תקלוט: כוסית-על לא יוצאת עם חנון!
עם רוב הבנות הולך לי מעולה, אבל, מה לעשות, דווקא כוסיות-על היו קבוצת המטרה שלי. פעם אחת מגיע לי ללכת ברחוב מחובק עם אחת כזו ואפילו לשכב איתה. זה פשע? כמה אפשר לראות אותן צמודות לערסים שמגיעים להן לכתפיים ולהבליג? סוג של תגובה לרשימה של מקס ישראלי. לא לקחת יותר מדי ברצינות
אבל רציתי דווקא כוסית-על! פעם אחת בחיים רציתי כוסית-אלוהית. פעם אחת מגיע לי ללכת ברחוב מחובק עם אחת כזו ואפילו לשכב איתה, מה יש? זה פשע? כמה פעמים אפשר לראותן צמודות לערסים שמגיעים להן לכתפיים ולהבליג? כמה? זה באמת הרגיז ורציתי גם!
בצניעות אזכיר רק שאני נראה טוב מאוד, גבוה, מתאמן בבריכה, אקדמאי מסודר, קורא בולגאקוב ועמוס עוז, יוצא עם חברים, רוקד במסיבות והכל סבבה. עם רוב הבנות הולך לי מעולה, אבל, מה לעשות, דווקא כוסיות-על היו קבוצת המטרה שלי. לצערי, ברוב המקרים הייתי מקבל מהן רק יחס של "נראה לך? אני תפוסה ותתחפף מכאן יא חנון אחד, איכס, אמא'לה", כאילו אני איזה מקק.
כּוסית-על לא חייבת להיות דוגמנית אנורקטית, למרות שאין התנגדות. כוסית-על היא אותה אשה יפה שמאז שזוכרת את עצמה משקיעה את כל מרצה בטיפוח עצמי. היא מתהלכת בנעלי עקב שעולות אלפיים שקל, גם ובמיוחד אם היא בעצמה איזה מטר ושמונים. היא מכירה בעל פה את הלו"ז של כל מעצבי השיער המובילים, ובעיצוב שיער הערווה שלה היא משקיעה כמו שאני משקיע בטיולים לחו"ל. כזו בדיוק רציתי! כזו שבתכשירי קוסמטיקה יש לה דוקטורט, והיא לא יודעת אפילו איך מאייתים אוניברסיטה. והיא צודקת, בשביל מה בכלל ללמוד אם את באמת כוסית-על?
להתחתן? זה לא נראה לי. לא עם כוסית-על בכל אופן, אין מצב! משפחה, ילדים, בית? לא ולא! לא בא בחשבון. אפילו להתאהב בה לא ממש האמנתי שזה אפשרי, כי בכל זאת, על מה נדבר? על תיקי נשים של שאנל או של גוצ'י? על סיילים של מעצבים בכיכר המדינה או בשדרה החמישית? על מסקרה באלף דולר? אבל פעם אחת בחיים, רומן קצרצר. הרי אפשר להבין אותי, לא?
אז מה, להרים ידיים? לצאת תמיד רק עם בחורות רגילות?
"אתה לא ערס, וכוסיות כמו שאתה מחפש לא מתקרבות לחנונים", עדכנה אותי מכרה טובה, כאילו שלא ידעתי את זה קודם. אז מה, להרים ידיים? לצאת תמיד רק עם בחורות רגילות? אני שייך למתמידים, לאלו שלא מוותרים על החלום שלהם, כי יודעים שהחיים רק הולכים ומתקצרים. אז כצעד ראשון הלכתי ולמדתי את הז'רגון. בחיי היומיום אילצתי את עצמי לאמץ ניבים מודרניים של סלנג קלאסי ומודרני: ברסמי, בחייאת, באוסול, אחותי, להתהפך, לעשות אותה,מ-א-מ-מ-ת, סטלנית, באורגינל, בפאר, בומה, פארטיות, גאלות, אבּוייה, באמ'שלי... אשכרה! בדוגרי למדתי הכל, ואפילו התחלתי לעשן קצת, ככה בקטנה, בשביל הפוזה המחייבת.
במועדונים ניסיתי להתקרב ולדבר עם כוסיות-על, וזה כמעט הצליח. א-מ-מה, אלה בכלל לא טיפשות. כוסיות-על יש להן כנראה חיישנים מטורפים, מין "חנון-סנסור" כזה, והן מרגישות תוך כדי שיחה ש"כאן זה לא ערס" ומתפוגגות לך עם פרצוף חמוץ ושטוף-גועל. אז ניסיתי שוב ושוב, וחשבתי שהסטטיסטיקה תעמוד מתישהו לטובתי. אבל איפה...
"אתה לא מפחד שהכוסיות הסופניות יסגרו איתך חשבון כשיקראו את הטור הזה?" שאל חבר, ואחרי שנייה פרצנו יחד בצחוק אידיוטי. כוסית-על תעיין ב-ynet בדיוק כמו שאני אמרח לק בורדו על הציפורניים.
בלי סוף ניסיתי להתחיל איתן, ובמיליון ואחת וריאציות, אבל תמיד יוק. הבנתי שהמצב בעייתי והחלטתי על משהו לא שגרתי - נרשמתי לסדנת משחק! הלכתי ללמוד איך לכל הרוחות נכנסים לדמות, איך מחקים את התנהלותו של הערס הנערץ ואיך אני כובש סופסוף כוסית-על אחת ולתמיד.
החלום שהתגשם. כמעט (תצלום: ויז'ואל/פוטוס)
חודשיים למדתי משחק, עד שיום אחד התרחש הבלתי ייאמן: את נטלי הכרתי באחד המועדונים של מתחם הנמל בתל-אביב. רגליים שלא נגמרות, שיער חום חלק ארוך, דקיקה גבוהה ומושתלת סיליקון למכביר. תענוג. ההכשרה התיאטרלית שרכשתי הוכיחה את עצמה מעבר למצופה, והתחלתי לצאת עם נטלי. ממש ככה, דייט ראשון דייט שני, בּוסה חיננית בשפתיים והרבה חירמונים ובכל מקום. והנה, החלום שהתגשם. כמעט.
בינתיים, המורה מסדנת המשחק המליץ לי לגשת למבחני הכניסה של בית הספר למשחק. "לדעתי יש לך את זה, תוכל להיות שחקן אמיתי ביום מן הימים", אמר. אבל הראש שלי היה כולו רק בנטלי ולאן ממשיך הרומן המפתיע הזה. עד מתי אוכל להתמיד בתפקיד חיי: הערס האטרקטיבי שכבש את כוסית-העל שלו, והיא תלויה לו על הזרוע כמו שצריך.
* * * *
הייתי מת לספר שנטלי ואני... שזה היה כמו קטע מהסרטים. הייתי מאושר לבשר לכולם שהנה, עם קצת מאמץ והכנות נכונות, גם בחור ישראלי ממוצע ורגיל מסוגל לכבוש את הבלתי ייאמן.
נבעטתי בטרם הבקעתי, והמבין יבין
אז ככה, בדייט השלישי נחשפתי. כלומר נבעטתי בטרם הבקעתי, והמבין יבין. בטיפשותי, ולא זוכר את הסיטואציה, אבל איכשהו נפלטה לי המילה "מהוקצע". מילה של חנונים ושלא נדע. נטלי הרימה פתאום גבה, ואחר כך את האחרת. "מה זה הבאתָ עכשיו? מהוקצע?" סנטה בי. "לא לא בחייאת אחותי בדוגרי לא אמרתי", אבל כלום לא עזר לי, כמובן.
