מודעי במודעות

את קבלת פרס ישראל, שיוענק ביום העצמאות לארגוני הנשים ויצו, נעמ"ת ואמונה, תחגוג מיכל מודעי (76) נשיאת הכבוד של ויצו, בחודש טעון במיוחד. במאי הקרוב יימלאו 10 שנים לפטירתו של בעלה, יצחק מודעי, ו-30 שנה למותה של בתם הראלה, שנהרגה בתאונת דרכים. "אני עדיין לומדת לחיות עם החסר, עם הכאב ועם הצער על החמצת החיים שלא היו לה. הרבה פעמים אני מסתכלת ברחוב על נשים בגיל שבו היא הייתה צריכה להיות היום, מדמיינת איך הייתה נראית הראלה וחושבת על הילדים היפים שהיו יכולים להיות לה. זה לא קל".

מי שהייתה במשך 47 שנים אשתו של שר האוצר, המשפטים, מנכ"ל רבלון ואב לשלושה ילדים, מודה כעת שאולי שגתה. "לפעמים אני מדברת עם עצמי ומחכה לתשובתו של יצחק. עברו עשר שנים ואולי טעיתי. לא הייתי צריכה להיות כל כך קשוחה בעניין הזוגיות, ובאמת לא טוב היות האדם לבדו".

כאשת פוליטיקאי ופעילה בארגוני נשים יש לה הרבה מה לומר על פרשת קצב. "הפרשה הזו וההתנהלות של קצב מעוררות בי שאט נפש. אני מנסה לחשוב איך מרגישה אישה שסבלה מהטרדה מינית אחרי שראתה את ההתנהלות הנוראה בפרשה הזו. היא תיסגר בחדר ולא תעז לחשוף את מה שעבר עליה. אני לא יכולה להגיד שאין צדק במדינת ישראל, אבל ברור שקצב יצא בזול, אולי בגלל שלקח עורכי דין מעולים. זה עצוב, אבל זה המצב".

הרבה אחרי גיל הפנסיה מסרבת מודעי להאט את הקצב, ורק מנסה להשלים את סימני הגיל. "לאחרונה היחסים שלי עם המראה פחות טובים ואני משתדלת להסתכל בה כמה שפחות. היום ברור לי שאישה צריכה לדעת לקבל את גילה באהבה ובסלחנות. תמיד שואלים אותי אם לאישה יפה קשה יותר להזדקן, ואני לא מבינה את השאלה. לאישה פחות יפה קל יותר?".

הימים שלה הם מרוץ לגיוס תרומות, ולמימוש פרויקטים בכסף שנאסף. ויש לה הרבה מה לומר על חלק מהתורמים הפוטנציאליים. "אני לא מבינה איך מולטי מיליונר חי בשלום כשמנהלי המפעל שלו מקבלים סכומי עתק והעובדים מהשורה מרוויחים שכר עלוב. הפער לא צריך להיות כל-כך גדול. אומרים שכדי לפתור את בעיית העניים העשירים יצטרכו לשלם מס הכנסה גבוה יותר ואז הסכנה שהם יעזבו את ישראל. אני לא מקבלת את האיום הזה והמקרה של לב לבייב ממש מרגיז אותי. מאדם דתי, שעלה ארצה מאוקראינה ועשה כאן את כספו, הייתי מצפה להחלטות אחרות. יהודים צריכים להיות יותר רחמניים ויותר שיוויוניים".

• הראיון המלא – בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"