החיים כמישל

מזל שבאתי עם פלטס (נעליים שטוחות - נ.ד)", נאנחת מישל לורי כשאני גורר אותה ברחובות תל אביב בחיפוש אחר מקום לשבת, "כל ההליכה הזאת מייבשת אותי לגמרי". ייאמר לזכותה: לורי, דוגמנית, מגישה ופליטת ריאליטי גאה, אולי מתעייפת במהירות מלצעוד, אבל היא ללא ספק יודעת למשוך תשומת לב. בעודה משתרכת אחריי ברחבי העיר המהבילה ובהמשך גם למצעד הגאווה, היא מסובבת ראשים, מנופפת בבלונד ועושה רעש לפחות כמו מיקי בוגנים, גרסת הפטיט.  

הסיבה שאנחנו נפגשים היא שלורי, 22, פליטת "הדוגמניות", מתעקשת לא לעשות את הניראל ולהיעלם מהמפה. המסע להארכת דקות התהילה שלה החל בהגשת התוכנית "מה, כבר צהריים?" באתר "וואלה!", המשיך ב"בובות - חדר הלבשה" לצד מיכאל הנגבי, ובימים אלה היא מגישה את פינות החוץ של "אזור התעשייה" בערוץ HOT בידור ישראלי. לורי גם תנהל רומן עם זמר מזרחי בטלנובלה הסלולרית של דרסט הפקות ובאופן כללי היא מתרוצצת מאודישן לאודישן בדרך לפריצה הגדולה.

"אני לא מכירה כמעט אף אחד שאני מראיינת. אבל זה חלק מהקטע". לורי (צילום ליאור נורדמן)

היא נולדה בניו יורק לאבא דרום אפריקאי ואמא בלגית. לארץ הקודש עלתה בגיל 10 והתיישבה בהרצליה פיתוח. המיקום פיתח אצלה כמה חסכים: "התל אביביות כאלה מגניבות, לא?", היא מסובבת את הראש אחרי חבורה רעשנית שעוברת. "ההרצלייניות פחות. שם לא תראה בגדים כאלה".

את צפונית אסלית, לא?

"אני קצת ילדת קצפת, אבל אני לא מפונקת בכלל, זה פשוט האזור שגדלתי בו. שתדע לך שאני באה מבית מסורתי עם אח חרדי שחזר בתשובה ויש לו שבעה ילדים. למדתי בבית ספר מסורתי בהוד השרון ופעם ילדה משם הלכה איתי מכות כי לא הסכמתי לתת לה את החמציצים שקטפתי בעצמי. אחרי המכות אבא שלי לקח אותי למשטרה ועד היום יש לי טראומה מזה. גם הייתי הכי מכוערת. עד כיתה ח' שקלתי 29 קילו".

מאז ימי הרזון הקיצוני לורי התמלאה והתחטבה. היא עברה ללמוד בהרצליה, פיתחה את הגישה הבלונדינית והתחילה לחשוב על דוגמנות. בסוף כיתה י"ב היא נרשמה בסוכנות יולי, שהזניקה אותה לאודישן של "הדוגמניות".

"הכי לא היה אכפת לי", היא מספרת על האודישן לתוכנית, "עשיתי שטויות, פרצופים, לא דפקתי חשבון. הם התלהבו ממני כי רצו את המשוגעת שלא סותמת את הפה. הדביקו לי את התדמית של הבלונדינית האמריקאית הדברנית, אבל זה לא שדיברתי יותר משאר הבנות, פשוט שמו יותר סינקים שלי. אבל כן, לפעמים הם אמרו לי שהם מנמיכים לי את הווליום כי אני עושה המון רעש".

בדיעבד את חושבת שהתוכנית עשתה לך נזק?

"אממ... לא. התוכנית לא עשתה לי נזק. זה לא המקרה של קריסטין או ניראל שהרגו אותן אחר כך ברחוב. אני חושבת שיחסית התדמית שלי היתה בסדר, אבל אני גם לא יכולה לומר שזה לא מציק. תוכנית ריאליטי היא תדמית שקשה להשתחרר ממנה. כשאתה מסיים ריאליטי אתה סוג של נגוע. זו בועה שמתפוצצת מהר. הנה, עכשיו כמעט ולא זוכרים לי את זה. אותו דבר קרה גם לאחרים ויקרה גם לכוכבי 'הישרדות', אתה תראה".

על העונה האחרונה של "הדוגמניות" אין לה הרבה דברים טובים להגיד. "ראיתי רק שני פרקים וחשבתי שזה ממש לא ברמה של העונה שלנו. לקחו את זה לקיצוניות אחרת. הבנות היו מהממות ואלה שזכתה מדהימה, אבל מבחינת התוכנית זה הפך לטראש, טראש, טראש".

כדוגמנית נחשפה לורי גם לצדדים האפלים של המקצוע. "הייתי עדה לבנות שמקיאות, שאוכלות משהו וישר רצות לשירותים, זה פשוט מזעזע בעיניי. אם בחורה צריכה לחיות ככה היא צריכה לחפש מקצוע אחר. זו לא דרך חיים".

אז קלישאת הדוגמניות המקיאות והמסניפות חיה ובועטת?

"אתה יודע, דברים כמו חשיש וגראס מעשנים בכל מקום, אבל תופעות של קוק או משהו אף פעם לא ראיתי".

מאז "הדוגמניות" לורי עסוקה בלמתג את עצמה כאישיות טלוויזיונית עצמאית, קודם ב"וואלה!" ו"חדר הלבשה" ואחר כך ב"אזור התעשייה" עם אילנית לוי, שם היא מסתובבת באירועים ומראיינת סלבז תמימים שעברו אורח. "אני נופלת לשטנץ של המצחיקה", היא מפרשנת. "אומרים לי שאין הרבה בחורות מצחיקות בארץ. אני לא מעורה, אבל ככה אומרים".

מה זאת אומרת לא מעורה? זו לא העבודה שלך?

"בחיי. אני לא מכירה את התעשייה כמו שצריך ואני חושבת שזה חלק מהחן שלי בעבודה. הבמאי שלי ב'אזור התעשייה' קורא לי 'הכוסית הקלמזית', כי כל הזמן יש איתי פדיחות. אני באה למקום ואי אפשר לדעת מה הולך לקרות. אני הולכת ליפול, לטעות, להרוס את הסט, הכל יכול לקרות.

 יש לי גם מלא פדיחות עם סלבז, שאני פשוט לא מכירה אותם. נגיד, הייתי בחנות בגדים ושאלתי מישהי, שחשבתי שהיא המוכרת, אם היא יכולה להביא לי איזו שמלה. זאת היתה גלי עטרי! או במופע של 'עבודה עברית', שאלתי את יזהר אשדות איך היה לבצע קאוורים של שני שירים שהוא עשה, אז הוא אמר לי 'חמודה, אלה השירים הכי מוכרים שלי, תעשי שיעורי בית בפעם הבאה'. אני כמעט לא מכירה אף אחד שאני מראיינת, אבל זה חלק מהקטע. היחיד שהכרתי הוא צביקה הדר. אני כמעט ולא רואה טלוויזיה, חוץ מהתוכניות הדביליות שאמא שלי קוראת לי לראות, כמו 'כוכב נולד'".

היו סלבז שעשו לך חיים קשים?

"דודו טופז שאל אותי בצורה מאוד מביכה באמצע ראיון אם הייתי מנשקת גבר בגילו. זה היה מאוד מביך, אבל יצאנו מזה בצורה חברית. יעל בר־זוהר נטשה אותי באמצע ראיון. שאלתי אותה על אקטואליה, אפרופו 'חשופים', והיא פשוט קמה והלכה. לא שאלתי על דברים מסובכים, כמו מצב השיחות עם סוריה, אבל כנראה שהיא פחדה שהיא לא תדע לענות. גם דן מנו קטע את הראיון במהירות אחרי ששאלתי אותו מה אבא שלו חושב על 'הישרדות'. כנראה שזו נקודה רגישה".

יש לי הרגשה שאת קצת מזייפת את הבלונד הזה.

"אני לא בלונדינית בכוונה, אם זה מה שאתה שואל. אני לא עושה פרובוקציות מתוך מחשבה מראש. מכיר את 'לא רק בלונדינית'? זה הכיוון שאני רוצה בחיים. נגיד, בתוכנית שלי ב'וואלה!', 'מה, כבר צהריים?'. קריסטין ואני היינו בווידיאו צ'ט שם וזרמנו בצורה הכי אמיתית. הם התלהבו מאיתנו והציעו לנו לעשות ביחד סוג של קלולס כזה, שתי בלונדיניות שלא סותמות את הפה. הבעיה היא שקריסטין נעלמה להפקה, כל הצילומים נדחו והחליטו על פורמט חדש, איתי ועם עוד המון בחורות מסביב בבגד ים והכל באווירת בלונד, בלונד, בלונד".

זה לא קצת לצחוק עלייך?

"הכי לא! זה הומור ציני, עוקצני, שבא הפוך על הפוך. טוב, אילנה דיין זה לא, אבל אנשים מתים על זה. העובדה שיש בנות בבגד ים זאת כבר אמירה".

מישל שמחה לזרום איתי למצעד הגאווה. אם חיפשנו הוכחה שיש פה בחורה עם פוטנציאל הרקדה, מצאנו אותה במצעד - מישל עולה על הבמות, קופצת על בחורים, מפזזת על הכביש, עושה שמח כמו שרק דוגמנית בלונדינית יודעת ולבסוף משפריצה פתיתי מידע שרלוונטיים לגברים המריירים שבכם: "אין לי חבר עכשיו, אני טוטאלי סינגל".

תנאי הקבלה כוללים חוזה טאלנט?

"ממש לא בוער לי שהוא יהיה מהתעשייה. אני מאוד פתוחה. מצידי שיהיה קיבוצניק עם סנדלי שורש וגיטרה או תל אביבי הארדקור, למרות שזה יעשה לאמא שלי דום לב. בכלל, אמא שלי היסטרית ברמות. פעם נסעתי לסיני והיא התקשרה למשטרת הגבולות וביקשה שלא ייתנו לי לעבור. יש לי שלושה אחים גדולים, אז ההורים מתייחסים אליי ממש כמו לנסיכה קטנה".

את הכי ג'ואיש אמריקן פרינסס.

"כן ולא. אני כן אמריקן, כי אני לא תושבת ישראל. לא סידרתי את עניין האזרחות מטעמי עצלנות. אבל תמיד הרגשתי ישראלית. גם לא עשיתי צבא בגלל זה. הלכתי לאיזה משהו של עולים ושחררו אותי, אז במקום זה התנדבתי שנה בבית הורים של חולי אלצהיימר. אני קצת מצטערת שלא התגייסתי.

אולי בסוף עוד אעשה מאיה בוסקילה או משהו".