. בסופו של יום, אנחנו היינו בוחרים בהשקעה הגדולה יחסית, בתמורה לחיים עם כלי שאפשר להתאהב בו. זאת אומרת, אם היו לנו 30 אלף לקטנוע עירוני.

• אבי פרידמן עורך את מגזין האופנועים פול גז