נלחמים באלימות: תלמדו מחיות היער הירוק
במילים הכי פשוטות, בטקסט נדיר במצוינות שלו, מלמדים במשרד החינוך את הילדים איך להיות פחות אלימים. גם אריאנה מלמד לומדת משהו חדש, דווקא באסיפת ההורים ומקווה שהתכנים יגיעו להרבה ילדים, נוער ומבוגרים. חוקי היער הירוק - לא לילדים בלבד
אל החוברת הזו ואל תפיסת העולם שלה, אני מודה, התוודעתי באיחור גדול ולגמרי במקרה. באסיפת הורים אמיתית אחת שהוקדשה לילדי כיתה א' אחת, שבזמן האחרון תססו קצת יותר מדי, המורה אמרה משהו על עוד תוכנית חינוכית שתופעל החל מן השבוע הבא.
אתם מכירים את זה. אתם אולי עייפים מזה, במיוחד אם יש לכם ילד שכבר צבר כמה שנות בית-ספר, ועוד אחד, חדש למערכת ואולי עוד אחד שעתיד להצטרף אליה עוד מעט.
המערכת, אתם יודעים, מלאה תוכניות מצויינות – ורמת האלימות בבית הספר לא ממש משתנה. מערכת – במקרה הטוב – מצויידת בכוונות טובות ואפילו משובחות, אבל בדרך כלל היא מתקשה להתמודד. והמערכת, מה לעשות, מנסה מדי פעם לגלגל את הכדור אל ההורים, שמתרעמים על אוזלת ידה של המערכת, שמתרעמת על העדר שיתוף הפעולה עם ההורים. ומה תפקידם של הילדים בכל הויכוח הזה? מה הם אמורים לעשות מחר בבוקר כדי להפחית את רמת האלימות בכיתה, כדי ללמוד משהו על כיבוד זכויותיו של הזולת?
טקסט נדיר במצוינות שלו
"חוקי היער הירוק", חיבור של ד"ר מירי צללזון, מסתובב במערכת כבר עשור. יש מאחוריו גיבוי והמלצות של משרד החינוך ומרכז רבין, ויש גנים ובתי ספר שכבר הפעילו. תוך כדי שאני מקשיבה למורה ביקשתי לראות באיזה יער מדובר ומה קורה בו, ופשוט נסחפתי.
בשמחת גילוי, בחיוך גדול, בהנאה עצומה על כך שפתאום, באמצע היום, בלי שהתכוונתי לכך, מצאתי טקסט נדיר במצוינות שלו, בעומק החשיבה שלו וביכולת שלו להבהיר, במילים הכי פשוטות בעולם, מושגים מאוד מאוד מסובכים שבכלל לא צריך לקרוא להם בשמות הארוכים שלהם כדי להבין מהם.
ביער ירוק אחד מתגוררות חיות שונות – והן מתמודדות עם הקשיים הנובעים מאינטרסים שונים והתנהגויות שונות בטריטוריה. כשהקוף זורק אבן אחת על רעהו, מתחילות צרות גדולות ומתפתחת מהומה שיש לעשות משהו כדי לשכך אותה. זה ברור לכולם, והציווי לעשות מעשה אינו מגיע מגבוה, אלא מתוך הכרה של החיות עצמן שהמצב לא נעים ולא נוח. לפיכך, מתכנסת מועצה של כל החיות, ללא הבדל גודל או צבע, והמועצה מנסחת חוק ליער הירוק.
הטקסט מחורז יפה, בלי לעקם את הדקדוק העברי לצורך הפואנטה ובלי להתנחמד לילד המקשיב לו: אפשר ללמוד בעל פה ממש בקלות, ואפשר להבין כבר בגיל הגן, במקום בו מתחילים המאבקים האלימים שיאפיינו אחר כך את החברה הישראלית בכללותה. מאבקים שמי שביקר בגני ילדים במקומות אחרים בעולם, יודע שאצלנו בדרך כלל הם קשים יותר ותמיד מתרחשים בווליום גבוה יותר.
המחוקקים הצעירים
מה עושות החיות ביער הירוק? בכל פעם שמתעוררת בעיה אמיתית הקשורה ביחסים בין החיות לבין עצמן, מתכנסת המועצה ומחוקקת חוק שיסייע לפתור את הבעיה. זוהי דמוקרטיה במיטבה, והנחת היסוד של הספר, תפיסת העולם המבורכת שלו, היא שדמוקרטיה איננה עניין טכני של בחירות וועדות ופרוצדורות, אלא צורך מהותי של חברה אנושית, אפילו כשהיא מיוצגת בדמויות של חיות מצוירות.
והדמוקרטיה הזאה נחוצה לילדים לא פחות מ"עיצוב התנהגות" שנעשה בידי מבוגרים, גם בהוראות ההפעלה החכמות המצויות בערכה למורה, לצד החרוזים למאזינים או לקוראים הצעירים. תפקידם של הילדים כאן הוא המכריע: הבנתם שיש צורך בחוקים לא מפני שהמורה אומרת שצריך או אמא אומרת שככה זה, אלא מפני שהם נועדו לעזור למחוקקים למנוע בעיות, ולחיות ביחד, ביער שאפשר לשחק וללמוד בו בנחת, מבלי להיפצע, להיעלב או להיפגע ממעשי הזולת – או ממעשים של המחוקק הצעיר עצמו.
ביער הירוק אין חיות טובות או חיות רעות. כולם שובבים לפעמים, וכולם טועים לעתים בשיקול הדעת שלהם וכולם, כמו בני אדם מבוגרים, לוקים לעתים בחוסר התחשבות. וזה מה שכל כך מופלא בו: היער עצמו איננו מרחב דידקטי, אלא שיקוף נאמן של תרבות השיח בגן ובבית הספר. הילדים מוזמנים לבחור לעצמם חיה שאיתה יוכלו להזדהות, והבחירה תשאיר את כולם במצב של שוויון – תוך כדי הכרה בשונות של כל אחד ואחד.
ובסוף כל פרק, אחרי שהבעיה הולכת ומציפה את היער, הם מוזמנים להאמין בכוחם לפתור אותה, באמצעות המועצה המנסחת את הכלל הנכון למצב שהוצג בחרוזים הפשוטים והיפים של הפרק.
דמוקרטיה משפחתית
אסיפת ההורים התארכה, ואני מודה שהקשבתי רק באוזן אחת. קראתי שוב את כל פרקי החוברת. חשבתי על הילדים שנחשפו לתוכנית הזאת, ולמרות שאינני יודעת עד כמה היא אפקטיבית, חשבתי שמכל הטקסטים החמודים על כבוד לזולת וזכויות אדם וחוק וסדר לטף שכבר קראתי, וכבר לא סבלתי, הנה אחד מצוין שראוי לגור בכל גן ובכל בית ספר – ואתם יודעים מה? גם בכל בית.
משפחה איננה דמוקרטיה, אבל בחלק מהתנהלותה היא יכולה – או עלולה – להזכיר את הצרות ביער הירוק. קחו למשל את הסיטואציה בה כולם נתחבים לשטח זעיר לפרק זמן מוגזם – או, במלים אחרות, נסיעה ארוכה במכונית המשפחתית, כשכל אחד מן הילדים מביע את מורת רוחו מעצם הסיטואציה בקולי קולות, ומהר מאוד החוויה הופכת לסיוט לכו-לם, כולל המבוגרים המחלקים חטיפים והוראות מן המושב הקדמי.
בסיטואציה כזאת, אני חושבת, ייטב לכולם אם יחזרו ליער ויכוננו כלים. לפעמים, אפילו ארוחת ערב יכולה להפוך לצרה ביער או מהומה בג'ונגל. גם אז כדאי לפעמים להיות תנין או קוף ולבדוק מה המועצה יכולה לנסח כדי להועיל לכולם, מקטן ועד גדול.
בקריאה שלישית, כבר הייתי בטוחה שמדובר ביצירה שראוי מאוד שמשרד החינוך יעודד גם את ההורים לקרוא ולהפעיל, כדי לסייע למערכת ליצור יערות ירוקים נאים יותר ויעילים יותר, מלאים בילדים שבאמת מבינים מדוע כדאי להם לפתור בעיות ביחד, כיצד הם יכולים לעשות זאת ועד כמה יועיל להם הפתרון.
ועוד הייתי רוצה לראות "יערות ירוקים" לכיתות בוגרות – לילדים שאט אט נחשפים לסיטואציות יותר מורכבות של חוסר צדק, אי שוויון והצורך להתמודד עימו, מגבלות של חקיקה ושל אכיפה – כל הנושאים הללו הקרויים בטעות "אזרחות", נלמדים בחטף ובמיאוס בכיתה י"ב, מוקאים בבחינת הבגרות ומניבים שלל גדול של כישלונות.
יותר יערות ירוקים ופחות "מהי מדינה יהודית ודמוקרטית", והחיים בבית הספר ובבית - וגם אחר כך – עשויים להיות שקטים ונעימים קצת יותר.
חוקי היער הירוק, מירי צללזון, הוצאת שרה בץ.
