קשקוש בלבוש - ביצה מקושקשת עם המון תוספות

ישנן שבתות בהן לא מתחשק לי לצאת בבוקר מהבית ואני בקושי מוצא את הכוח להתעורר. אלא מה, חייבים להוריד את הכלבה. באופן מסורתי, הבוקר הוא זמן ההורדה שלי ועם מסורת, אתם יודעים, לא מתווכחים. מאחר שכבר התעוררתי, אני יוצא לסיור ברחבי הדירה, ומדווא שהשקט והשלווה שוררים בכל הגזרות, סוגר את כל הדלתות וחרש-חרש מתגנב לסלון ומתיישב על הכורסא (כן, זאת שחייבים לעתים קרובות לשמן את ציריה, שכן ברגע שרעשי הרמת הרגליים למעלה מפירים את שלוות הבית, הגברת, שישנה בעמדת הפיקוד (חדר השינה), תתעורר ומיד תימצא לעבדכם איזו תעסוקה דחופה). זהו זמן האיכות לו אני זקוק בבוקר, שמאפשר לי לצפות בסוף של הסרט איתו נרדמתי אתמול ולאכול בגניבה שוקולדים מהארון הזז (אותו ארון ששהגברת כל הזמן משנה את מיקומו, מתוך תקווה שלא אצליח למצוא אותו, אבל השנים בהן עסקתי בשמירה על בטחון המולדת עושות את שלהן ואני תמיד מגיע למקור).

סוג של נס: כל שתי ביצים הופכות לאחת (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

אחרי כל זה, מתחילים לתכנן באיטיות את אסטרטגיית היום. הכוונה כמובן, היא לשאלות - איפה ומה אוכלים. באותם ימים בהם לא בא להיפרד מאפלולית הבית הקרירה, וכמובן לא לפני שנסיים לראות את הסרט ולעיין בעיתונים, אני מציע לנקוט באסטרטגיית 'הקדם תרופה למכה' ולהתחיל בשקט להכין ארוחת בוקר, בטרם יגררו אותנו לבית קפה כפרי מומלץ במרחק של 20-30 ק"מ בלבד מהבית (בתקווה שאין פקקים), וכל זה על מנת להידחף עם עוד אנשים ולאכול חביתה וסלט.

פתרון נפלא לארוחה כזאת הוא ביצה מקושקשת. לדעתי לקרוא ליצירת אמנות כזאת מקושקשת, זו ממש חוצפה. מדובר בארוחת מחבת שמנצלת באופן מקסימלי את כל השאריות שנוכל לגרד בבית, בתוספת קצת יצירתיות. לא תאמינו, אבל אין לדבר הזה מתכון מדויק, רק מספר עקרונות:

"קשקוש בלבוש" - מקושקשת שהיא יצירת אמנות

הכלל הראשון - השמיים הם הגבול. מצד שני, אל תנסו בבקשה להכניס פנימה את כל המקרר.

הכלל השני - יש להביא בחשבון לפחות 2 ביצים לבן אדם, שכן בדרך נס, כשאתה מתחיל לקשקש ביצים, כל שתי ביצים הופכות לאחת.

טורפים בטירוף (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

מה אפשר להוסיף - על מחבת יבשה אפשר לקלות פלפלים; אפשר לקלות גם טבעות בצל (בלי שמן); אפשר להתחיל להוציא מהמקרר את כל הירוק שיש ולקצוץ אותו: בצל ירוק, עירית, פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום או כל מה שיש; אם נשאר רוטב פטריות מהפסטה של לפני יומיים, מה טוב; אם נשאר רוטב עגבניות, אפילו עוד יותר טוב; אם נשאר אפילו סלט עגבניות שבטעות מישהו שכח לזרוק, גם הוא יצלח. את הרעיון בטח כבר הבנתם.

טורפים - בקערה גדולה נטרוף את הביצים מעט, נוסיף מעט חלב, מלח ופלפל שחור, נחמם מחבת ענק או סוטז - מחבת בלי ידית (אם הולכים על מחבת, אז כדאי לבחור באחד עם ידיות מתכת או ידיות מתפרקות, שכן בסוף זה ייכנס גם לתנור), נוסיף שמן זית וכמה קוביות חמאה ונניח את הבצלים והפלפלים הקלויים. נוסיף לביצים את כל הירק שקצצנו, סלט עגבניות, אם נשאר, או אחד מהרטבים המוזכרים לעיל (אגב, גם פסטו יוצא מעולה), נערבב ונשפוך למחבת.

מטגנים - נתחיל לבחוש עם כף עץ, לאט לאט, תוך כדי סיבוב. כאשר המסה תתגבש, אין טוב מלגרד לתוכה איזו גבינת עזים יבשה או צפתית קשה מאוד, או סתם לפורר בידיים בולגרית.

אופים - את כל זה להכניס לתנור בחום של 130-140 מעלות. שם הוא יישמר חם מספר דקות והגבינה תימס לבטח.

בינתיים, במחבת אחר או בטוסטר, אפשר לקלות לחם, או חצאי פיתות או כל סוג של פחמימה אחרת שתספק אתכם. ואז לעשות סיבוב, להעיר את יושבי הבית אט אט, להניח בכל צלחת לחם, עליו כף גדושה של קשקוש בלבוש. על כל זה סלט מעגבניות אותן חלטנו מעט במים רותחים וקלפנו, מתובלות במלח, פלפל, שמן ולימון, בצל סגול קצוץ וכף גדושה של טחינה מעולה, ובא לציון גואל.

אין ספק שאחרי ארוחת הבוקר הזאת כל אחד מבני הבית יחזור ליצועו, אתם תחזור לכורסא, תניפו רגליים מעלה בתנועה מיומנת ותיאנחו לרווחה. איך ניצלתם מהטיול לקפה הכפרי. את האווירה הכפרית לעתים אפשר להחליף במסך מרצד (כמובן רק מאיכות טובה ובגודל המתאים), תריסים מוגפים ומזגן חזק. שכחתי לציין שהקשקוש הזה עובד מצוין גם עם סרדינים, טונה מקופסא או דגים שנשארו מארוחת הערב של אתמול.  

משהו טוב לקינוח

את השם 'שמו' שמעתי כבר מזמן. קשריי הטובים בצפון (כן, אלו שאי אפשר לעבור לידם בלי להניח משהו טוב על הגריל בחצר), סיפרו לי על משפחת הקונדיטורים מהקריות שעושה נפלאות במתוקים. לפני מספר חודשים הם פתחו סניף במרכז הארץ. לצערי בשכנות אליי (פלשתים עליך שמשון). למה לצערי? אם הם לא היו כל כך קרובים אליי, דיינו, ואם המתוקים שלהם לא היו פריכים כל כך, דיינו, ואם לא הייתי מבלה פעם בשבוע-שבועיים בחדר הכושר, גם דיינו, אבל מצד שני הם פתרו לי סופית את בעיית הקינוחים והמתוקים.

מדובר בקונדיטוריה שנראית וינאית, עם שירות של חבר'ה צעירים, אדיבים ויעילים, שימכרו לכם פשטידות מלוחות עם גבינות עזים, בצלים ועוד, איכותיות ביותר, עם הרבה מלית על בצק דק ופריך; חטיפים מלוחים קטנים שהם קוראים להם בורקס ביס, אבל כאלו עם גבינה אמיתית, בטעם של פעם, אני כבר לא אכלתי 30 שנה; שני שטרודלים - אחד מבצק פילו עם רחת לקום והשני מבציק פריך עם רחת לוקום - שאני מנסה כבר מספר חודשים ועשרות קילוגרמים להחליט מי מהם טעים יותר; פחזניות שמזכירות את פריז; אה, וחזרנו לבורקס. יש כאלה עם פסטו ויש כאלה עם גבינה בבצק; קפצנו לעוגות - עוגות שמרים מעולות, עוגיות, למשל ריבועי חלבה ממכרים, כן ונזכרתי, יש גם מיני-סברינות, כאלו שעם קפה שחור וסודה בצד, מזכירות את בוקרשט; ריבועי בצק פריך עם פרמזן, כאלו שמגישים ליד יוגורט וקלמטה ומיד אחרי זה, עוגת פרג מהסוג שהגברת אוהבת עם כוס חלב חם.

במרכז החנות ניצב לו שולחן טעימות. נראה אתכם עוברים לידו ולא טועמים משהו - רק קחו בחשבון שהטיפוס הספורטיבי והממושקף המקיף את שולחן הטעימות מכל כיוון וחוסם בגופו כל גישה - זה אני.

"שמו", טאגור 30, תל אביב 03-7448070