בלי סודות

יוסף ז'רז'בסקי, חבר הנהלת העיר גבעתיים וסמנכ"ל חברת "כלל" ורשות הדואר בעבר, למד קבלה וגמרא אצל רבנים שונים בשיעורים פרטיים והחליט לחלוק את הידע שצבר עם עמישראל כולו באופן הכי שטחי ובסיסי שאפשר: ספר עזרה עצמית, שמתיימר להפוך את אוצר החוכמה היהודית לפרקטיקה יומיומית. כוח המשיכה של ספרו הדקיק "הסוד היהודי" אינו טמון באמירה שהיהדות חשובה, מעניינת, עמוקה, חכמה, חלק מהגנים שלנו או איבר מגופנו ונשמתנו – אלא שכדאי לנו להתחבר אליה כי זה ישתלם, כי זה כדאי ו"שווה". אם תנסו, לא תצטערו ותהיו מאושרים.

השם "הסוד היהודי" מרפרר כמובן ל"הסוד" של רונדה בירן, ספר העזרה העצמית המפורסם בעולם בשנים האחרונות ובהתאמה, הספר הופך את היהדות לסוג של תורת רובין שארמה להמונים. הוא מכיל 13 נושאים, כי המספר 13 בגימטריה מציין את המילה אהבה, שכל אחד מהם מטופל משלוש זוויות שונות – הגמרא, הקבלה והחסידות.

הפרקים נפתחים בפסוקים המופיעים בכיתוב המקורי שלהם, שסריקתו לפי זרז'בסקי היא סוג של מדיטציה מרגיעה גם אם לא מבינים את המילים ממש, ולצידם איורי נוף וטבע נאיביים שיצרה בת-שבע הבלין, כי הם מעוררים רגש חיובי ועצם ההתמקדות בהם תעניק לכם השראה ואושר, כשתהגו בהם ובתורה במעין טקס שבועי מסודר.

כך למשל, בכל הקשור לרפואה, הגמרא אומרת שלימוד תורה מחסן ומעניק בריאות, הקבלה אומרת שמחשבה חיובית נוגדת גירויים שליליים, והחסידות חותמת שהרפואה האמיתית היא הענקה לזולת. בזוגיות, הגמרא תורה לגבר לכבד את האישה, הקבלה תבקש לשמור על איזון ביחסים והחסידות תמליץ לכל אחד מבני הזוג להיכנס לנעליו של האחר. ההורות לפי הגמרא מבוססת על כבוד ותקשורת, הקבלה גורסת שעל ההורים להסביר לילדיהם שיצר הרע הוא מפתח לגדילה והתפתחות, ואילו החסידות תסכם שהכל עניין של חום ואהבה. זה אפילו לא דיון על קצה המזלג, אלא שיח בעומק של כפית.

נו, לפחות הכוונה טובה

אפשר היה לפטור את "הסוד היהודי" כמעין ניסוי קליל ולא מחייב ללמד יהדות כאילו הייתה סגמנט שולי בתוכניתה של אופרה ווינפרי, אבל הסגנון הטורדני של זרז'בסקי לא מאפשר לנו אפילו את אופציית הביטול המחויך.

הספר גדוש בסיכולי מילים מציקים – חום זה גם מוח, רצון זה גם נוצר (פעמיים) ופחד הוא כמובן דחף (שלוש פעמים). שוב ושוב דוחק בנו היידישע גורו למצוא לנו מקום שקט, להשמיע מוזיקה אהובה, להדליק נרות, לנשום עמוק ולנקות את הראש

לפני הקריאה השבועית. בסוף הקורא כבר אומר לעצמו, אוקיי, אני נרגעתי, עכשיו תנוח אתה.

הספר כתוב באופן כה חלש ברמת השפה, עד שגם אם תוכנו היה באמת חשוב ומאיר עיניים לא היינו מבחינים בכך. עם כל הרוחניות היתרה, התחושה הלא נעימה היא שזרז'בסקי קצת מזלזל בקורא, כאילו היה איזה רובוט שיש להקיש בראש הפח שלו בחוזקה על מנת לתחוב לתוכו את אותם משפטים, אותן מנטרות (צדקה – שש פעמים, קושי הוא הזדמנות – בערך כנ"ל), עד שיפנים את התורה בכוח ויחיה עד יומו האחרון מתוך מדיטציה אמונית תמידית.

הדבר החיובי ביותר שניתן לומר על "הסוד היהודי" הוא שכל ההכנסות ממכירתו נתרמות למועדוני נוער בסיכון. כלומר, איך שלא תהפכו בו, לפחות הכוונות היו טובות.

• "הסוד היהודי", יוסי זרז'בסקי, ספריית מעריב, 96 עמודים